ארץ ישראל מעולם לא הייתה חבל ארץ רב ערך בזכות עצמו. דלה במים ובאדמות חקלאיות, היא הייתה בדרך כלל נספחת לאימפריה גדולה, נקודת חיבור חשובה בין חלקי האימפריה. לבבלים ולפרסים ארץ ישראל הייתה הגשר למצרים במערב; בשביל הרומאים היא הייתה עמדה חשובה בדרך הבשמים; ולבריטים – בסיס נוסף לתמוך בנוכחותם בתעלת סואץ ובעושר המחצבים בעיראק.
לא הרבה השתנה מאז. ארץ ישראל עדיין צחיחה והררית ברובה, והאוכלוסייה תלויה בייבוא מזון כדי לשרוד. אבל היבט אחד שלנו כן מסמן הבטחה להשפעה עולמית: ההון האנושי.
בפעמיים הקודמות שהייתה לנו ריבונות בארצנו הכלכלה העולמית התבססה בעיקר על חקלאות וכריית מחצבים. היא גם לא הייתה כלכלה גלובלית: רוב הסחר היה מקומי. הון אנושי היה חשוב פחות ממסה אנושית: מדינות עם יותר בני אדם זכו לצבאות גדולים יותר, ולהמוני חקלאים ועבדים גדולים לצורכי הכלכלה. ממלכות ישראל היו קטנות יותר, יריבים גדולים – אשור, בבל, רומא – לחצו אותן, ולבסוף עם ישראל הוכנע.
עכשיו המצב שונה. מדינת ישראל (9.5 מיליון תושבים) היא אומנם לא הקטנה ביותר באזור – קפריסין (1.2 מיליון) ואחריה לבנון (6.7 מיליון) זוכות לתואר – אבל הפיתוח הטכנולוגי והתיעוש המוגבר שלנו הפחיתו את חשיבות המסה האנושית לטובת ההון האנושי. כן, מספר האנשים עדיין חשוב כדי ליצור שוק צרכני גדול, אולם הוא אינו הגורם היחיד החשוב. מדינות קטנות כמו ישראל או סינגפור (5.9 מיליון) יכולות לשגשג באמצעות ניצול ההון האנושי והכלכלה הגלובלית לייצור מוצרים ולאספקת שירותים בשווקים גדולים יותר. אנחנו מנצלים את ההון האנושי והטכנולוגיה המתקדמת כדי להבטיח את יתרוננו הצבאי, ולהניע את תעשיית ההייטק המשגשגת שלנו.
מכאן ואילך, ההון האנושי רק צפוי להיעשות חשוב יותר. אנו נמצאים בראשית המהפכה התעשייתית הרביעית. אוטומטיזציה, רובוטיקה ורשתות חכמות ישתלבו בכל היבט בחיינו, מהמטבח (מקררים חכמים), דרך הכבישים (מכוניות אוטונומיות) ועד המפעל (שרשראות ייצור חכמות). הטכנולוגיה תהפוך לחשובה עוד יותר לייצור, שינוע וצריכה, וגם לתחומים חדשים כמו רפואה דיגיטלית, רובוטים מנתחים ועוד. כל השינויים האלו ידרשו עוד מתכנתים, לא פחות. יהיה צורך בפיתוחים שיאפשרו שידור, אחסון ועיבוד של הררי הנתונים החדשים.
המהפכה הטכנולוגית צפויה להגיע גם לשדה הקרב, בדמות מל״טים אוטונומיים, נחילי מזל״טים, חימוש מעופף ולוחמת סייבר. שדה הקרב העתידי יהיה מלא במערכות רובוטיות קטלניות שיישענו על רשתות תקשורת ובקרה מתקדמות – ויהיה צורך להתמודד עם ניסיונות האויב לשבש אותן. כל אלה יציעו הזדמנויות חדשות לתעשיית הביטחון הישראלית.
דבר אינו ודאי. ההון האנושי הישראלי נמצא בבעיה, ומותקף מכמה חזיתות. מערכת החינוך מסורבלת, אינה מתגמלת מורים מצטיינים ומעדיפה ותק על פני יכולות. קבוצות גדולות באוכלוסייה, כמו הערבים או החרדים, אינם משיגים השכלה מספקת כדי להשתלב בתפקידים בעלי פריון גבוה בשוק העבודה. היעדר לימודי ליבה פוגע בחרדים רוצים שרוצים להשתלב בלימודים אקדמיים. היעדר עברית ברמה מספקת מונע מרבים מבני המגזר הערבי ללכת ללימודים אקדמיים.
בעיה אחרת היא בריחת מוחות. מערכת אקדמית בלתי מתגמלת (יחסית), היעדר משרות מושכות, שכר גבוה יותר במדינת היעד ואפילו יוקר המחיה – כולם דוחפים אקדמאים ובעלי השכלה גבוהה לחוץ לארץ. ישראל, שאינה עשירה במשאבים, תלויה בהון האנושי שלה להצלחתה; בריחת המוחות היא בעיה אסטרטגית, ויש לטפל בה ככזו.
