בין נפנופים לקברי צדיקים: בדרכים עם מירי רגב

מכונית השרד השחורה מפלסת חרישית את דרכה ברחובותיה הצרים של טבריה. מהחלון אנחנו רואים עוד גדר מתפוררת, עוד קיר מתקלף. ניכר שזהו לא אזור מטופח במיוחד, אבל מירי רגב, הספונה במושב האחורי, לא תיתן למעקשים הפעוטים האלה לקלקל את מצב רוחה ואת המשימה שלכבודה הגיעה. "איך אני אוהבת לבוא לעיר הזו, עם הכנרת הנהדרת, הצליינים והתיירות הבינלאומית. תענוג", אומרת שרת התרבות והספורט בעוד אנו נכנסים לחנייה המאובקת של מתחם קבר רבי מאיר בעל הנס.

אחד בספטמבר, א' באלול, היום הראשון שאחרי החופשה הגדולה. התיכוניסטים שמילאו והתישו בחודשיים האחרונים את חופי האגם הלאומי חזרו לספסל הלימודים, גם המשפחות החרדיות על טפן שבו למשכנותיהן, והקבר הנמצא בפאתי טבריה חזר לקבל את זרם המבקרים הרגיל, בגרסת ראש חודש. תראו כאן בעיקר אנשים מבוגרים, עמלים, רובם המכריע דתיים ומסורתיים, שבאו לבקש מזור למחלה או ברכת פרנסה. מסביב לקבר פועלת תעשייה שלמה של דוכנים שונים ומשונים, קבצנים וקבצניות סובבים בין הבאים, שולחנות אוכל משפחתיים נפתחים. בתוך החגיגה המבולגנת הזו משתלב בטבעיות נינוחה האולפן הנייד של השרה מירי רגב, כאילו היה ממוקם שם תמיד.

כשאנו מגיעים הכול כבר מוכן. שלטי "דווקא נתניהו" מתוחים על גדרות המתחם, דגלי ישראל והליכוד מתנופפים בגבעה שמעליו, וכמה פעילי שטח יוצאים מכלי רכב ממותגים ומחלקים לקהל מרצ'נדייז מפלגתי – כובעים, חולצות ומדבקות. הערב רבי מאיר בעל הנס מגויס במאה אחוז לליכוד, ודומה שלאיש מבאי המקום אין שום בעיה עם זה.

מהרגע שהיא יוצאת מהמכונית, רגב מוקפת באנשים שרוצים להצטלם איתה, לספר לה כמה היא נהדרת, לומר לה שרק נתניהו, לחבק ולנשק. לעיתונאי הציני שמתלווה אליה הסצנה הזו נראית בשלב כלשהו מבוימת, אבל לא. החיבור בין הקהל במקום הזה לבין שרת התרבות הוא אמיתי, מיידי ואותנטי. אותנטי, אגב, זו מילת מפתח שכנראה עוד תחזור כאן.

מלווה בפמליה קטנה, נכנסת רגב קודם כול למתחם הקבר עצמו. במקום יש הפרדה בין המינים, אבל בעולם המסורתי שבו מתקיים האירוע, איש אינו גוער בגברים המתלווים לשרה בעזרת הנשים. חיוך סלחני, קריצה ידידותית, הכול בסדר. רגב עוטה כיסוי ראש בלתי מחייב בצבע לבן, ניגשת לציון הקבר ומתפללת כמה דקות. לא פחות זמן יוקדש לצילומים שיתעדו אותה במקום הזה; בכל זאת, אנחנו בתקופת בחירות, ואם אין מצלמה זה לא באמת קרה. כך גם בחדר הדלקת הנרות שבמתחם. השרה מוציאה מכיסה חמישים שקלים, מקבלת חפיסה של נרות שמן ומדליקה אותם באיטיות, לקול תקתוקי המצלמות המתחייבים. ואז, רק אז, היא ניגשת לעבודה האמיתית – שידור נוסף של "רגב LIVE בדרכים".

