"נ"ב. 16 שנה אחרי כל היקום גיליתי את יצירותיו של אמינם. אני ממליץ עליהן מאוד – Lose Yourself במיוחד. מדהים לראות איזה עולם אפל הוא וסיה מאכלסים, אף שהמזג שלהם שונה לחלוטין. שניהם מרגישים כאילו הם על סף התאבדות (סיה) ואלימות (אמינם)".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אושיות הטוויטר מציגות: "התו הסגול" – קוד אתי לשפה נקייה ברשת
– מיליארדר מתורמי סער: "הוא יכול להיות מנהיג נפלא"
– "כל הזמן אנחנו מדברים רק על נתניהו"
את ההבחנה המוזיקלית הזו כתב לא אחר מהרב יונתן זקס ז"ל, ששימש כרב הראשי של בריטניה, בסיומה של התכתבות ארוכה ואינטנסיבית שעסקה דווקא בשאלות של חינוך ילדים ופסיכולוגיה. בדוא"ל אחר מוסיף הרב שכנראה Lose Yourself הוא מקור ההשראה למחזמר המצליח "המילטון", העוסק בחייו של המדינאי אלכסנדר המילטון, אחד האבות המייסדים של ארצות הברית. לבסוף הוא מצטט שורה מהמחזמר, "כאשר תפילותיי התקבלו אצל האלוהים באדישות, הרמתי עט וכתבתי את הישועה שלי", ומודיע לנמען, אחיו אלן: "קטע חזק, תהיה חזק". מן הסתם מעטים הם הרבנים האורתודוקסים הבכירים שמתעמקים במוזיקה שאין לה כל קשר לעולם היהודי, אך עבור מי שהכיר מקרוב את הרב זקס, אין בכך כל הפתעה.
"הוא תמיד שאל אותי 'מה האתגר הבא שלי? מה הלאה?'. אמרתי לו: 'כבשת את העולם, אבל יש בישראל 7 מיליוני יהודים שעדיין צריכים להכיר אותך'. בגלל מחסום השפה, הוא הרגיש שבישראל הוא תמיד יהיה סוג ב'. אני חייתי כאן רוב חיי, ולכאורה הייתי יכול לבקר את אחי על שלא עלה ארצה, אבל בעיניי הוא יותר ציוני ממני"
אלן סאקס מקבל את פניי בביתו בשכונת קטמון בירושלים. לראשו כיפה סרוגה שחורה, ואת לחייו מעטר זקן אבלות. כבר בכניסה אני שם לב לאיות השונה של שם המשפחה. מתברר שהרב זקס היה זה שהחליף מסמ"ך לזי"ן, לפי הנחיית אחד מרבניו. בתוך הבית, על המזנון בסלון, ניצבת תמונה מחתונה משפחתית: בתם של אלן וג'ודית סאקס נראית בה עם הדוד המפורסם. על השולחן ערמת דפים ובהם תכתובות דוא"ל בין האחים. אלן מגיש לי אלבום משפחתי ומראה תמונות משנות הילדות, מאירועים פרטיים וגם מהצד הזוהר של חיי אחיו, שנע בין שועי עולם וארמונות מלוכה.
במשך כחצי יובל, משנת 1991 ועד 2013, כיהן הרב יונתן זקס בתפקיד הרב הראשי של בריטניה, או בהגדרתו הרשמית – רב "הקהילות העבריות המאוחדות בחבר העמים הבריטי" (United Synagogue). הוא עוטר בתואר אבירות, ובשנת 2009 אף הפך לחבר בבית הלורדים. כינויו שם היה "הברון זקס מאולדגייט". במהלך כהונתו הרבנית הוא רקם קשרים עמוקים עם ראשי הממשלות בבריטניה ועם בית המלוכה, ובפרט עם יורש העצר הנסיך צ'רלס. הוא חיבר כ־35 ספרים בנושאים כגון אתיקה, אחריות חברתית ועתיד היהדות, וכן ביאורים לסידור ולהגדה של פסח, ורעיונות וחידושים על פרשיות התורה. חלק מספריו תורגמו לעברית על ידי הוצאת קורן. לאורך השנים הוענקו לו תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות רבות ברחבי העולם – מחיפה ובר־אילן, ועד גלזגו וקיימברידג'. בשנת 2016 קיבל את פרס טמפלטון, בסכום של 1.5 מיליון דולר, על "תרומה יוצאת דופן לממד הרוחני בעולם".
