המלומד נטול התארים שחוקרים רבים התייעצו איתו

רבים מחוקרי תולדות הספר העברי, כמו גם כל חוקרי משנת הגר"א, ידעו: לפני פרסום המחקר כדאי לשוחח עם ישעיהו (שייק'ה, בפי כול) וינוגרד. כך יימנעו משגיאות מביכות, כך יקבלו תוספת העשרה למחקריהם, ומה גם שהם מובטחים שהכל ייעשה בנועם, בחיוך, בפרגון ובעיקר במקצועיות. שמא תאמרו בפרופסור ידוע עסקינן, ולמצער בדוקטור? ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה. "גדול מרבן שמו" – מלומד מובהק שתואר אקדמי אין בציקלונו, גם לא תואר ראשון.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הידוק יחסים עם המפרץ מגדיל את מרחב התמרון המדיני שלנו
– הפסקת אש בתימן: חוף מבטחים או מלכודת מסוכנת?
– אין הצדקה ל"שידורי רדיו מצולם" בערוץ הכנסת

שייק'ה, שהסתלק לבית עולמו באמצע חודש אייר, היה שקדן, מתמיד, צנוע ובעיקר ידען מופלג. את חיבורו "אוצר הספר העברי", כמו גם את חיבורו "אוצר ספרי הגר"א", הוא יצר על שולחן עבודה שסמוך לקטלוג בית הספרים הלאומי, בכרטיסיות רגילות תחילה ובמחשב פשוט בהמשך. לימים, בניו המוכשרים סייעו בידו להוריק את התוכן העצום לתוכנה ממוחשבת ש"עשתה סדר", והפכה את התוצר לחיבור שאין ביבליוגרף שעוסק בתחומים אלה שיכול להרשות לעצמו שלא לעיין בהם תדיר, על כל צעד ושעל.

פתח את האוצרות

"אוצר הספר העברי" הוא החיבור המקיף והמדויק ביותר של מידע ביבליוגרפי סדור על כל הספרים שנדפסו באות עברית מראשית הדפוס ועד שנת תרכ"ג (1863). תשתית ראשונית לאיסוף שכזה הוכנה בשעתו על ידי יצחק אייזיק בן יעקב, ועליו הוסיף שייק'ה אלפי [!] ספרים ומידע רב ביותר. לימים מפעל חשוב זה שוכלל, וכיום הוא נמצא בגרסה ממוחשבת שכוללת ספרים שנדפסו עד שנת תש"ח (1948).

שייק'ה היה מומחה שאין כמותו לספר העברי, לדפוס העברי, לתולדותיהם, להשתלשלויותיהם, וגם ל"בלופיהם". אכן, לא פעם הראה לי "שערים" מפוברקים, דפוסים שלא היו ולא נבראו, טענת מו"ל ואספן לראשוניות שאין מאחוריה כלום וכדומה. לא בכדי הוא נקרא לא פעם לספריות שונות, הן קהילתיות והן פרטיות, הן בארץ והן בתפוצות, אם לקטלוּג, אם להערכה ואם למתן חוות דעת. הכל ידעו שהוא בר־סמכא, שהוא ישר כפלס, שהוא אמין ושהוא מקצוען. מה שיצא מלפניו היה סולת נקיה.

שייק'ה עצמו היה אספן לא קטן של ספרים, של תעודות ושל מסמכים עבריים קדומים. אוצרות רבים התגלגלו תחת ידיו, ולא מעט מהם מצאו לבסוף משכן בביתו, בספרייתו ועל קירות ביתו, בעיקר כאלה שלבו לא נתן לו להיפרד מהם. גם בהם נהג מידת טוב־עין ולא נמנע מחשיפתם, לא רק לפני מכרים וקרובים אלא גם לפני חוקרים. לא מעט מאמרים נכתבו בעקבות אוצרות אלה.

חביבותו ופתיחת אוצרותיו אכן היו לשם דבר. במהלך השִבעה סיפר חוקר מסוים שהוא פנה פעם לשייק'ה ושאל על מהדורה מסוימת של הספר אדרת אליהו להגר"א. שייק'ה הוציא את הספר, מסרו לידיו ואמר לו שייקח אותו עד שיסיים להשתמש בו. רק כשהלה החזיר את הספר אמר לו שייק'ה שיש בעולם רק ארבעה עותקים של מהדורה זו. אמר לו אותו חוקר: אם כן הספר שווה בוודאי סכום גדול מאוד, ונקב במספר מסוים. השיב לו שייק'ה, שהאמת היא שהספר שווה אולי אף יותר. "למה לא אמרת לי? לא הייתי לוקח אותו", אמר החוקר! ושייק'ה השיבו, בחיוך: "לכן".