מי שמלווה את רגב בכל השידורים הוא שי מלול, כוכב רדיו אשדודי נוצץ שלוקח את העבודה ברצינות. הוא מנסה לשוות לשידור קוהרנטיות רדיופונית, מה שלא תמיד עובד. כשבחור ששמו דני מנופף לעבר השרה, היא מפסיקה באמצע משפט ואומרת לו "אהלן דני, נשמה, כמה טוב לראות אותך"

"זהו הסיור ה־14", מספרת לי רגב זמן לא רב קודם לכן, במהלך הנסיעה מביתה שבראש־העין לטבריה. "התחלתי בתקופת הפריימריס עם 'מירי בדרכים' – קרוואן פשוט שאיתו נסענו לכל מיני מקומות. בהמשך שיפרתי ושדרגתי את הקרוואן לאולפן, ועכשיו לקראת הבחירות החוזרות שדרגתי שוב לאולפן שקוף ופתוח לציבור, עם חמש מצלמות. בכל מקום שאנו מגיעים אליו, הציבור הוא חלק מהשידור – בדולב, בשוק ראש־העין, בקבר רשב"י או בראשון־לציון. אף אחד לא בוחר את הקהל שמגיע. אנשים באים, הולכים, חלק יושבים – זה כל היופי".

זהו בעינייך הדור הבא של עצרות הבחירות הגדולות שערך בזמנו מנחם בגין בכיכרות?
"אפשר לקרוא לזה כך. האוטובוס של כחול לבן, או המיניבוס של ימינה, הוא דבר מנותק. הם נוסעים ברכב סגור, עם כורסאות ומזגן, מנותקים מהציבור. אנחנו רצינו להיות חלק ממנו. וכן, זו כיכר העיר החדשה. לכל אירוע כזה מגיעים כמה עשרות אנשים, אבל אני משדרת אותו בפייסבוק שלי, בפייסבוק של הליכוד ולפעמים גם בדף של ראש הממשלה, וזה מגיע לעשרות אלפי אנשים".

מה היה רגע השיא עד כה?
"היו הרבה, כל יום הוא שיא. אבל אם צריך לבחור, אז כשהרבנית קוק הצטרפה אליי להפרשת חלה בקבר רשב"י. היה גם הריאיון עם הגברת שרה נתניהו, שדיברה אל העם בצורה פשוטה מאוד, על טבעונות ועל מה בעלה והיא אוהבים לאכול – דברים שהתקשורת לא מראה. גם השידור בדולב היה מאוד נוגע".

האשימו אותך שאת רוקדת על הדם, כשהגעת לשם מיד אחרי רצח רינה שנרב.
"התקשרתי לישראל גנץ, ראש המועצה האזורית בנימין, ואמרתי לו שאני לא רוצה להזיק למישהו, ושיגיד מה הוא חושב. הוא אמר לי במפורש: 'אני מבקש שתבואי, את לא יודעת כמה התושבים מחכים לך'. הגעתי לשם, ובאמת היה שידור נוגע וחשוב. ערב קודם הייתי בשבעה, וגם אמה של רינה אמרה לי ללכת לשם, ושצריך לחזק את הנוער שימשיך לבוא למעיינות. מדהים איך תושבי דולב קיבלו את הגעתי, לעומת התקשורת השמאלנית. יש אנשים צינים שמקנאים כי הם לא עשו מה שאני עשיתי".

את מציגה את המיזם הזה שלך ככלי תקשורת, מה שממשיך את הניסיונות של נתניהו לעקוף את התקשורת הממוסדת באמצעות שידורים ברשת החברתית. השבוע המאבק הזה הגיע לרמות שיא, עם ההתקפה של ראש הממשלה על ערוץ 12 בכלל ועל כתב המשפט גיא פלג בפרט. לא הגיע הזמן להנמיך את גובה הלהבות?
"ראש הממשלה מרגיש נבגד. רגע לפני בחירות, וכל הזמן יושבים אנשים באולפנים ומשקרים, מסלפים ומעוותים את תמונת המצב. יושב גיא פלג ואומר דברים שלא היו ולא נבראו, וראש הממשלה צריך להגן על עצמו. אין לו ערוץ תקשורת שבו הוא יכול לספר את האמת. מטעים את הציבור עם חלקי אמת, מביאים חצאי הדלפות, לא את כל התמונה ובלי הקשר. שבועיים וחצי לפני בחירות מעלים שוב את נושא הצוללות – סיפור שהיועץ המשפטי לממשלה אמר כבר מזמן שנתניהו לא נחקר בו ולא חשוד בו. ראש הממשלה רואה את מה שקורה בתקשורת ואומר: 'אני שק האגרוף שלהם, הם שותים לי את הדם בקשית, ואני אשב ואשתוק? לא'".