לפני כחודשיים, בציוץ בחשבון הטוויטר שלו, סיפר הרב זקס כי הוא חולה בסרטן וביקש מהציבור להתפלל להחלמתו. כעבור שלושה שבועות הוכרע על ידי המחלה. הוא הותיר אחריו רעיה, שלושה ילדים וגם שלושה אחים צעירים ממנו: בריאן – איש מחשבים שלפני כמה שנים יצא לגמלאות ועלה ארצה כדי לגור בגבעת־שמואל קרוב לבתו; אליוט, עורך דין בהכשרתו שעוסק בפילוסופיה ובתחומים נוספים, ומתגורר גם הוא בישראל; ובתווך אלן (64), שותף במשרד עורכי הדין הרצוג־פוקס־נאמן.
לצידו של אלן יושבת במהלך השיחה רעייתו ג'ודית, שמשלימה מעת לעת את דבריו ומוסיפה מההיכרות האישית שלה עם גיסה. "אלן ויונתן לא היו קרובים כמו אחיות", היא מנסה לתאר במדויק את טיב הקשר בין השניים, "אבל הם היו דנים ומתייעצים זה עם זה בהרבה נושאים, למרות שהם חיו במדינות שונות".
"דיברנו הרבה על עניינים אישיים, היינו קרובים מאוד" אומר אלן. "היה נושא אחד שבו הוא התייעץ איתי ארוכות: 'מה האתגר הבא שלי? מה הלאה?', הוא תמיד היה שואל אותי. אמרתי לו: 'כבשת את העולם, אבל יש בישראל 7 מיליוני יהודים שעדיין צריכים להכיר אותך'. הבעיה היא שהיה לו קשה מאוד עם דיבור בעברית. דווקא בגלל הגאונות שלו בשימוש במילים, והיכולת שלו להשפיע על קהל ולעורר בו רגש – הוא הבין שבעברית זה חסר לו. כמה פעמים הוא ניסה לנאום בעברית, וזה היה כבד מדי, לא עבד. הייתי אומר לו: 'דבר אל הקהל הזה באנגלית. הם יעריכו את הדברים שלך גם אם לא בהכרח יבינו במאה אחוז'".
בין ארבעת האחים, הוא היה היחיד שלא עלה ארצה. היו לו תוכניות בנושא?
"בגלל מחסום השפה, הוא הרגיש שבישראל הוא תמיד יהיה סוג ב'. יחד עם זאת, הדבר הראשון שעשה אחרי שסיים את תפקידו כרב ראשי, היה להשתמש בפיצויי הפרישה כדי לרכוש דירה בירושלים, 500 מטר מכאן. העניין הוא שמיד עם סיום תפקידו הוא יצא לארצות הברית כדי ללמד בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת ניו־יורק במנהטן, וכמובן הסתובב והרצה בכל העולם, כך שהוא לא זכה לגור בדירה הזו.
"שמע, חייתי כאן רוב חיי, ולכאורה הייתי יכול לבקר את אחי על שלא עלה ארצה, אבל בעיניי הוא יותר ציוני ממני. הוא עמד והצהיר 'אני ציוני, אני גאה בישראל', ועשה זאת בכל מקום: בוותיקן, בפרלמנט האירופי, בבית הלבן. זה היה חלק מהזהות היהודית שלו, והוא תמיד אמר שישראל היא המקום היחיד ליהודים. הוא לא היה מה שמכונה 'ציוני מהכורסה'. הוא עשה המון למען ישראל, למשל כשהשפיע על הגדרת האנטישמיות על ידי הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה. הוא שוחח עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ועם ראשי מדינות אחרים, כדי שגם אנטי־ישראליות תיחשב כאנטישמיות. הפעם היחידה שבה הוא התערב בנושאים פוליטיים, הייתה כשיצא נגד מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין. אז אחי אמר: 'אני חייב להרים ראש'.
