הבית // בית פרטי בן שלוש קומות בנחלה במושב. בקומת הכניסה תמונה של סבא ברוך, שהכול התחיל ממנו בשכונת הבוכרים, וגם סלון, מטבח ומרחב לאירוח של עשרים איש. בקומות האחרות חדר השינה וחדרי האירוח, וגם חדר הלימוד של יוסי, שהוא נוהג ללמוד ולהתפלל בו בכל יום.
"הבית שלנו תמיד פתוח, תמיד מוכן לקבל אורחים. בימי שישי אנחנו מארחים באופן קבוע את כל הילדים והנכדים ואין שמחה גדולה מזו. אביבה מבשלת את כל האוכל, ואסור לאף אחד להביא דבר. יש פינת משפחה המיועדת אך ורק לשיחות משפחתיות, ללא טלוויזיה וללא מסכים. בשבת אנחנו מקפידים לשיר שירים ומקפידים על האווירה. אנחנו עובדים כולם ביחד, אבל אין לנו זמן לנהל שיחות חולין במהלך השבוע. אביבה תמיד אומרת על השולחן המשפחתי שהוא הבסיס של כל מה שיש לנו היום".
בוקר טוב // יוסי קם בחמש בבוקר, מתפלל ויוצא לאכול ארוחת בוקר בחנות הרשת בקניון מלחה. משם הוא יוצא לעבודה. אביבה קמה בתשע, קוראת עיתון ושותה קפה, מתארגנת ויוצאת: "אני נהנית מהחיים ולא משתעממת. בכל שבת אני מארחת את הילדים. יש לי עזרה בבית, ואני רק מבשלת דגים, חומוס עם דגים, בשר ועוף וכל מיני תוספות".
פנסיה // אביבה פרשה אחרי שעבדה בעסק המשפחתי במשך שנים. היא אוהבת להיפגש עם חברות, לנסוע לטיולים בחו"ל, לבשל לנכדים ולארח כל הזמן. לפעמים היא מצטרפת ליוסי לסיורים ברחבי הארץ, ובכל יום נמצאת בשש בערב בבית כדי לאכול ארוחה חמה עם יוסי.
העסק // יוסי הוא נשיא רשת מאפה נאמן, הכוללת 55 סניפים. כל ההחלטות החשובות עוברות דרכו, והוא מעורב מאוד ופעיל במהלכים כמו חתימת חוזים ופתיחת סניפים – ללא אישורו וברכתו אין עסקה. אבל הוא מעורב גם בדברים קטנים, ומסייר במפעל בין שולחנות העבודה והתנורים ומעיר הערות מקצועיות. הוא מכיר באופן אישי כל ספק וזכיין.
"מדי יום סביב 11 אני ממשיך למפעל הרשת בעטרות, ושם אני נמצא ברוב שעות היום: מפקח על הייצור, בודק את המשטחים שיוצאים לסניפים ומנהל פגישות. מדי פעם אני יוצא לסניפים ופוגש את הזכיינים".
בכל ערב בשש // "כשהמפעל נסגר, אני האחרון שיוצא ונועל אותו. בכל יום אני נוסע הביתה ומקפיד לשבת לארוחת ערב חמה עם אביבה, קופץ לבקר את הנכדים ומנסה קצת לנוח מהיום העמוס".
גוננים // אביבה עלתה לארץ ממקנס שבמרוקו בשנת 1955, בגיל שישה חודשים, וגדלה בקטמונים במשפחה של שמונה ילדים. היא למדה בבית ספר חקלאי.
בוכרים // יוסי נולד בירושלים למשפחה קשת יום משכונת הבוכרים, "ענייה מאוד. היינו אוכלים לחם צר". הוא למד בבית הספר הדתי דורש ציון, ובסיום לימודיו היסודיים למד אפייה במגדנייה באזור מגוריו והתאהב בתחום. בגיל 18 התגייס לצבא ושירת כנהג משאית. לאחר השחרור חזר לעבודת הקונדיטוריה והחל להגשים את משאת נפשו – להיות איש עסקים מצליח.
מגדנייה // בשנת 1968 הוא פתח מגדנייה בשכונת הבוכרים, ברחוב רבנו גרשום. "כשפתחתי את המקום לא העליתי בדעתי שזה יגיע לממדים של היום. רציתי לפתוח עסק ולהתפרנס ממנו, ואהבתי את האפייה. אבא שלי גם עסק בזה, אבל הוא היה עובד בשביל אחרים; אני רציתי לעבוד בשביל עצמי".