מירי רגב בטבריה. צילום: גיל אליהו, ג'יניאתם מציגים את ערוץ 12 כמגויס נגד נתניהו, אבל אותה מערכת חדשות חשפה גם את הפריצה האיראנית לסלולרי של בני גנץ, סיפור שגרם לו נזק תדמיתי גדול. וזו רק דוגמה אחת.
"ערוץ 12 נהיה גנץ־טי־וי. זה שהוא מביא קצת ניוז כי אין לו ברירה – בחייך. הבלגנץ בכחול לבן חוגג ולא מדווחים על זה כמעט. למה לא חוקרים לעומק את פרשת 'הממד החמישי'? מה עם פרשת חברת 'שמן' וגבי אשכנזי?"

כי נתניהו בשלטון, ולכן באופן טבעי מתמקדים בו.
"גם אם אתה רוצה להיות בשלטון, התקשורת מחויבת לבדוק אותך. ערוץ 12 שם לו למטרה להפיל את ראש הממשלה".

נוח לך עם ההתקפה האישית כלפי גיא פלג?
"עד עכשיו הכתב נהנה מחסינות מלאה וחופש ביטוי בלתי מוגבל. בא ראש הממשלה, כאדם פרטי שעומד לדיון ציבורי, ואומר – 'כמו שאני לא חסין, גם אתה לא חסין'. גם לנתניהו יש חופש ביטוי. הוא נמצא בתנאים בלתי אפשריים, מנסים 'לקבור' אותו, ובגלל שהוא ראש ממשלה אסור לו לדבר? כשבגלי צה"ל יש שדר אחד, יעקב ברדוגו, שמנסה לתת איזו תמונה מאוזנת – תראה מה עושים לו, איך שותים לו את הדם. זה הזוי. כל מי שמרים את הראש מימין, מורידים לו אותו".

מה שהשמאלנים לא יודעים

קבוצות הוואטסאפ של העוזרים, הנהגים ויועצי התקשורת של רגב רוטטות מהודעות כל הזמן. ערפל סמיך מכסה את האירועים המתפתחים בגבול הצפון, ובסביבת השרה לא רוצים לעלות לשידור שמח ומבדח כשעדיין לא ידוע אם יש נפגעים לכוחותינו אם לאו. מתקבלת החלטה להתחיל בווליום נמוך, לתת עדכון אקטואלי וברכת חזק ואמץ לתושבי הצפון, ואז לזרום לפי ההתפתחויות. מהר מאוד מגיעה ההודעה הרשמית של דובר צה"ל על כך שאין נפגעים בירי על אביבים, וכולם נושמים לרווחה. אפשר להתחיל לעשות שמח.

אסתר כנפו (70) שמעה ששרת התרבות מגיעה לטבריה, ונסעה לכאן בתחבורה ציבורית מביתה שבעפולה. "גדלתי בבית שכולו מערך. כילדה בת 14 הייתי הולכת עם אבא שלי, עם שק מלא בכסף, מחלקים לכל משפחה כמה שטרות בתנאי שישימו את הפתק הנכון בקלפי. ברגע שיצאתי מהבית והתחתנתי, הפכתי לליכודניקית. היום יש שלטון כמו שצריך"

מי שמלווה את רגב בכל השידורים הוא שי מלול, כוכב רדיו אשדודי נוצץ שלוקח את העבודה שלו כאן ברצינות. הוא מנסה לשוות לשידור קוהרנטיות רדיופונית, מה שלא תמיד עובד. כשבחור ששמו דני מנופף בידיו לעבר השרה, היא מפסיקה באמצע משפט ואומרת לו "אהלן דני, נשמה, כמה טוב לראות אותך". אם רגב רוצה להחליף את התקשורת הממוסדת מתישהו, יש לה עוד עבודה לעשות. אבל את העשרות שבאו לפקוד את קבר רבי מאיר ונקלעו לסיטואציה, דקדוקי העניות הללו לא מעניינים. הם משתתפים בשיחה, מוחאים כפיים, שרים, מרגישים בבית. האנשים בבית, שצופים בשידור דרך הפייסבוק, גם הם מרגישים בבית, ואפשר לראות זאת בתגובותיהם החמות למתרחש על המסך. רגב, ייאמר לזכותה, יודעת לטעת בכולם את תחושת הביתיות.

כמה מטרים מהקרוואן הצוהל עומד לו אהרן יפרח ומנפנף סימולטנית מעל שלושה מנגלים גדולים. כמויות הבשר והדגים הפזורות עליהם הן עצומות. כשאני מברך על היוזמה החדשה של הליכוד להאכיל את תושבי המדינה בבשר על האש חינם, יפרח מחייך ומכחיש מיד כל קשר הון־שלטון: "אני אדם פשוט מהרצליה שמגיע עם כמה חברים וחברות בכל ראש חודש לקברי צדיקים ומכין אוכל לאנשים. פעם אני ברשב"י, פעם פה. אוכל עושה אהבת חינם, שבאמצעותה נסלק את כל השונאים שלנו. צריך לאהוב את כל המדינה – ימנים, שמאלנים, זה לא משנה".