"אם היה דבר אחד שהתחרט עליו, זו העובדה שהוא לא לקח על עצמו את האתגר שהצעתי לו – להעביר את המסרים שלו לקהילה בישראל. יחד עם זה אני סבור שאחי עזב את העולם הזה בשלוות נפש. הוא ידע שריבונו של עולם קרא לו הביתה".
לבחור בין רצח להתאבדות
הרב ג'ונתן הנרי יעקב צבי זקס נולד באנגליה ב־1948, הבן הבכור במשפחה יהודית מסורתית. אביו, לואיס דוד סאקס, היה תינוק בעת שמשפחתו היגרה מפולין לאי הבריטי. האם ליבי, נכדה לאחד ממייסדי פתח־תקווה, נולדה בבריטניה. את ארבעת ילדיהם גידלו בפינצ'לי שבצפון לונדון, מחוז ובו ריכוז יהודי גדול.
באירוע שערך מכון גשר למנהיגות לפני שבועות אחדים סיפר אלן על אחיו, וציין בין השאר ש"הוא היה הנער היחיד שהיה מגיע לים חנוט בחליפה". כעת בסלון הוא מראה לי תמונה של ארבעת האחים בחופשה משפחתית על חוף הים, ויונתן בן ה־16 אכן מופיע בה בלבוש פורמלי ביותר. "הוא לא היה כמו האחים האחרים או כמו חברים שלנו. הוא לא שיחק קריקט או כדורגל, אלא התעמק בעולם הדיבייט והפוליטיקה. מגיל צעיר הוא ראה עצמו כאינטלקטואל, והיה הולך לבית הספר בחליפה. אלה היו שנות השישים בבריטניה, אבל יונתן לא גידל שיער ארוך כמו בני נוער אחרים – אם כי הוא הקשיב לביטלס".
ארבעת האחים למדו בבית הספר היסודי לבנים "קרייסט קולג'", המזוהה עם הכנסייה האנגליקנית. אלן מספר כי חצי מתלמידי בית הספר היו יהודים, "ובבוקר הייתה 'התכנסות לא יהודית' ו'התכנסות יהודית', שבה אמרו את קריאת שמע ואולי עוד משהו, לא בדיוק תפילה. גדלנו בבית יהודי־בריטי ממוצע, שזה בעצם בית מסורתי. היו בבית נרות שבת, לא נסענו בשבתות, ומדי שישי, שבת וראשון הלכנו לבית הכנסת. אבי לא אהב בתי כנסת גדולים, כמו אלה שהיו בשכונה שלנו, ולכן הלכנו כ־40 דקות ברגל לשטיבל קטן.
"אבא עסק במכירת טקסטיל, אבל לא אהב את התחום הזה; הוא עבד בו רק כי לא הייתה לו אפשרות אחרת, ותמיד שאף שאנחנו נשיג את מה שהוא לא הצליח. הוא עצמו לא פתח גמרא מימיו, אבל התעקש שנלמד טקסטים יהודיים ושלח אותנו לחיידר".
כילד, היית מנחש שאחיך עתיד להיות רב, ואפילו רב ראשי?
"אני חשבתי שהוא יהיה בָּרִיסְטֶר (עורך דין הרשאי לטעון בפני בתי המשפט הגבוהים בבריטניה – צ"ק), ושימשיך לתפקיד שופט או לפוליטיקה. אבי לעומת זאת צפה את זה מראש. כשיונתן הציג לו שאלות שקשורות לדת, הוא היה עונה: 'אני לא יודע, אבל יום אחד אתה תלמד אותי'. כשאחי מונה לרב ראשי, אבא אמר שהיה ברור לו שכך יקרה".
מתי אחיך הגדול התחיל להעמיק ביהדות ובשמירת המצוות?