פרק זמן מסוים הוא הקדיש לאיסוף הגדות, ואולם אחר שראה שבתחום זה לכלל שלמות לא יגיע, ואספני הגדות לא חסרים, נתן דעתו למשנת הגר"א. חיבה יתרה הייתה לו לשייק'ה לגאון מווילנה ולכל מה שיצא מתחת ידיו ומתחת תלמידיו, במישרין ובעקיפין, באמת וגם בלא־אמת. במתינות ובעמלנות רכש בתחום זה פריטים נדירים ובעיקר ידע מופלג, עד שהיה בו למקצוען, כזה שרבנים וחוקרים כאחד רואים בו בר־סמכא. כאשר בית התפוצות תכנן תערוכה על הגר"א, אתם כבר יודעים במי נועצו המארגנים – במלומד חסר התואר. ושוב, כאשר הם עיצבו את הקטלוג לאותה תערוכה, אתם יודעים ממי הם שאבו מסמכים ותמונות, שערי ספרים ומידע – מאותו מלומד חסר תואר. כרבים, גם הם ידעו היטב ששייק'ה, חסר התואר האקדמי, הוא המילה הראשונה והוא המילה האחרונה.

כל כתבי הגאון

שייק'ה עצמו עמד מאחורי הוצאתם לאור של כמה חיבורים חשובים, עתים לבדו ועתים עם שותפים. גולת הכותרת של מפעלו האישי בתחום זה היה "אוצר ספרי הגר"א". חיבור זה סוקר ביבליוגרפית את כל ספרי הגר"א, תלמידיו, צאצאיו מדור ראשון, וכן ספרים שנכתבו על הגר"א עד לשנת 2003. גולת הכותרת של מפעלו המשותף בתחום זה היא הסידור "אזור אליהו", סידור שמבקש לשחזר את נוסחו המדויק של הגר"א. סידור זה זכה להצלחה גדולה, ראה אור בלמעלה מעשר מהדורות, והוא ללא ספק היותר־קרוב לשחזור אמין של הנוסח האותנטי (לאחרונה יצאו כמה ערעורים והשגות על הסידור, ועדיין ברור שהוא עולה עשרות מונים על מקביליו). לא בכדי זכה סידור זה ל"הסכמות" של רבנים חשובים שידיהם רב להם במשנת הגר"א – הרב שמואל אויערבך, הרב שריה דבליצקי, הרב שלמה ברעוודא – אשר העריכו ביותר מפעל זה.

כיוון שמפעל הגר"א שלו היה לשם שמים, השמים דאגו לו לסייעתא. מעשה שהיה כך היה: שייק'ה החזיק תחת ידיו עותק קדום, נדיר ביותר ומפואר ביותר, של הספר "מעשה רב" מהדורת וילנא והוראדנא תקצ"ב (לא למותר לציין שעותק זה טפח על פניו של ייחוס שגוי, שבפתח ספר "מעשה רב השלם" (תשמ"ז). המו"ל שם התייהר לטעון שהוא מצלם את "שער דפוס ראשון". דא עקא, שמפורשות כתוב שם "כמשנ"ס (= כמו שנדפס) ווילנא והוראדנא" – כל בר דעת מבין ש"כמו שנדפס" אינו יכול להיות דפוס ראשון!). לבד מחשיבות אספנית שיש למהדורה קדומה של כל ספר, במקרה של "מעשה רב" יש לכך גם חשיבות תוכנית משמעותית, שכן קיימים פערים גדולים בין דפוסים שונים והעתקות שונות של החיבור. דא עקא – מעשה שטן: הספר נעלם (רגליים לדבר שהיה זה מעשה ידי אדם).

שייק'ה נבר וחפר בביתו, במקום עבודתו, בדק אצל חברים ועמיתים, ואולם "האבדה" לא נמצאה. צערו היה גדול מאוד, ואולם הוא התנחם בכך שיש לספר גאולת־מה. ממש סמוך לכך, שייק'ה מסר את הספר להדפסה כמהדורת צילום, שמצורפת לסידור אזור אליהו. לימים התברר שנחמה־פורתא זו, והמחווה שעשה לציבור, השתלמה ומן השמים השיבו לו כגמולו הטוב. יום בהיר אחד צץ לו הספר בשוק הפשפשים! המוכר טען כמובן שהוא רכש את הספר כדת וכדין, אלא ששייק'ה אחז בידיו הוכחה ניצחת שהוא הבעלים: סידור אזור אליהו!

חבל על דאבדין. הסתלקותו של שייק'ה לא רק מעציבה את משפחתו ואת ידידיו ומכריו הרבים, היא גם פוערת חלל של ידע שלא יהיה קל למלאו. אמנם, התרומה הספרותית שהותיר אחריו משמשת לו יד ושם וזיכרון עולמים.