אז גם שמאלנים מוזמנים לאכול אצלך?
"ברור, זו ההזדמנות שלהם. שמאלנים לא יודעים לעשות על האש".

ההשתתפות הפעילה מאוד של רגב בקמפיין הליכוד הנוכחי לא הייתה ברורה מאליה. כחודש לפני הבחירות הקודמות יצא קצפה על צילום סלפי של בכירי הליכוד שהיא הודרה ממנו: רק גברים אשכנזים נראו בתמונה שצולמה על גג מרכז מורשת בגין בירושלים. בתגובה הפסיקה רגב את השתתפותה בשידורי "הליכוד TV". היום היא מתייחסת לתקרית בביטול, ואומרת כי ברור לה שלקהלי יעד שונים יש התאמה של דגשים ומסרים. "כשהולכים למקומות של הציונות הדתית, לוקחים למשל את ציפי חוטובלי, יולי אדלשטיין וזאב אלקין. במגזר הרוסי אלה אדלשטיין ואלקין. אני פופולרית מאוד בצפון, בדרום, ביו"ש. מבקשים שאגיע גם למקומות אחרים, כמו רמת־השרון, אבל אני פשוט לא יכולה להגיע לכולם. גם האוכלוסייה הרוסית מאוד אוהבת אותי, והדרוזים".

את ללא ספק ממוקמת בנקודת החיבור של הליכוד לפריפריה. איך תת־אלוף במיל', עם בית פרטי במרכז הארץ, הפכה לסמל העממיות?
"ככה אני חיה. מה שמשנה זה לא איפה אתה גר, אלא איך אתה מתנהל, איזה חיבור יש לך לציבור. אם אתה מגיע ממקום של אהבה, של הכלה, של לשמוע אותם – אתה מקבל בחזרה".

האהדה כלפייך בקרב מצביעי הליכוד מעוררת בך רצון להגיע ביום מן הימים לראש הפירמידה?
"אני לא מתעסקת בלהחליף או ביום שאחרי, ומי שמתעסק בכך עושה טעות גדולה. יש מנהיג אחד בליכוד, ואני נאמנה לו במאה אחוז. אני שמחה על הפופולריות שלי – לא רק בנגב ובגליל וביו"ש, אלא גם במקומות נוספים. שמחה שיש באפשרותי להיות ורסטילית בכמה קהלי מטרה".

איך קורה שבעשירייה הראשונה של הליכוד, את היחידה שמזוהה עם הבסיס המפלגתי המסורתי?
"יש חיבור טבעי בליכוד בין המורשת והמסורת ובין הלאומיות. החיבור הזה יושב בזהות של המצביעים, והוא חזק מאוד. אצלי זה גם וגם, אבל יש כאלה שאצלם הפן הלאומי יותר חזק, וזה בסדר גמור. זה הולך ביחד, אי אפשר לנתק בין שני הדברים, וזה מה שהשמאל לא מבין. איש שמאל מגדיר את עצמו 'קודם כול ישראלי', ואיש ימין יגדיר את עצמו 'קודם כול יהודי'. אם לא היה לי חיבור אמיתי לקברי צדיקים, חיבור שבא מהבית, לא הייתי יכולה לבוא ולעשות מכאן שידור. אני לא רואה שום השפלה בללכת ולהדליק נרות בקבר, לא רואה בזה משהו נמוך. זה חלק ממני. אני הולכת בשוטף לקברי צדיקים, וכך היה כל חיי. בבית הוריי היו תמונות של צדיקים, והיית רואה את מנחם בגין והבאבא סאלי זה ליד זה. מי שלא מבין את הפאזל הזה, לא מבין מהי העוצמה שמניעה אותי".

ההתנשאות עלייך משמאל מפריעה לך?
"כבר מזמן לא מזלזלים בי, אלא פוחדים. אומרים לי 'אל תריבי איתי'. מזכירים את השם שלי כדי לדרבן את הציבור מהצד השני של המפה הפוליטית, וזה רק מראה שאני משפיעה, שאי אפשר להתעלם ממני. יודעים שהציבור שלנו מאמין לי כי זה אותנטי, ובעיניי זו מחמאה גדולה. אולי פעם הייתי יותר רגישה, היום זה לגמרי עובר לידי. אני רואה את ההישגים והתוצאות".

