תחושת דז'ה־וו מעיקה משתלטת עליי כאשר אני שוב מוצאת את עצמי צופה במסיבות העיתונאים התכופות של ראשי הממשל הבריטי לאומה. שוב הפוליטיקאים מזעיפים פנים ומציגים הנחיות מתחדשות (שלרוב סותרות את מה שנאמר רק יומיים לפני כן), שוב דוכן הנואמים שלהם מעוטר בשלט עם סיסמאות צבעוניות הקוראות לנו להישאר בבית, להציל את מערכת הבריאות הבריטית, להציל חיים (בהכרח בסדר הזה). וכמובן, התזכורת הקבועה לשטוף ידיים. כבר הייתי בסרט האפוקליפטי הזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: מותו של בולדוזר עם לב יהודי
– "אנחנו לא יוצאים מהדירה בלי לוודא שיש להלל בייביסיטר"
– "דונלד טראמפ פגע בארה"ב באופן בסיסי ומהותי"
זה הסגר השלישי שאני חווה בממלכה (אם לא לוקחים בחשבון את ההנחיות הקשיחות שהכניסו את המחוז שלי, מחוז ברקשייר, לקטגוריה 4 – מיני־סגר, הלכה למעשה – עם התפרצות המוטציה הבריטית לאחרונה). חברים ובני משפחה מישראל וממדינות אחרות שוב שולחים לי הודעות כדי לוודא שעדיין לא הפכתי למוטנטית קובידית הפולטת רסס טיפתי, ודואגים לתאר את התמונות הקשות שנשקפות מערוצי החדשות.
והתמונות באמת קשות, אם טורחים לצפות ב־BBC. שר הבריאות הבריטי, מאט הנקוק, הודיע ביום שני השבוע שבריטניה נמצאת בנקודת השפל הגרועה ביותר מול המגפה. מספר הקורבנות שנגיף הקורונה גבה בממלכה כבר הגיע למספר האסטרונומי של כ־82 אלף מתים (מתוך אוכלוסייה של כ־66 מיליון איש). מאמצע דצמבר מתים בין 500 ל־700 אנשים ביום, וכ־50 אלף נדבקים חדשים מתגלים מדי יום. ניתוחים וטיפולים רבים מושעים, באופן שפוגע בריאותית ברבים אחרים. בן זוגי, שעובר הכשרה לרפואת משפחה, מוצא את עצמו מתחנן בפני מטופלים מפוחדים, הנתונים במצבים מסכני חיים, לפנות לבית החולים בכל זאת לפני שיאבדו איברים חיוניים. בתי החולים, בעיקר באזורים שהוכו קשות מהמוטציה החדשה, מוצפים.
בלונדון המצב קשה במיוחד. מדווחים שם על תפוסה גדולה אף יותר מימי שיא המגפה בגל הראשון. שוב נרשם מחסור בחמצן. מחלקות ילדים מוסבות לחדרי טיפולים לחולי הקורונה המותשים. אנשים נאלצים לחכות שעות ארוכות – עד עשר שעות המתנה – לאמבולנס שיפנה אותם לאשפוז. כרבע מהמאושפזים הם בני 55 ומטה. חבר רופא העובד במחלקת טיפול נמרץ בבית חולים בבורנמות' שבדרום אנגליה, אזור במצב טוב יותר יחסית, מספר שהמחלקה מוצפת חולים ועברה כבר בשליש את מכסת הקיבולת. בשפה ציורית שעדיף לא לתרגם, הוא כינה זאת "A shit show".
עננה שחורה
במסיבת העיתונאים שלו שר הבריאות הבריטי הזהיר שעל אף התקווה שמעוררים החיסונים, המוטציה החדשה מכבידה על מערכת הבריאות. על האזרחים לקחת אחריות ולצמצם מגע, הוא אמר. גם להנקוק ברור לחלוטין שבריטים רבים מצפצפים על ההנחיות במשך חודשים. המוטציה התגלתה בבריטניה כבר בספטמבר, אך קיומה הוכרז רק בסוף דצמבר, בטיפול איטי טיפוסי לממשלה כאן; עד אז, הבריטים היו באס"ק. זולת סגירת המועדונים וביטול אירועי התרבות, ולצד צמצום השהייה בפאבים ובמסעדות בהתאם לגרסה המקומית של שיטת הרמזור, כמעט הכול נפתח מחדש. אזרחים רבים נפלטו לנורמליות היחסית שנשללה מהם לזמן רב כל כך.
בחודש דצמבר מתחם קובנט גארדן וכיכר פיקדילי בלונדון היו עמוסים לעייפה. אלפי אנשים באו ליהנות מאווירת חג המולד ומקישוטי האור היפים שנתלו ברחובות. צעדתי עם בן זוגי וחברים שלא ראינו זה חודשים, חפים ממסכות (בבריטניה מעולם לא הייתה חובה לעטות מסכה במרחב הפתוח). המונים שרו את שירי חג המולד בשכרות אחרי גמיעת יין חם מדוכני רחוב, שרבבו שפתיים מול המצלמה למען הסטורי באינסטגרם, או מיהרו לחנויות הענק ברחוב אוקספורד האייקוני לקניית מתנות חג. נורמליות כמו של פעם, כך הרגשתי.