שושלת // אביו ברוך נאמן היה מסתובב בירושלים עם עגלת תינוק עמוסת מאפים ומוכר אותם לירושלמים. יוסי המשיך את דרכו של אביו, וצמח והתפתח במשך השנים. נקודת המפנה בעסק הייתה במקביל להנחת אבן הפינה של קניון מלחה – "זו הייתה הקפיצה הגדולה שלי, יש לי זיקה למקום ושם קיבלתי את זריקת המרץ לשאר הסניפים". זה היה מפנה חשוב במפעל חייו, וכל משפחתו נרתמה לפעילות. גם היום כולם עובדים ברשת.
משפחה עובדת // ארבעת ילדיהם – עופר, בוקי, ריקי ומימי – עובדים ברשת, ונותנים לה ערך מוסף ורוח צעירה. "אין כיף גדול יותר מלעבוד ביחד. אני עדיין שולט בעניינים ומקווה שזה ימשיך כך, אבל בשבילי זו הגשמת חלום לראות את הילדים שלי יום־יום. אני מרגיש שהתברכתי. אנו דואגים לשמור על היררכיה גם בתוך המשפחה, וכל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו תוך מתן כבוד לאחר. זאת עבודה קשה ושואבת אבל מספקת ומהנה".
פחמימות // "בהתחלה הייתי אוכל מהכול. עם הזמן זה עבר לי. היום אני טועם את המאפים רק לצורך בדיקה. הגיל עושה את שלו, ואין לי רצון לאכול מתוקים ופחמימות כמו פעם".
ההיכרות // הם נפגשו ב־1964, כשאביבה עבדה במכולת בסנהדריה והוא היה מביא לשם עוגות. "היא הייתה ממש צעירה. הכרתי אותה יותר מיום ליום, והתאהבתי. יצאנו במשך שלוש שנים. המפגשים של אז לא היו כמו היום, וגם לא ממש היה כסף 'לצאת'. היינו יושבים אחד בבית של השני. אחרי שלוש שנים הצעתי לה נישואים. להורים שלי הייתה בעיה עם זה, כי היא מרוקאית ואני פרסי. לימים הם אהבו אותה כמו בת, והייתה ביניהם אהבת נפש". הם נישאו ב־1967 בבית המהנדס בירושלים ("היו בוטנים בתור כיבוד") והביאו לעולם ארבעה ילדים.
זוג // "אני ואביבה ביחד 58 שנה. היא אישה מדהימה ואני אוהב אותה. בראשית נישואינו היא הייתה עקרת בית, ובהמשך עבדה איתי בעסק והייתה אחראית על ניהול החשבונות". הם קנו דירת שני חדרים ברחוב אלקנה בירושלים ("היינו שכנים של הרב עובדיה יוסף") ואז עברו לבית הכרם, לגבעת המבתר ולמבשרת. לפני שמונה שנים בנו את ביתם בבית־זית.
יישוב חילוני // כשהגיעו הם נדרשו לעבור ועדת קבלה. בית הכנסת המקומי לא היה פעיל כל כך, ובקהילה חששו, לפי יוסי, מכפייה דתית: "התחלנו להגיע לבית הכנסת להתפלל, כל המשפחה, וסוף־סוף היה מניין. הפחנו חיים בבית הכנסת ופתאום אנשים החלו להגיע, כי ראו שיש פה תנועה. במקביל הבאתי רב והכנסתי ספר תורה, ויש בבית הכנסת שיעורים, במקביל לכולל שאני מחזיק בגבעת שאול".
גן עדן // אביבה: "הבית הזה הוא שלווה עלי אדמות, רוב החיים גרנו בבית פרטי אבל זה ממש גן עדן, כי יש פה שלווה מדהימה ונוף נהדר. אנחנו מוקפים בנכדים שמביאים חברים לבריכה כל הזמן". 0
20 דקות משכונת הבוכרים, 90 דקות מבית־לחם הגלילית | 1,650 תושבים, מושב בהרי יהודה | מכירה: בית 8 חדרים – 6 מיליון שקלים. בית 5.5 חדרים – 5.5 מיליון שקלים | שכירות: דירת 3.5 חדרים – 6,000 שקל לחודש. דירת 2 חדרים – 3,750 שקל לחודש | קטנה על המקום: בשטח המושב נמצאו עקבות דינוזאורים, היחידות בישראל | מוסדות ועסקים: במושב עסקי מסעדות ואירוח, מוסדות חינוך לגיל הרך ומערכת חינוך לא פורמלי. שאר החינוך מתקיים במועצה האזורית ובירושלים