החיים עצמם

רק כשחווים מקרוב אירוע כמו זה שנערך השבוע בחנייה של קבר רבי מאיר בעל הנס, מבינים את עוצמתו של הליכוד ואת יכולתו להביא לקלפי מאסות אדירות של מצביעים ביום פקודה, פעם אחר פעם. החיבור הטבעי והחם בין המסורת והישראליות, שעליו דיברה רגב, יוצא מהלב ונכנס ללב – והוא רחוק כל כך מפאנלים משעממים, מחוגי בית מהוקצעים בבתים פרטיים שנראים כמו מוזיאון, ומדיונים אקדמיים במילים גבוהות המאפיינים מפלגות אחרות, בגוש הימין ומחוצה לו. ובאווירה הזו, שכולה טבעיות וביתיות, יכולה רגב לקרוא לפייטן איציק אורלב בטעות איציק אורגד, אפילו כמה פעמים, ואיש לא יפרסם זאת בפייסבוק שלו בתוספת הערה צינית שתגרור מאות לייקים על חשבונה. איש גם לא יעלה לטוויטר את תיעוד הרגע שבו מתבלבלת השרה בשמו של הזמר הצעיר נתנאל בר־יוחאי, וקוראת לו בטעות יוחאי בר־יוחאי. האנשים בקהל לא נראים כמי שחיים בטוויטר. הם החיים עצמם, ובא להם לשיר, לשמוח, להתרגש ולשים פתק מחל.

ויש עוד עניין אחד שמסתובב כל הזמן ברקע: מפא"י. כן כן, גם אחרי עשרות שנים, וכשממשיכת דרכה הרשמית נאבקת להתרחק מרף אחוז החסימה, טראומת מפא"י היא עדיין דבק שמחבר בין האנשים שמצטופפים מול האולפן של רגב.

אסתר כנפו (70) שמעה ששרת התרבות מגיעה לטבריה, ונסעה לכאן בתחבורה ציבורית מביתה שבעפולה. "גדלתי בבית שכולו מערך", היא מספרת, מנסה להתגבר על רעש הרמקולים. "אני זוכרת איך הם היו קונים את השלטון בכסף. ממש כך. כילדה בת 14 הייתי הולכת עם אבא שלי, עם שק מלא בכסף, מחלקים לכל משפחה כמה שטרות בתנאי שישימו את הפתק הנכון בקלפי. כבר אז הבנתי שיש כאן משהו לא בסדר. ברגע שיצאתי מהבית והתחתנתי, הפכתי לליכודניקית. היום יש שלטון כמו שצריך".

ראית כבר בחייך לא מעט מנהיגים. אין לך בשנים האחרונות איזו תחושה שנתניהו לא לגמרי מקפיד על כללי טוהר המידות?
"בוא, זה שום דבר. מדברים על שחיתות? אני אומרת לך שהכול תפור. אני קוראת את אלי ציפורי ואצלו הכול ממוסמך. נתניהו לא בנאדם טיפש, נראה לך שהוא היה עושה את הדברים האלה ומלכלך את השם שלו בשביל זוטות? כלום לא נכון. ולא רק אני אומרת את זה".

גם בני ברית שלו לשעבר, כמו אביגדור ליברמן, יוצאים נגדו.
"ליברמן זה סיפור אחר לגמרי. יש לו בעיה אישית עם ביבי. הוא לא יכול לראות את ראש הממשלה מצליח בזמן שהוא עצמו יורד ויורד במנדטים. הכול רק מאגו. והוא שיקר לבוחרים שלו. יש לי הרבה חברים ושכנים רוסים, והם אומרים לי שבחיים לא בחרו בליברמן, כי הוא נראה להם מזויף".

גם לרגב יש כמובן משנה סדורה לגבי ליברמן וכל אחד מהמועמדים האחרים בבחירות הקרובות. היא יורה את המשפטים במהירות, חוזרת עליהם שוב ושוב, לא נותנת לאף מראיין לבלבל אותה. המסרים קצרים, קליטים, חד־משמעיים, לא מתנצלים. "רק דבר אחד חשוב עכשיו, והוא להיות המפלגה הגדולה ביותר", היא קובעת. "הימין נמצא בסכנה. מי שלא מבין את זה, לא מבין את משמעות הבחירות האלה. אנחנו חרדים מחזרה ל־1992, חרדים מאוסלו. וכל זה קרה בגלל הפיצולים בימין. הבחירות האלה הן לא רק בגלל ליברמן, אלא גם בגלל זהות ובגלל בנט ושקד שנטשו את הבית שלהם, עשו סיבוב על הציונות הדתית, הלכו להרפתקה מסוכנת ולא עברו את אחוז החסימה".