"אלפי אנשים באו ליהנות מאווירת חג המולד ומקישוטי האור היפים שנתלו ברחובות, חפים ממסכות. המונים שרו בשכרות אחרי גמיעת יין חם, ושרבבו שפתיים מול המצלמה למען הסטורי באינסטגרם"
אך המוטציה שינתה הכול. בניגוד לממשלת ישראל, שהידקה את הסגר בחגים, בבריטניה כיוונו לפתוח את המדינה במיוחד בתקופת חג המולד, החג המשפחתי החשוב ביותר בשנה בשביל הרוב המוחלט של הבריטים. הסגר השני, בנובמבר, נועד לצמצם תחלואה מראש ולשלוט על ההדבקה, כדי לאפשר את החג. אך השילוב הקטלני של שחרור הבלמים הציבורי והתפשטות המוטציה, שהגדילה את מהירות ההדבקה ב־70 אחוזים, הרס את התוכניות. ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, בצעד בלתי אהוד להחריד, נאלץ להשיב אזורים נרחבים באנגליה לכללי ההתנהלות של קטגוריה 4, שהומצאה לקראת מסיבת העיתונאים הדרמטית שבה הוא ביטל למעשה את חג המולד למיליוני אנשים.
לציבור היה קשה לקבל את רוע הגזרה, בוודאי בהתראה קצרה כל כך ימים ספורים לפני החג, ויריבים פוליטיים כמו מנהיג הלייבור קיר סטארמר חגגו. סטארמר עקץ את ג'ונסון על שחשש להטיל סגר מוקדם יותר והדוק יותר כשכבר היה ברור שהסגר של נובמבר לא יספיק. נמתחה ביקורת גם על כך שמשרד החינוך הבריטי שלח את התלמידים לבתי הספר עד לאחרונה, גם כשכבר היה ברור שההתפרצות יוצאת מכלל שליטה. אבל הממשלה טענה, במידה של צדק, שהשגרה חשובה לבריאות הנפש של הילדים והנוער.
ולא רק להם. ביטול חג המולד לא היה דבר של מה בכך. עד אז הייתה תחושה שאנחנו רואים את האור שבקצה המנהרה, שעוד מעט נוכל ללקק את הפצעים. ההודעה הדרמטית על המוטציה החדשה, שלא היה ברור עד כמה החיסונים יצליחו להתמודד איתה, הוציאה את הרוח מהמפרשים של בריטניה, והציפה תחושת ייאוש בקרב האזרחים. מחקרים מראים שרבים חוו התערערות נפשית בעקבות המגפה, וכעת גילו שהם מתמודדים שוב עם חרדות שהצליחו אולי להשקיט מעט בחודשי הנורמליות החלקית. קשישים רבים שלא יצאו מהבית במשך חודשים ציפו בכיליון עיניים להיפגש עם קרובי משפחה בחג, וגילו שיחגגו בבדידות מזהרת.
רבים מתמודדים עם מצב כלכלי ותעסוקתי לא פשוט: על אף המענקים הנדיבים של הממשלה, היו מי שנפלו בין הכיסאות. מאז פברואר אשתקד, 800 אלף אנשים איבדו את עבודתם. חבר קרוב לא שב לעבודה מאז תחילת הסגר הראשון במרץ; הוא חושש מפיטורים ולא מוצא מנוח. חברת אירועים קטנה ומצליחה יחסית של ידיד אחר קרסה; הוא נאלץ להתפשר על עבודה לא מתגמלת בשכר נמוך כדי להביא לחם הביתה. אני סיימתי את התואר השני שלי מאוניברסיטה נוצצת בלונדון בקיץ, אך לינקדאין אינו מנפיק הצעות מפתות. גם הברקזיט מוסיף את שלו למשבר. פשוט אין משרות, וכשיש – מאות אנשים שולחים קורות חיים. רבים מחבריי וחברותיי לתואר עזבו את בריטניה בגלל מצוקת התעסוקה, וגם אני נאלצתי לבלוע את האגו ולהתפשר על עבודה שאיני אוהבת ושאינה מקדמת אותי. לקחתי אותה בין השאר כדי להישאר עסוקה, ולא להרגיש את הייאוש.
