הרחוב ההולנדי השקט שבו מתגוררת עומר ינקלביץ', כמו עומד בניגוד לסערה הקולנית שקרעה לגזרים בימים האחרונים את משכנה הפוליטי. גם מדלת הבית עצמו, נשקף סיפור שונה לחלוטין מזה שנרמז שוב ושוב בתקשורת וחזר ועלה בתוכנית "עובדה" ששודרה לפני כשבוע. שם סופר על חוקרים פרטיים, על מצלמות סתר ועל מעללים בעייתיים של בני גנץ; כאן יו"ר כחול לבן הוא מעין קרוב משפחה חביב שתמונתו מופיעה על מגנטים מאירועים משפחתיים, יחד עם ילדי המשפחה ועם ירון ינקלביץ', בעלה של עומר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "רעיון חיוני": נבחרת הדתיות של כחול לבן מתפזרת
– ההתנגדות הוסרה: ישראל הצטרפה לפורום הגז האזורי
– לראשונה דוברי האנגלית בישראל דורשים ייצוג בכנסת
כשאנחנו נכנסים פנימה, לבית בן שלוש הקומות, אנחנו מוצאים את שרת התפוצות לחוצה מעט: היא חוששת שמא האורחים לא יקבלו את הכיבוד הראוי להם. תוך כדי הצילומים היא קוראת כמה פעמים לבתה, שתכין לנו קפה ותגיש שתייה. "ירון הלך לקנות בורקסים", חוזרת השרה ומתנצלת. כדי שעין המצלמה לא תקלוט חלילה את האבק על התריסים, היא מעבירה עליהם ניגוב זריז, שוכחת לרגע את גינוני ההופעה הייצוגית. אפשר להבין את הלחץ: מדובר בריאיון עומק ראשון שינקלביץ' מקיימת אחרי תקופה ארוכה של התנזרות מחשיפה אישית, וניכר שהיא אינה מורגלת בהכנסת העיתונאים והמצלמות אל תוך חייה ממש.
"אני בחיים לא אגיד מילה רעה על אמא שלי, נקודה. אני כן אגיד שיש פה הוכחה לאובדן העשתונות של התקשורת בימים האלו. חשבתי שאין עוד לאן לרדת, ובכל פעם אני מגלה שאפשר לרדת נמוך יותר ויותר. ואחר כך הם יעזו להגיד 'אנחנו בעד קידום נשים, אנחנו תומכים בנשים חרדיות'"
"כן, רויטל ובני ישבו פה לפני כמה ימים", היא אומרת לנו. "הם מגיעים אלינו לשבתות, זה לא סוד. רויטל חברה טובה שלי, בני הוא חבר טוב של ירון, ובשביל הילדים שלי הוא כמו סבא'לה. הם מתייעצים איתו, למשל איפה לשרת. אולי זה מסביר למה הבן שלי בצנחנים", היא צוחקת, "ויחד עם זאת, היחסים עם בני מקצועיים וענייניים".
איך באמת נוצר הקשר ביניכם?
"הפעם הראשונה שבה פגשתי את בני הייתה כשהוזמן להרצות בכנס של נשים חרדיות. הוא דיבר שם על ערכים חברתיים ועל התנדבות. בהמשך הוא הגיע גם לאירוע שעשינו בעמותת 'רק התחלנו', של אמנים חרדים למען משפחות במצוקה. שוחחנו אחר כך, ושמעתי את השקפת עולמו על הקיטוב בחברה הישראלית ועל הצורך בקידום ערכי אחדות, התנדבות ואכפתיות. על בסיס זה נוצר בינינו קשר מקצועי של אמון והערכה. כשבני החליט ללכת לפוליטיקה, הוא ביקש ממני להיות חלק מהצוות המצומצם שהכין את התשתית לכך. הצוות הזה עבד במשך כשנה עוד טרם הקמתה הרשמית של חוסן לישראל".
שנתיים אחרי השקתה של המפלגה, נדמה שדבר לא נותר מהרוח של אותם ימים. אם אז ניסו גנץ ואנשיו לשדר תחושה של "ישראל לפני הכול", של התאגדות אנשים ממקומות וממגזרים שונים למען מטרה משותפת, השבוע הזה כבר עמד בסימן איש־איש לנפשו. גבי אשכנזי הודיע כי לא ירוץ בבחירות הבאות במסגרת כחול לבן; אבי ניסנקורן חבר למפלגתו החדשה של רון חולדאי; וכמה חברים אחרים התפטרו מהכנסת, אם כדי לעשות לביתם ואם כדי להיערך במסגרות חלופיות. איך זה קרה? אנחנו שואלים את ינקלביץ'. מה גרם פתאום לנטישה ההמונית הזו? "זה קרה כי יש אנשים שפעלו להפיל את הממשלה ולפגוע במפלגה, כדי לקרוץ למקומות אחרים. אני תוהה האם הם לא היו סגורים איתם בשקט מראש".
מה התחושות שלך כשאת רואה אותם מתייצבים מול המצלמות ומודיעים שכאן דרכיכם נפרדות?
"המקרה של ניסנקורן ממש מאכזב. לאורך כל התקופה הזו בני גנץ נלחם למען ניסקורן, כדי שלא יפגעו בסמכויותיו כשר משפטים. העובדה שהוא בחר לעזוב ולהודיע על כך בתקשורת, לפני שאפילו פנה אל בני, מצערת מאוד. ככה לא מתנהגים. לעומת זאת אני מכבדת את הדרך הממלכתית שבה בחר גבי לנהוג, כשהודיע ליו"ר המפלגה ולחברי המפלגה בצורה מכובדת על החלטתו".
משפחת ינקלביץ' מתגוררת ברמת בית־שמש, באזור עם ריכוז אנגלו־סקסי גדול. בגרם המדרגות המוביל למרתף מונחות שתי מגבעות שחורות, ותיק הטלית של ירון. על הקירות יצירות אמנות בעלות אלמנטים יהודיים או ירושלמיים – את חלקן קנתה ינקלביץ' מציירים חרדים, כאשר ניהלה עמותה המקדמת את האמנות במגזר. בסלון הבית ארון גדול של ספרות תורנית, מולו ארונית של ספרות חולין, ותמונות משפחתיות מכל עבר.
בשעה שאנחנו נפגשים עם ינקלביץ', שוב מתחוללת דרמה מאחורי גבה: אמה, עדי גלינסקי, מתראיינת לרדיו 103FM ומשמיעה התבטאויות קשות כנגד הבת שהפכה לשרה בממשלה. מאוחר יותר, בעקבות ביקורת ציבורית, תוסר ההקלטה מאתר האינטרנט של התחנה, אך ההדים יוסיפו ללוות את ינקלביץ'. הרבה טענות לא נעימות מוטחות בה, אך רק הראיונות של אמה – שנמצאת בנתק ממנה כבר תקופה ארוכה – גורמים לה לדמוע. "יש לי הורים מדהימים ומקסימים שנתנו לי כל מה שהיה להם", היא אומרת, ומבקשת רגע כדי לסדר את האיפור סביב עיניה. "אני בחיים לא אגיד מילה רעה על אמא שלי, נקודה. אני כן אגיד שיש פה הוכחה לאובדן העשתונות של התקשורת בימים האלו. חשבתי שאין עוד לאן לרדת, ובכל פעם אני מגלה שאפשר לרדת נמוך יותר ויותר. ואחר כך הם יעזו להגיד 'אנחנו בעד קידום נשים, אנחנו תומכים בנשים חרדיות'".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי במגזין דיוקן של מקור ראשון