כי נתניהו שתה להם את הקולות ערב הבחירות.
"זה לא בגללו, אלא בגלל הפיצולים. אגב, ברית האחים בינם ליאיר לפיד עדיין קיימת. ראו את היועצים הפוליטיים של שקד ושל לפיד נפגשים לפני שבועיים".

אז בנט ושקד הם שמאל?
"לא אמרתי שהם שמאל, אבל אני לא בטוחה שהם הולכים עם הימין ועם נתניהו. בנט כבר אמר שימינה היא רק גוש טכני, מה מונע ממנו להתפצל אחרי הבחירות וללכת עם לפיד? הם לא איחדו את הימין, אלא רק חזרו לפלטפורמה שתכניס אותם לכנסת. זה לא משנה אם יהיו להם חמישה מנדטים או שמונה, מה שמשנה הוא אם הליכוד תהיה המפלגה הגדולה או כחול לבן. ליברמן בעצם אמר שהוא ימליץ על גנץ־לפיד, וגם הנשיא רמז שהוא ילך על המפלגה הגדולה".

אף נשיא לא עשה את זה מעולם. את לא מאמינה שריבלין ימשיך את המסורת ויטיל את הרכבת הממשלה על המועמד שיקבל את המלצתם של יותר ח"כים?
"אנחנו לא יכולים לסמוך על מה שקרה או לא קרה. לא יהיה מועד ג', והיום אני לא סומכת על אף אחד. סמכנו על ליברמן, תראה מה קרה. סמכנו על בנט ושקד, תראה מה קרה. אני יודעת להגיד בוודאות שברגע שהליכוד יהיה המפלגה הגדולה, כל הימין יהיה בתוך הממשלה. אם לא, הם יפנו באופן אוטומטי לגנץ־לפיד, ואז עם טיבי וליברמן זה אסון למדינת ישראל".

נכון לעכשיו, הימין מפסידים

בואי נדבר רגע על איילת שקד. אין זה סוד שהיא רוצה להיות בליכוד, ושיש בכירים בליכוד שרוצים אותה אצלכם. שתיכן נשים חזקות שבנו את עצמן בעשר אצבעות, אבל הדימוי שלכן כמעט הפוך: היא נסיכת קרח, את מלכת השטח. איך ייראה שיתוף הפעולה או המאבק העתידי בין שתיכן?
"קודם כול שתבוא לליכוד, תתפקד ונראה. כרגע היא בחרה את דרכה ב'ימינה' הסקטוריאלית, אחרי שהייתה בבית היהודי, הקימה עם בנט מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, ניסתה להיכנס לליכוד ושוב חזרה לנגמ"ש שעליו היא ובנט ירו. היא בשופינג פוליטי, וזה לא מתאים. עם כל הכבוד, יש לך דרך – תלכי בה. לא באים לפוליטיקה כדי לחפש תפקיד או כיסא. המעברים שלה צריכים להעביר מסר לבוחרים – למי היא נאמנה ולאן היא רוצה להגיע".

בכל מקרה, ליברמן הוא הבעיה הגדולה של הליכוד. הרי אם הוא היה נכנס לממשלה, לא היינו כאן היום. אחרי בחירות 2015 אותו ליברמן אמר על נתניהו דברים איומים ונוראים, וזמן קצר לאחר מכן הצטרף לממשלתו. מי אמר שזה לא יקרה שוב?
"לא יודעת מה יקרה אחרי הבחירות האלה ומה לא. אני כן יודעת שליברמן לקח אותנו פעמיים לבחירות מיותרות. יודעת שיש לנו כרגע חמישה־שישה מנדטים מהימין שמסתובבים, ואנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה. במטה ליברמן יש חרדה גדולה, כי הם יודעים שלפחות שלושה מנדטים לא יצביעו לו בסופו של דבר, אחרי שאמר שילך עם גוש השמאל".

לא רואים את זה בסקרים. שם הוא יציב מאוד על עשרה מנדטים.
"אולי הוא לוקח מהשמאל, וחוץ מזה, ראינו מה הסקרים שווים. יום הבוחר הוא זה שקובע. אנחנו צריכים את המנדטים האלה, שיצאו מהאדישות שלהם ויחזרו הביתה. כולנו צריכים להיות חרדים מ־1992 ואוסלו, ולא להצביע למפלגות הקטנות. אני קוראת מכאן לאיתמר בן־גביר שיגלה אחריות ויסיר את המועמדות של עוצמה יהודית. נכון לעכשיו, גוש הימין מפסיד".