"את ה'פרומקייט' (אדיקות) הוא קיבל רק בתקופת האוניברסיטה. הוא למד בקיימברידג' ב־1967, שנה שהייתה נקודת מפנה עבור רבים. אנשים התחילו להביע אינדיבידואליזם – למשל, לשים פרח בשיער. בעקבות מלחמת ששת הימים הרבה יהודים התחילו לחבוש כיפה בפומבי, וכך גם אחי".
ביקור בניו־יורק חולל את התפנית האמיתית בחייו של יונתן זקס. בשנת 1968 הוא נפגש עם הרב יוסף דוב סולובייצ'יק ועם הרבי מלובביץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון, שהאיץ בו ללמוד להסמכה לרבנות. "הרב סולובייצ'יק אתגר אותי לחשוב, והרב שניאורסון אתגר אותי להוביל", סיפר פעם.
בכינוס השלוחים של חב"ד ב־2011 תיאר הרב זקס את המפגש שלו עם מנהיג החסידות. לדבריו, הוא הכין שורה של שאלות מהותיות לרבי מלובביץ' – שהשיב לו בשאלות משלו. בשלב מסוים החליט הסטודנט הצעיר להעלות טענה מורכבת מאוד, שתגרום לרב לענות על שאלותיו. "הסיטואציה שבה אני מוצא את עצמי", הוא החל להגיד – והאדמו"ר עצר אותו באמצע המשפט: "אף אחד לא מוצא את עצמו בסיטואציה, אלא שם את עצמו בסיטואציה", אמר לו הרב שניאורסון. "אם אתה יכול לשים את עצמך בסיטואציה מסוימת, תוכל לעשות זאת גם בסיטואציה אחרת".
ב־1969, אחרי שסיים בהצטיינות תואר שני בפילוסופיה, נסע זקס לישראל כדי ללמוד בכפר־חב"ד. "זו הייתה חוויה מדהימה", אמר בכינוס השלוחים. אלן זוכר בצורה מעט שונה את החוויה של אחיו: "הוא החליט ללמוד במשך שנה בכפר־חב"ד, אבל לא שרד שם שנה שלמה. פעם הוא סיפר, בהומור בריטי: 'הבנתי שאם אשאר בכפר־חב"ד יהפכו אותי לדתי, שאת זה אפשר להשוות לרצח. אני רציתי להפוך לדתי בעצמי, כי אז לפחות זו תהיה התאבדות'. הוא פחד להיבלע בכפר־חב"ד, פחד להיות מוצף או המום מהאנשים הכריזמטיים שפגש שם. אנחנו מדברים על צעיר שהספיק כבר ללמוד מהפילוסופים המובילים בעולם, אבל האווירה הזו פתאום הלחיצה אותו. הוא הרגיש שהוא חייב לעזוב".
למרות ההתרשמות שלו מהרבי מלובביץ'?
"כן. עם הרבי הוא דיבר אולי 20 דקות, זו לא אותה חוויה כמו לחיות חודשים שלמים בכפר־חב"ד בישראל של 1970. זו הייתה קהילה סגורה, עם אינטנסיביות רגשית עצומה. הוא חזר משם כבד יותר".
במובן של חרדי יותר?
"לא, עם פחות שמחת חיים. זו הייתה תקופה כבדה מדי בשבילו, והוא סיים אותה מוקדם מהצפוי, כדי לשמר את הזהות שלו".
שבע שנים במערה
אחרי חזרתו לבריטניה התחתן הרב זקס עם איליין. באותה תקופה החל להרצות על פילוסופיה וללמוד לדוקטורט באוניברסיטת אוקספורד ובקינגס קולג' בלונדון, אך החליט לעבור גם הסמכה לרבנות, כפי שיעץ לו הרב שניאורסון. הלימודים בישיבת עץ חיים בלונדון ובבית המדרש לרבנים (Jews’ College) הפגישו אותו עם רב נוסף שהשפיע עליו עמוקות – הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ז"ל, לימים ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה־אדומים. במשך 11 שנה שימש הרב רבינוביץ' כדיקן בית המדרש לרבנים, ובמהלך התקופה הזו גם כתב את הדוקטורט שלו במתמטיקה.
