תומכי ישראל במפלגה הדמוקרטית היו המומים. במצע לקראת בחירות 2012, לראשונה מזה ארבעה עשורים, לא הופיע הסעיף הקבוע המצהיר כי ירושלים היא בירתה של מדינת ישראל. כשברק אובמה, שהתמודד על תקופת נשיאות שנייה, הבין שהסרת הסעיף הזה תזיק לו בקרב הקהל היהודי ותהפוך לנשק תעמולתי רב־עוצמה בידי הרפובליקנים, הוא הורה ליו"ר ועידת המפלגה להשיב אותו למצע. בוועידה שהתכנסה חודשיים לפני הבחירות, קיים היו"ר הצבעה חפוזה: הוא ביקש מהצירים לצעוק "כן" או "לא", והכריז מיד כי התיקון התקבל ברוב של שני שלישים. ירושלים חזרה למצע הדמוקרטי, אבל קריאות הבוז שבקעו מגרונותיהם של מאות צירים פרו־ערבים הדהדו עוד זמן רב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בכירים באירופה: יש לנתק את האסלאם ממדינות מוצאו
– מזכיר המדינה של ביידן: יהודי, תומך ישראל ופרגמטיסט
– דעה: לא דרכנו: תחקיר המג"בניקים מציב תמונת מראה קשה
אם תשאלו את גדעון ישראל, שחוקר כבר שנים רבות את יחסי ישראל־ארה"ב, הסרת הסעיף לא הייתה אמורה להפתיע אף אחד. "מי שעוקב בשימת לב אחרי המצע של המפלגה הדמוקרטית, היה צריך להבחין שהשינוי התרחש כבר ארבע שנים קודם לכן, כשאובמה רץ לנשיאות בפעם הראשונה", הוא מסביר. "אם בכל מערכות הבחירות עד אז קבע המצע כי 'ירושלים הינה בירת ישראל, ועליה להישאר עיר בלתי מחולקת הנגישה לבני כל הדתות', ב־2008 המילים אמנם נותרו על כנן, אך הן התפצלו לשני משפטים. ביניהם נכנס משפט נוסף, שלימד כי מעמדה של העיר אינו עניין מוחלט: 'ירושלים הינה, ותהיה, בירת ישראל. הצדדים הסכימו שסוגיית ירושלים תידון במשא ומתן על הסדר הקבע. על ירושלים להישאר עיר בלתי־מחולקת הנגישה לבני כל הדתות'. תחליטו, או שירושלים היא בירת ישראל, או שהדבר פתוח למשא ומתן".
ספרו החדש של גדעון ישראל, Broken Values ("ערכים שבורים"), מביא את סוגיית ירושלים כדוגמה אחת מני רבות לשינויים שחלו במפלגה הזו – שינויים לרעה, בעיניים ישראליות. "כיצד בוגד מצע המפלגה הדמוקרטית באוהדיה ובאמריקה", אומרת כותרת המשנה של הספר, שראה אור באנגלית מעט לפני הבחירות בארה"ב. ניצחונו של ג'ו ביידן במירוץ לבית הלבן, אומר ישראל, צריך להעמיק עוד יותר את הדאגה שלנו.
אני מנסה להבין את החשש. הרי בפריימריס בוחרי המפלגה העמידו בראשה את ביידן – שנחשב לאחד הגורמים המתונים ביותר בצמרת הדמוקרטית – ולא מועמד רדיקלי ושמאלן קיצוני כמו ברני סנדרס. האם הדבר אינו מעיד על חולשת האגף השמאלי במפלגה הזו?
"הסיבה היחידה להכרעה בפריימריס היא שברגע מסוים – הרגע האחרון לפני שסנדרס יפתח פער בלתי הפיך – כל המועמדים האחרים פרשו, ובכך אפשרו לביידן לקבל את קולותיהם. לסנדרס היו 25־30 אחוזים בכל מדינה נתונה, מה שלא היה לאף מועמד אחר במירוץ רב־משתתפים. הוא זה שאמור היה לנצח".
הטפטוף פסק
גדעון ישראל נולד לפני 38 שנים למשפחה יהודית־אורתודוקסית שהתגוררה בוושינגטון הבירה, כמה רחובות מהבית הלבן. כשהיה בן ארבע עבר עם משפחתו לניו־ג'רזי. אחרי התיכון למד שנה בישיבה בירושלים, ובמקביל עלו הוריו לישראל. הוא דווקא תכנן לחזור לארה"ב כדי ללמוד מנהל עסקים וכבר נרשם ללימודים שם, אבל אז פרצה האינתיפאדה השנייה והוא הרגיש חובה להתגייס לצה"ל, מה שהצריך פרוצדורה של עלייה. את השירות הצבאי עשה בגדוד חרוב במסגרת ישיבת ההסדר במעלה־אדומים. ב־2012 התחתן עם אורה, מדענית ועמיתת מחקר במכון ויצמן, וכיום יש להם ארבעה ילדים – הצעיר בהם נולד אך לפני מספר ימים. במהלך הריאיון שנערך בביתו, על גבול רמת־גן בני־ברק, ישראל עדיין עונד על פרק ידו את הצמיד מבית החולים.
הוא בעל תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת בר־אילן, ומזה שנים רבות עוסק בזוויות שונות של הקשרים בין ישראל וארה"ב. כיום הוא מנהל את "מרכז ירושלים־וושינגטון", חברה שמקדמת שיתופי פעולה בין ארה"ב וישראל במישורים ציבוריים ועסקיים. כמומחה לתחום הוא מתראיין לא מעט בתקשורת ומפרסם מאמרים, בין השאר באתר האינטרנט "מידה" ובכתב־העת "השילוח".
על מרפסת ביתו עדיין מתנופפים שלט ודגל של קמפיין טראמפ, לא מחזה שכיח בבניין באזור רמת־גן. אני שואל אותו האם מבחינתו טראמפ כבר מוגדר כנשיא היוצא, או שעדיין יש לו סיכוי לשנות את רוע הגזרה ולהמשיך לכהונה שנייה. "ביידן הוא כנראה הנשיא הבא, אבל אחכה להצהרה רשמית", אומר ישראל. "הסיכוי של טראמפ נראה לי קטן מאוד, במיוחד כשלא ברור מה יהיה התיקון גם אם יתגלו זיופים בקנה מידה גדול. הרי לא יבטלו את הבחירות. גם אם הדבר יובא להכרעתם של בתי מחוקקים מדינתיים שנמצאים בשליטה רפובליקנית, לא בטוח שהתוצאה תשתנה, כי יש הרבה רפובליקנים שלא אוהבים את טראמפ. העניין הרציני בסיפור הזיופים האפשריים הוא מכונות ההצבעה של חברת 'דומיניון'. אם יצליחו להוכיח שהיה שם שיבוש שיטתי, מי יודע מה יהיה".
ישנה אפשרות שתתגלה הונאה בקנה מידה רחב עד כדי היפוך התוצאה הסופית?
"אני לא יודע. מה שאני כן יודע הוא שבנקודה מסוימת בליל הבחירות, דברים החלו להיראות מוזר. במדינות מתנדנדות, מחוזות שלמים שידוע כי יש בהם רוב דמוקרטי, הפסיקו פתאום את הזרמת נתוני האמת. אם הכול היה תקין, היינו צריכים לראות כל הזמן טפטוף של תוצאות חדשות, וזה לא קרה. ההצבעה בדואר הייתה פתח לזיופים, זה ברור לי".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף "דיוקן" של מקור ראשון.