היית מצפה מ"ימינה" להבטיח לבן־גביר תפקיד שר על חשבונם, כמו שאתם עשיתם עם משה פייגלין?
"זה יכול להיות רעיון לא רע. בינתיים הם רק דיברו על איחוד אבל לא עשו אותו, בסך הכול חזרו למקום שהיו בו, ועל הדרך השפילו את הרב רפי פרץ".

את מאשימה את כל האחרים, אבל צריך לזכור שנתניהו הוא ראש ממשלה כבר שנים רבות. אין אפילו דבר אחד שהוא נכשל בו? משהו שבגללו אנשי ימין עלולים לשנות את הצבעתם ולעבור לליברמן למשל?
"ממש לא. נתניהו עשה מה שאף אחד לא עשה. הוא הביא את ישראל לעוצמה כלכלית וביטחונית, וסוס מנצח לא מחליפים בסוסים שבקושי עולים את העלייה. עם כל הכבוד, ליברמן זה עשרים שנות הבטחות ואפס עשייה. בנט ושקד לא יכולים להגיע לרמות ההנהגה של נתניהו, שלא לדבר על גנץ או לפיד שרוצים לפנות 90 אלף יהודים מיו"ש. היחידי שישמור על מדינת ישראל זה רק נתניהו, שבדיוק היום אמר באלקנה שנחיל את הריבונות הישראלית על כל היישובים. לא רואה אף מנהיג אחר שיכול להחליף אותו, לא בתוך הימין ולא מחוץ לו".

אם כבר מדברים על ריבונות ביישובים, איך קרה שממשלת הימין לא עשתה זאת? טראמפ כבר כמעט שלוש שנים בתפקיד, לא היה ולא יהיה זמן נוח מזה.
"דברים לוקחים זמן, ויש עניין של עיתוי. אני מזכירה לך שאת חוק ההסדרה אנחנו הבאנו. מזכירה שאת חוק הלאום אנחנו הבאנו. מזכירה שהמעבר של השגרירות האמריקנית לירושלים קרה בתקופת נתניהו. ההתיישבות פורחת, וגם במשרד שלי הגדלנו את תקציבי האירועים, קיימנו עשרות פסטיבלים ותקצבנו מתקני ספורט ביו"ש".

כל הכבוד. אי אפשר גם לעשות את כל אלה וגם להחיל ריבונות?
"אנחנו עושים. הדברים לא פשוטים, ואני אומרת לך שזה יקרה".

מבחינתך, בקדנציה הבאה הריבונות היא מטרה?
"חד וחלק. צריך להחיל את הריבונות על כל היישובים ביו"ש, ואם צריך ליצור הבדל בין מעמד השטח למעמד התושבים, נעשה את זה. מעמד השטח יהיה ריבונות ישראלית מלאה, ולגבי מעמד התושבים הפלסטינים יש מנעד, מאוטונומיה ועד תושבות. מן הסתם יהיו עוד דיונים רבים כדי למצוא את הפתרון הנכון".

הערבים הצטרפו אלינו

הערב הולך ויורד. הכנרת, שנראית במלוא הדרה ממתחם הקבר, הופכת לגוש שחור וחשוך. אבל באולפן של מירי – אור יקרות ותכונה בלתי פוסקת. רב המקום תוקע בשופר, הפייטנים עולים בזה אחר זה ושורפים דציבלים על רמקולים צורמניים שלא עומדים בעומס, הסטייקים של אהרן יפרח זורמים כמים לשולחנות המאולתרים. "זה השידור הכי ארוך שלנו, הצלחה אדירה", אומרת לי בסיפוק העוזרת האישית של השרה. רק לקראת תשע בערב מתחיל הווליום לרדת, ורגב יושבת לסעוד את ליבה רגע לפני שתפליג מכאן לניחום אבלים, ומשם לחתונה. הלילה עוד צעיר.