"אחי היה אוטודידקט, ואת רוב החומר של לימודי הרבנות הוא למד לבד", מספר אלן. "במשך שבע שנים הוא היה קבור במערה מטאפורית: ניתק את עצמו מאירועים חברתיים, שכח את העולם, ורק למד ולמד ולמד. הרב רבינוביץ' היה זה שליווה אותו באותה התקופה ושימש כמנטור שלו. את הסמיכה לרבנות אחי קיבל ממנו ומהרב נתן אורדמן".
בנושאים הפוליטיים הרב רבינוביץ' השפיע פחות על תלמידו. "לא אכנס לדעותיו הפוליטיות של אחי, אבל הוא לא איש ארץ ישראל השלמה", אומר אלן, ואז שם לב שהוא מדבר על אחיו בלשון הווה. הוא עוצר לרגע כאוב אחד, ואז ממשיך לספר בלשון עבר: "הוא היה מוכן לעשות הרבה כדי לקדם את השלום, ויחד עם זאת הוא האמין באמונה שלמה שריבונו של עולם הבטיח לנו את הארץ הזו בברית בין הבתרים, ושמי שרוצה להוציא את ישראל מהיהדות שלו – יחדל מלהיות יהודי. היה לו דיאלוג פורה עם הסופר המנוח עמוס עוז ועם חבר הכנסת יאיר לפיד, כי הם יהודים והם חיים בישראל. הוא סבר שהחלטה ממלכתית שתכליתה לשמור על חיי אדם, מאפשרת לעשות ויתורים – אבל זה לא אומר שהוא לא האמין בקדושת ארץ ישראל. הוא האמין בה לא פחות מאשר רבנים בחברון, בעתניאל או בכל מקום אחר. אבל הוא האמין גם בערכים נוספים".
מה הייתה גישתו כלפי התפיסה החרדית?
"הוא היה מעריץ גדול של החברה החרדית, בשל ההתמדה הגדולה והנחישות שיש בה. עם זאת הוא סבר כמובן שזו צריכה להיות חברה פתוחה יותר, כי הוא האמין שצריך להכיר את העולם שבו אנחנו חיים, ושיש ערך יהודי בתרומה לעולם. את הצד הזה בחרדיות הוא היה מבקר, וגם את הסירוב להתגייס לצה"ל. בעיניו שירות בצבא הוא שירות לעם היהודי"
"חשוב לציין שאחי גם קידם את נושא לימוד התורה לנשים. הוא האמין בכך ועודד את בנותיו ואת שאר בנות הקהילה היהודית ללמוד תורה. אינספור שיעורים שלו עסקו בנושא הזה".
יש הטוענים שהן אחיך והן הרב עדין שטיינזלץ הצליחו להשפיע על העולם היהודי משום שהיו "חוזרים בתשובה". הדרך האישית שעשו, אפשרה להם לראות את האורתודוקסיה מבחוץ לפני שנכנסו אליה. אתה מסכים עם התיאוריה הזו?
"אני לא יודע אם הרב שטיינזלץ או אחי היו מגדירים את עצמם כחוזרים בתשובה. הרמב"ם מסביר שמי שטובל במקווה יוצא ממנו כאדם חדש, הוא לא אותו אדם שנכנס. בעיניי, גם חוזר בתשובה הוא אדם שמשנה את עצמו. אחי לעומת זאת חי מאז ומעולם בתרבות המערב, אבל הוסיף את השכבה של היהדות. זו הייתה עבורו העדשה שדרכה הוא ראה את החיים סביבו. הוא לא זרק מהחלון את מה שלמד בתרבות הבריטית, אלא בנה על זה קומה נוספת, כהתפתחות טבעית. זה מה שאפשר לו לדבר על אמנות עם הלורד ג'ייקוב רוטשילד, לדון בפוליטיקה עם טוני בלייר, או לשוחח על נאומים לאומה עם הנסיך צ'רלס".
