"גדלתי בבית־אל, ולפני קרוב ל־15 שנים התחלתי לעסוק בחקלאות. את הכרם הראשון שלי שתלתי בשילה, יחד עם משק אחיה. סבא שלי היה חקלאי, היו לו פרדסים, וכילד עברתי את החוויה של קטיף פירות ואיסוף ביצים בלול של סבא. החוויות הטובות שלי איתו נצרבו בי. הזיכרונות האלה תופסים אותי גם היום בזמן הבציר והמסיק, כאשר כולם נרתמים לעבודה.
"אחרי חגים ושבתות אני נוהג לעשות סיבוב בכרמים, לוודא שהכול בסדר. בבוקר יום ראשון שעבר מצאתי את אחד הכרמים גדוע לחלוטין. לא הופתעתי; זו הפעם השישית שזה קורה שם. במהלך השבת באו מחבלים עם מסור מכני או דיסק חשמלי, ופשוט עברו גפן־גפן וכרתו. אנחנו רגילים להיכנס לכרם ולראות את הירוק הבוהק, ופתאום כזה מחזה, שורות שלמות של גפנים שמתחילות לכמוש, זה כאב לב גדול.
"קראנו מיד למשטרה. הגיעו כוחות צבא וגשש, התחלנו יחד לסרוק את העקבות, והם הובילו לפאתי הכפר קוסרה. כוחות הביטחון אספו את כל הממצאים, אבל אני לא בטוח שהמקרה לא יחזור על עצמו. הבעיה היא לא חוסר יכולת של מערכת הביטחון להתמודד ולנצח, אלא ההסתכלות. אני מרגיש שטרור חקלאי נחשב כטרור דרג ב', ולא כטרור לכל דבר. אם באותו בוקר היינו מגלים שמישהו קיפח את חייו, אני בטוח שבתוך שעות ספורות כוחות הביטחון היו יודעים לשלוף את הרוצח מהמיטה שלו. מבחינתי, כשחותכים גפנים זה בדיוק כמו דקירה בלב.
"אנחנו מדברים על חמישה דונמים שנפגעו, נזק שמוערך במאות אלפי שקלים. מס רכוש יכול לפצות על נזק ישיר, כלומר – אם היו על הגפנים חמישה טונות של ענבים, את השווי שלהם תקבל. אבל שתי שנות יבול שאפסיד בעתיד, וכל הנזק הנלווה כתוצאה משחזור הכרם – את זה אף אחד לא ישלם לנו.
"הרבה שואלים אותי למה אנחנו לא שמים מצלמות, מציבים כלבים או אפילו מניחים מוקשים. אני חקלאי שמגדל ענבים, זה מה שאני יודע לעשות. לכל אחד במדינה יש תפקיד ומקצוע שלו. כוחות הביטחון הם שצריכים לטפל ולתת פתרונות. אם למסעדה בתל־אביב יפרצו שלוש פעמים, אף אחד לא ישאל את הבעלים למה הוא לא הציב מסביב שומרים 24/7. אנחנו עובדים בשטח בזוגות, לוקחים נשק ודואגים להגנה עצמית, אבל אני לא יכול לקחת את החוק לידיים.
"גם הזירה הכלכלית שבה אנחנו מתנהלים היא לא פשוטה. קשה למצוא כוח עבודה, וקשה להתמודד מול היבוא מחו"ל. התוצרת בארץ נהדרת ומשובחת, עם תו איכות ותו תקן, ויש לזה מחיר. כשעל המדף יושבת גם תוצרת חוץ, במחירים הרבה יותר נמוכים – בגלל איכות נמוכה, או סובסידיה שהחקלאים הזרים מקבלים מהממשלות שלהם – הצרכן מסתכל על הכיס, ואנחנו החקלאים נפגעים באופן ישיר. אם היינו מקבלים עזרה מהמדינה, היינו יכולים לשווק את השמן במחיר נמוך יותר.
"העולם שלנו הפך להיות כל כך מהיר, ואתה יכול היום לקבל כמעט כל דבר בלי עמל. בחקלאות, כדי לקבל משהו אתה צריך לעמול עליו ולהתפלל עליו. 'לילות כימים' זו לא קלישאה אצלנו, כי חלק מהעבודה שלנו היא בלילות, ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי להגיע ליבול. החוויה הזאת, של להתחיל מאפס ולהתקדם עד שמגיעים לברכת 'בורא פרי הגפן' על היין, יוצרת אצלך איזו שלמות והערכה לעמל ולדרך".
דור ההמשך: "הילדים שלי באים עם אבא לכרם וליקב, ואני בטוח שזה יגרום להם לרצות להמשיך את הדרך. אני משוכנע מעבר לכל ספק שחלק מילדיי יהיו חקלאים. על אפם וחמתם של המחבלים אנחנו נשקם את החלקה הזאת, ונשתול עוד כרמים".