אני מושך את השיחה לכיוון ערביי ישראל. האם לא הגיע הזמן לשתף אותם בקואליציה, אני שואל את רגב. "לא", היא חורצת, ומיד מתקנת: "לא את הרשימה המשותפת, שקוראת לביטול ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה לא הייצוג הערבי. יש הרבה מאוד ערבים שבוחרים בליכוד או במפלגת העבודה. היו גם שרים ערבים. אבל לא עם המשותפת, שחבריה הולכים למחבלים בבתי כלא ונותנים להם סלולריים כדי שימשיכו לעשות פיגועים. לא עם אלה שמסיתים את השהידים ואומרים להם 'לכו, תתפוצצו, תעלו לירושלים'. לא עם אלה שהיו נושאים ונותנים בשביל ערפאת. להם לא יהיה ייצוג באף מקום". כמצופה, היא עוברת להתקפה: "לגנץ אין אפשרות להקים ממשלה מלבד גוש חוסם עם הערבים. אהוד ברק אומר שאחמד טיבי צריך להיות חבר ועדת החוץ והביטחון, איימן עודה אומר שהוא מוכן להיות שר בממשלה. השאלה היא מה תהיה דמותה של ישראל ב־18 בספטמבר: נתניהו, או לפיד־גנץ־ליברמן־טיבי".

"ראש הממשלה רואה את מה שקורה בתקשורת ואומר: 'אני שק האגרוף שלהם, הם שותים לי את הדם בקשית, ואני אשב ואשתוק? לא'. עד עכשיו גיא פלג (למטה) נהנה מחסינות מלאה וחופש ביטוי בלתי מוגבל. בא ראש הממשלה, כאדם פרטי שעומד לדיון ציבורי, ואומר – 'כמו שאני לא חסין, גם אתה לא חסין'. מנסים 'לקבור' אותו, ובגלל שהוא ראש ממשלה אסור לו לדבר?"

ליברמן עם טיבי?
"אם אותו אחד שעשה 'שירקעס' עם החרדים כל החיים הפוליטיים שלו פתאום פוסל אותם – אני לא רוצה לסמוך עליו או על מילה שלו. אנחנו רוצים בממשלה את המסיתים נגד המדינה, את אלה שרוצים שנהפוך למדינת כלל אזרחיה? זה מסוכן. גנץ לא יכול להרכיב ממשלה בלי ליברמן והערבים, וזה מטריד אותי. גנץ לא אומר שאיימן עודה לא יהיה שר אצלו. זה מראה על שיתוף פעולה מסוכן מאוד למדינת ישראל, ואסור שזה יקרה".

בינתיים, מי שניהל משא ומתן פוליטי עם המפלגות הערביות היה הליכוד, רגע לפני הקדמת הבחירות.
"הם הצטרפו אלינו, לא אנחנו הלכנו אליהם. היה להם נוח להקדים את הבחירות".

לבמה עולה זמר אחרון לערב זה, אופק המלאך שמו. לפני שהוא נותן קולו בשיר, רגב לא שוכחת לסנוט במוקדי התרבות הישנה, אלה שלא נותנים במה מספקת לזמרים כמותו. הקהל מריע לשרת התרבות שלו, גם בגלל מעשיה בתחום אבל בעיקר בגלל ההתנגשויות שידעה מול האליטה התרבותית. אני מציין שבשנה האחרונה שומעים קצת פחות על המריבות האלה, שהיו עד לא מכבר מתוקשרות מאוד. "הם התרגלו", אומרת רגב בסיפוק, "הבינו שאני רצינית ושאני עושה כל מה שאני רוצה, כולל להביא את 'הבימה' לראשונה לחברון, כולל הקמת תזמורת אנדלוסית לאומית. הם גם הבינו שאני לא פוגעת בהם. שיש מקום לכינור ולעוּד, שאין תרבות נמוכה ותרבות גבוהה. והכי חשוב, יש לי נתונים ומספרים שמדברים. תקציב התרבות גדל במיליארד שקל. יותר ישראלים נהנים מפעילות תרבות, והמדינה מממנת יותר. האזרחים מוציאים היום פחות כסף על יותר תרבות, שמגיעה לכל אחד הביתה. הגענו לרמה של אירופה מבחינת תקצוב, ואני הגדלתי את מספר האירועים – לא רק בין רוטשילד לאבן־גבירול אלא גם ביו"ש, בפריפריה, במגזר הערבי והחרדי. וזה כולל אגב אירועים בהפרדה, למרות שדינה זילבר שמה לי רגליים. הלכתי ליועמ"ש, והוא כפה עליה את קיומם. שנים לא היו דברים כאלה, כי חייבו את כל המגזרים לעשות אירועים מעורבים".

כבר מאוחר. רכב השרד יוצא מהחנייה, וקבר רבי מאיר בעל הנס חוזר לשלווה שמאפיינת אותו בדרך כלל. שלטי "דווקא נתניהו" נשארים כאן, מתוחים. איש לא חושב להסיר אותם. הם כבר חלק אינטגרלי מהמקום. מחר החגיגה של מירי רגב תגיע לחדרה. עוד יעד ייכבש בדרך לקלפיות.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il