בכתביו הציג הרב זקס יהדות גאה ולא מתפשרת, ועם זאת פתוחה לתרבות העולם ומכבדת דתות אחרות. הוא סירב לקבל את הגישות המודרניות הרואות את הדת כאנטי־הומנית וכמדכאת את חופש המחשבה; אדרבה, מבחינתו המסרים העיקריים ביהדות הם קריאה ללקיחת אחריות, לסיוע לאחר ולפיתוח חיי הרוח.
רוב הכתבים שלו לא עסקו בפרקטיקה היהודית, אלא בהשקפה ובפילוסופיה. האם ראיתם בו גם פוסק הלכה חשוב?
אלן: "בהגדרתו הוא לא היה 'פוסק'. כמובן, הייתי פונה אליו בשאלות על נושאים הלכתיים כאלה ואחרים. כרב ראשי הוא גם נדרש להתמודד עם סוגיות מורכבות כמו עגונות או הסכמי קדם־נישואין, אבל הוא לא החשיב עצמו כפוסק".
הגיבורים באמבולנסים
בשנת 1991 החליף הרב זקס את הרב לורד עמנואל יעקובוביץ' בתפקיד הרב הראשי של בריטניה. עם השנים הפך לאחד הרבנים המפורסמים בעולם; מחוץ לישראל הוא ללא ספק הרב המוכר ביותר, וספריו נמכרו יותר משל כל רב אחר בעשורים האחרונים, אפילו בישראל. העניין הרב בו ובמשנתו הפך אותו למרואיין מבוקש בכלי התקשורת בבריטניה ובעולם, וגם פוליטיקאים וסלבריטאים הרבו לארח אותו. "כשהנסיך צ'רלס התכוון להתחתן עם קמילה, הוא ערך כמה ארוחות ערב כדי לקבל מעין 'אישור' ממובילי דעה בריטים", מספרת ג'ודית. "כך הוא הזמין גם את יונתן ואיליין לאחד הארמונות של משפחת המלוכה, ושני הזוגות סעדו ביחד. האורחים קיבלו כמובן ארוחה כשרה".
"כשיונתן נפגש עם המלכה אליזבת, דאגו עבורו לא רק לכשרות, אלא גם הקפידו שהמנה שלו תהיה זהה למנות של הסועדים האחרים", אומר אלן. "מבחינתו, הפגישות עם אישים בכירים ומשפיעים נועדו במקרים רבים לקידום אג'נדה פרו־ישראלית. הוא היה אומר לנו דברים כמו 'רופרט מרדוק הזה הוא תומך ישראל גדול, הוא ממש אוהב ישראל'. בכלל, אחי אהב לספר לנו על הפגישות האלה, הוא היה אומר כבדרך אגב 'נפגשתי עם הנרי קיסינג'ר (מזכיר המדינה האמריקני לשעבר – צ"ק), מדהים כמה הוא צלול בגיל 95'. אבל הוא ממש לא השוויץ בכך, להפך, הוא סיפר רק לאנשים הקרובים אליו. הוא מעולם לא כתב באחד הספרים שלו 'בארוחת ערב שסעדתי עם המלכה' וכדומה. לנו הוא סיפר כי חשב שזה 'קול' שהילד היהודי משכונת פינצ'לי פוגש אנשים בתפקידים כה רמים. הוא גם אהב מאוד את ראשי הממשלה לשעבר גורדון בראון וטוני בלייר".
ג'ודית מעירה שגם אנשים פשוטים או צעירים ללא כל תואר מרשים, קיבלו מגיסה יחס רגיש ומתעניין: "קרא את הספרים שלו – הגיבורים האמיתיים מבחינתו הם נהגי אמבולנס, אנשים שמספקים מזון לנזקקים במהלך תקופת הקורונה או מי שדואגים לחולים".