לכן אין פלא שרבים הפרו את החוקים על אף הפחד מפני הנגיף המשודרג. הם לא יעלו תמונות בפייסבוק או באינסטגרם, אבל בשושו יספרו שבכל זאת נסעו לקצה המדינה לחגוג עם ההורים. הם יתרצו: המצב הנפשי שלהם קטלני מכל מוטציה. ההנחיה לחגוג לבד בחורף המדכא והקר, כשהשמש זורחת חלקית בתשע בבוקר ושוקעת סביב שלוש אחר הצהריים, הייתה דרישה אחת יותר מדי. במערכת הבריאות הבריטית מצפים השבוע לאשפז את החולים שנדבקו במפגשי החג האסורים.
בועות מתנפחות
אם לא צופים בחדשות אלא חיים בבורות מנחמת ובשגרת העבודה מהבית, החיים רגועים למדי. הסגר הנוקשה לכאורה נראה מצומצם, ולא מתקרב בקשיחותו לסגר שחוויתי באוקטובר בישראל. השוטרים המעטים ברחובות לא מתשאלים את העוברים והשבים, וממילא אין חובה לעטות מסכות בחוץ (אבל הן מחממות היטב את האף כשהטמפרטורות צונחות). אסור לנסוע לפעילויות לא חיוניות, אך אין באמת הגבלת טווח תנועה או איסור על טיולים בטבע. בכבישים בין־עירוניים אין מחסומי משטרה. דוכני מזון במדרחוב במרכז רדינג, עיר מגוריי, פתוחים ומשרתים לקוחות. כל המסעדות וחנויות רבות מאפשרות איסוף עצמי. בסניף מקס אנד ספנסר המקומי, הקומה הראשונה של חנות הבגדים פתוחה כי היא מובילה לסופרמרקט של הרשת; אז אם חשקה נפשי בג'ינס חדש, זו לגמרי אפשרות.
הממשלה ערה למצב הנפשי העגום של אזרחיה, ומאפשרת לקיים "בועות תמיכה": מספר מצומצם וקבוע של חברים שאפשר להיפגש איתם, "אחד על אחד", באוויר הפתוח בלבד, בהתאם לקטגוריית האזור ולהנחיות. כשאני נפגשת עם החברה הקבועה שלי לקפה על ספסל, אני יכולה להבחין בבועות שתפחו יתר על המידה בספסלים האחרים, בין הררי עטיפות הבוריטו ואריזות ההמבורגרים של מקדונלדס. כשעברתי כאן בסגר הראשון העיר הייתה נטושה ומבוהלת. כעת נראה שאנשים יוצאים בכל זאת. הם פוחדים מהבדידות יותר.
המצב צפוי רק להחריף, כך הודיעו השבוע ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון ואחראי הרפואה באנגליה פרופ' כריס ויטי. הסכנה המיידית היא שמערכת הרפואה הבריטית תגיע לקצה גבול היכולת שלה. הרגשתי מקרוב את השבריריות של מערכת הבריאות הלאומית בגל הראשון, כשבן זוגי עבד בחדר המיון ולא היו די מסכות חד־פעמיות אפילו לרופאים (הפתרון: הם חלקו מסכות משומשות ביניהם). לפי סקרי עבר, הבריטים מתגאים במערכת הבריאות הציבורית שלהם יותר משהם מתגאים במשפחת המלוכה ובהיסטוריה הבריטית. הממשלה קוראת להציל את מערכת הבריאות הלאומית, שנוסדה ברפורמות הסוציאליסטיות לאחר מלחמת העולם השנייה, משום שהיא מקווה שהאזרחים יתגייסו לכך יותר משהם יתגייסו לקריאות לשמור על חייהם שלהם.
כרגע נדמה שהממשלה מהמרת על מבצע החיסונים, בתקווה שיתפוס תאוצה. עד אמצע השבוע חוסנו 2,286,572 בריטים במנה הראשונה של חיסון פייזר. המנה השנייה תתמהמה במכוון, לנוכח הרכש המצומצם של בריטניה והשיקול שלפיו עדיף לתת מנה אחת בלבד ליותר אנשים כל עוד המגפה משתוללת. לבסוף הוחלט לא לערוך ניסויים מרחיקי לכת מדי בבריטים, ולהשתדל להזריק להם בכל זאת את המנה השנייה בתוך 12 שבועות – טווח זמן שגם הוא מותח את המלצת פייזר למתן מנה שנייה בתוך שלושה שבועות ואת המלצת ארגון הבריאות העולמי למתן מנה שנייה בתוך שישה שבועות.
קצב ההתחסנות איטי עדיין. רק 40 אחוזים מבני השמונים ומעלה חוסנו. עד אפריל הממשלה מבטיחה לחסן את כל האוכלוסיות הפגיעות ובני 55 ומעלה. עם הרכש החדש (והמצומצם גם כן) של חיסוני מודרנה, וחשוב יותר, עם אישור החיסון המקומי הזול והקל יותר לתפעול של אוקספורד־אסטרהזנקה, הממלכה שוב מתחילה למלא את החזה באוויר של גאווה לאומית, ובמעט תקווה שכל זה סוף־סוף ייגמר. ואמן שזה ייגמר.
