יו"ר מכון המקדש, שהיה מחלוצי ההתיישבות בסיני, לא יקרא לעמדתו בשעת פינוי ימית "מרי אזרחי". "גרנו שם שש שנים", מספר הרב ישראל אריאל. "הייתה לנו ישיבה גדולה עם הרבה תלמידים. היה חבל ארץ פורח". הפריחה נגדעה כשממשלת ישראל חתמה על הסכם שלום עם מצרים, שאחד מתנאיו היה פינוי כל יהודי סיני. "זו הייתה בשורה קשה. אנשים יצאו מגדרם", נזכר הרב אריאל. "היו הפגנות, הייתה שביתת רעב מול בית ראש הממשלה. חצי מיליון ישראלים חתמו על עצומה נגד נסיגה מסיני". המחאה הפכה גם להצבעה ברגליים: "הגיעו אלינו אלפי אנשים, משפחות שלמות עזבו את הבית והתיישבו בימית לאחר שהוכרז על הסכם הפינוי. שכונה שלמה. הקימו במקום ישיבות ואולפנות. זה היה משמעותי יותר מהפגנה בתל־אביב שאחריה הולכים הביתה. היו גם הפגנות אדירות בכיכר מלכי ישראל ובכל הארץ".
לקריאת מרואיינים נוספים בפרויקט המיוחד: מובילי מחאות הימין בעבר משווים את המחיר ששילמו עם הסלחנות כלפי המוחים משמאל
בתחילה שררה אחדות דעים בין ראשי המאבק, אך ככל שקרב מועד הפינוי התעוררו מחלוקות בשאלת אופי ההתנגדות. "בשלב מסוים הוטל מצור על ימית – עם גדרות, ציוד, גדודים שלמים הופנו לפעילות הזאת. בוועד לעצירת הנסיגה, שהובילו הרב משה לוינגר, גאולה כהן והרב חנן פורת, החלו התלבטויות אם להגיד לחיילים לסרב פקודה. היו אי הסכמות, ובסוף אני היחיד שיצא באופן פומבי ואמר לחיילים שזוהי מצווה מהתורה לסרב פקודה. כפי שאומר הרמב"ם: אם מלך מצווה לעבור על מצווה מהתורה – לא שומעים לו. למסור את ארץ ישראל לאויב זה בניגוד להלכה. חלק מהרבנים בימית פרסמו מכתב שמתנגד לדברים שלי".
איך קרה שהיית היחיד שפסק כך?
"לא יודע מה היה אז, אבל כמה שנים לאחר מכן, על רקע אירועים מסוימים בחברון, חלק מאותם הרבנים כבר התבטאו באופן שונה ואמרו שבהחלט צריך לסרב לפקודת פינוי עיר האבות".
אין בעיה במקרה כזה לפעול בניגוד לחוק המדינה?
"אני שומר על החוק, המדינה היא שלא שומרת עליו. החוק הוא שאסור למסור חלקים מארץ ישראל לאויב. זה לא רק חוק של התורה, אלא גם חוק של המדינה. מי שעשה מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה של המדינה, ומי שפעל כדי ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, דינו – מיתה או מאסר עולם. זה סעיף 97 לחוק העונשין. אני שמרתי על החוק, וראשי המדינה לא".
בסופו של דבר, צה"ל גם דאג לסגור את החשבון עם הרב אריאל. הוא הוחזק במעצר בכלא אשקלון, וכחודשיים לאחר הנסיגה גזר עליו בית דין צבאי שישה חודשי מאסר על תנאי.
במבט לאחור, יכולת להסתבך ולהיאסר לתקופה ממושכת.
"יהודי מקיים מצוות לא מתוך חשבונות של שווה או לא שווה. יש אנשים שמוסרים את נפשם כדי להגן על המדינה, כדי לכבוש שטח, כדי לבצע משימה ביטחונית. במלחמת ששת הימים נהרגו בלחימה על ירושלים 180 חיילים. גם אני לחמתי שם. כדאי או לא כדאי? זה לא שיקול".
אתה רואה דמיון בין המאבק שניהלתם ובין המחאה הנוכחית שמוביל השמאל?
"ציבור שלם ראה איך מוציאים יהודים מבתיהם ומוסרים חבלי מולדת, ולא היה לו אכפת. המשטרה עצרה את האוטובוסים של המפגינים בדרך, השליטו פה דיקטטורה אמיתית. היום קוראים לאנשים להוציא את הכסף, רוצים להרוס את המדינה שקיבלנו פה אחרי אלפיים שנות גלות, ובשביל מה? בגלל איזו ועדה? זה עיוות. זו לא ציונות, לא מוסר, לא מאבק על ערכים. אלה אנשים שהפסידו בבחירות, והם רוצים לקבל את השלטון אם לא דרך הדלת – דרך החלון. אני לא רואה בזה שום דבר מקביל או דומה למאבקים שלנו".