בחייו האישיים, מספר אלן, סירב הרב זקס לגעת בנושאים הקשורים לכסף. "מעולם לא היה לו כסף בכיס, והוא לא ידע מה הקוד לכרטיס האשראי שלו – ואנחנו מדברים על אדם שהיה מרצה לכלכלה ואף כתב ספרים בתחום. הסיבה לכך הייתה שבעיניו השילוב של רבנים וכסף, כמו גם רבנים וכוח, הוא לא טוב. אסור שהם ילכו ביחד. איליין התמודדה עם ניהול ענייניו הכלכליים, והיא גם התמודדה בשמו עם העולם".
איליין השלימה את בעלה בצורה יוצאת דופן, אומרת ג'ודית. "הוא לא הפסיק להרעיף עליה מחמאות ולהודות לה מעל כל במה. שתי המילים הכי פופולריות בלקסיקון שלו היו 'חברים' ו'איליין'. הייתה לו הכרת הטוב מדהימה".
איליין זקס למדה בקיימברידג' והוכשרה כטכנאית רדיולוגיה, אך ברוב שנות נישואיה היא זו שניהלה בפועל את חיי היומיום של הרב זקס ואת משק הבית. "היא ממש טיפלה בו", מתאר אלן. "יונתן לא היה נכה חלילה. הוא ידע לעסוק גם בענייני הבית – היה לו למשל כישרון נגרות, והוא בנה את השידות של ילדיו ועיצב את ביתו. הוא פשוט חשב שיש דברים שלא ראוי שהוא יעשה אותם. הוא גם לא נהג ברכב קרוב לארבעים שנה".
שלושת ילדיו של הרב זקס גרים כיום בלונדון. הגדול, ג'ושוע, הוא איש היי־טק, דינה היא עורכת דין, והבת הצעירה גילה עבדה בעבר בדאונינג 10 וכיום היא עוסקת בתיאום ממשלתי סביב אתגרי הקורונה.
דווקא בישראל הרב זקס לא היה דמות מוכרת במיוחד, בוודאי לא כמו בבריטניה. "בביקורים שלו בארץ הוא היה רגוע יותר מאשר בכל מקום אחר", אומר אלן. "בעולם תמיד היו המון בקשות ודרישות ממנו, וזה היה עול גדול; כאן הוא היה יכול להסיר את הז'קט, מטאפורית, ולזמן קצר לא להיות יונתן זקס".
לא פעם עורר הרב זקס את כעסם של הזרמים היהודיים הלא־אורתודוקסיים בבריטניה. הוא ספג ביקורת למשל בשל סירובו להשתתף בפסטיבל "לימוד" השנתי – אירוע שבו כל אחד ואחת יכול להעביר שיעור, דרשה, סדנה או הרצאה בנושאים הקשורים ליהדות, ללא תלות בשיוך שלו לזרמים ולארגונים השונים הפועלים בקהילה היהודית. לדברי אלן, אחיו לא הגיע לפסטיבל הזה כדי לא להיקלע לקונפליקט עם הנהגת הקהילות החרדיות בבריטניה. "את ילדיו הוא עודד ללכת ל'לימוד', ובחלק מהשנים הם אפילו היו מהמארגנים. עם זאת, הוא עצמו ביקש שלא לפגוע בחבל הטבור שבין ה'יונייטד סיינגוג' לבין העולם החרדי. להשתתפות בפסטיבל הייתה משמעות ציבורית שלא הסתדרה עם תפקידו".
הרצון ליישר קו עם הקהילות החרדיות בא לידי ביטוי גם כאשר הרב זקס השתתף פעם בתוכנית הרדיו Desert Island Discs. "זו תוכנית שבה אתה מספר על החיים שלך, ובמקביל משמיע שמונה שירים או יצירות שנתנו לך השראה, או שיש להם קשר לחייך. יונתן, שהיה אז רב צעיר, הביא קטעי מוזיקה קלאסית כמו בטהובן וכדומה. הוא רצה להשמיע גם שיר של הביטלס, אבל התייעץ קודם לכן עם רבנים והם המליצו לו שלא יעשה זאת. במקום ביטלס הוא הביא לתוכנית קטע חזנות. הוא היה זהיר מאוד".
כרב מבוגר יותר, הוא לא נמנע מלחבר בין תורתו לבין מוזיקה פופולרית. באחת התכתובות ביניהם ביקש אלן להכיר לאחיו את שיריו של הזמר האמריקני ברוס ספרינגסטין, ובמיוחד את Thunder Road משנת 1975. הרב זקס כתב לו בתגובה: "הוא בן 69 ועדיין מצליח להיות רוקר – זו תקווה עבור כולנו". כמה שבועות אחר כך הגיע אלן ללונדון לצורך עבודתו, ובערב שבת התפלל בבית הכנסת המוכר לו מילדות. "התיישבתי שם ליד יונתן, והוא לחש לי: 'הקשבתי לכל השירים של ספרינגסטין. אני לא אוהב את השירים עצמם, אבל אני אוהב את הפואטיות שבכתיבה שלו'. באותם שבועות הוא התעמק בטקסטים האלה והתחיל לשלב קטעים מהם בדברי התורה שלו".
ספרים, לא שלטים
בשבת פרשת וירא הלך הרב זקס לעולמו. הוא הובא למנוחות למחרת, בלוויה מצומצמת שנכחו בה 20 איש בלבד. חברים בקהילה היהודית בבריטניה, שהכירו את הרב ואת משפחתו, סיפרו ש"כך הם היו רוצים לקיים את הלוויה גם אם לא היינו בעיצומה של מגפה עולמית". על אף שהרב זקס נכח במדיה דרך קבע, וידע לקדם ולהפיץ באמצעותה את האידיאולוגיה שלו, הוא ידע גם לשמור על פרטיותו ועל פרטיות משפחתו.
"למרות כל התהילה והמחמאות שהורעפו עליו, אחי היה איש עניו", אומר אלן. "הוא לא היה רוצה זיקוקים, אלא משהו מכובד". הענפים הישראליים של המשפחה הצליחו בחלקם להגיע לבריטניה וללוות את הרב בדרכו האחרונה. "דחו את שעת הלוויה כמה שאפשר, כדי שנוכל להיות שם. מיד אחר כך חזרנו לארץ כדי לשבת שבעה".
איך אפשר לדאוג לכך שמורשתו תישמר ומשנתו תופץ גם לאחר פטירתו?
"אחד המסרים החשובים של אחי הוא כיצד יהודים צריכים להתנהג בינם לבין עצמם ומול העולם. אני מקווה שזה משהו שיגיע למערכת החינוך הישראלית וגם לבתי הספר היהודיים בתפוצות. עם כל הכבוד לספרים המצוינים שלו על פרשת השבוע, לא זה מה שיביא לשינוי מהותי לעולם; השינוי יגיע אם ידעו לראות את הרלוונטיות של התורה במאה ה־21, כפי שיונתן ביקש להראות. בספרי ההגות שלו הוא מדבר על וואטסאפ ועל טוויטר, על איך אפשר לראות בעיניים מודרניות את התורה דרך האירועים היומיומיים. כפי שכל בריטי חייב להכיר את שייקספיר, גם אם בצורה שטחית, כך גם כל יהודי חייב להכיר את הבסיס של המסורת היהודית. כי זה מה שמחבר בין אנשים והופך אותם לקהילה או חברה – הסיפורים המשותפים. מיליוני ילדים יהודים בישראל ובעולם צריכים ללמוד את זה,
"מאז פטירתו של אחי יש מומנטום עצום סביבו. תראה מי מספיד אותו, מהימין ועד לשמאל. אני שואל את עצמי – אולי יש כעת הזדמנות לקדם את האג'נדה שלו למקומות שהיא עוד לא נמצאת בהם. הייתי רוצה שהמסר שלו יגיע לאותם חילונים ישראלים, לעמוס־עוזים וליאיר־לפידים. צריך למצוא את הדרך להנכיח את המורשת שלו – לא עבור יונתן זקס, ולא כדי שהשם שלו ייכתב על שלטים, אלא כדי לקדם את תורתו וכך לעשות שינוי אמיתי בעולם".
