"בעולם שנעשה דיגיטלי יותר מיום ליום, אתה רואה מסביבך הרבה פחות מכתבים פיזיים שנשלחים אל תיבות הדואר. אבל במגזר החרדי? זה רק הולך וגובר עם השנים", אומר מוטי שוורץ, מי שמנהל מזה שמונה שנים את חברת הדואר "ישירות". "כמובן, זה מגזר שמשתמש הרבה פחות באי־מיילים ובסמארטפונים, אבל זו רק הסיבה המשנית. הסיבה העיקרית היא הריבוי הבלתי נתפס של עמותות, ישיבות וארגונים, שכל אחד מהם מבקש לגייס תרומות ומשאבים מציבור רחב ככל האפשר. אני נוכח בזה בעצמי: בכל שנה באים אליי יותר לקוחות, ולא כי אני מושך אותם ממקומות אחרים. פשוט יש כל הזמן עוד ועוד שחקנים חדשים בשוק – עיתונים שנפתחים, עמותות, הגרלות חסד. כל אחד מהם רוצה לשלוח את החומרים שלו בדיוור ישיר. בציבור החרדי, הדרך הכי טובה ונוחה להגיע אל הלב היא במכתב ישיר שמוכנס לתיבת הדואר".
אם תאספו באקראי כמה מעטפות ריקות מצידי תיבות הדואר בבניין בבני־ברק, סביר להניח שעל שתיים מתוך שלוש מהן תמצאו חותמת בלתי מוכרת, אולי אפילו ביידיש. בעוד הצבי של דואר ישראל משתרך לו לאיטו, וגם פוסח מפעם לפעם על חלק מהיעדים, פורחות בציבור החרדי מערכות דואר אלטרנטיביות שהולכות וצוברות תאוצה. ארגוני צדקה, עמותות וכמובן אנשים פרטיים שמעוניינים שההזמנה לחתונת הבן לא תגיע אל הנמענים לאחר תום ה"שבע ברכות", נעזרים בחברות הללו, שמחתימות ומעבירות עשרות אלפי מעטפות מדי שבוע. אולי לא מדובר במספרים מרשימים יחסית לנפח הפעילות הכלל־ארצי של "דואר ישראל" או חברת "מסר" (המטפלת לרוב במשלוח חשבונות), אבל בריכוזים החרדיים, שירותי הדואר הוותיקים הולכים ונדחקים.
ביקור במרכזי המיון של חברות הדואר החרדיות יגלה תמונה לא שגרתית: אברכים חרדים, חלקם עטויים במה שמכונה ה"שמונה בגדים" – כלומר, ביגוד חסידי מלא – עטים על שקי ענק ומתחילים במיון הדואר. המכתבים מוכנסים לארגזים שונים לפי אזורים, ומתוכם ידלו בהמשך הדוורים, חרדים גם הם, את המעטפות המשויכות ל"אזור שלהם". מצוידים בערמות המכתבים הם יצאו לסיבוב בחלוקה ברחובות.
מדוע יש צורך בחברה חרדית ובעובדים חרדים כדי להעביר מכתב מנקודה א' לנקודה ב'? "יש אצלנו התמקדות בעובדים – מי הם, היכן הם גרים, מה יראת השמיים שלהם", מסביר לי אלי פריד, מייסד חברת הדואר "היימישע פוסט". "אנחנו שמים דגש חזק על האישיות והיכולות של כל אדם שעובד אצלנו".
מדוע עובדים בדואר צריכים להצטיין ביראת שמיים?
"אם תבדוק בשוק הדואר הכללי, תראה שלא קל להבטיח את האמינות של הדוורים. זו עבודה קשה ולא פשוטה, שדורשת המון מאמצים והשקעה יומיומית עצומה. וכשלא מוצאים את כתובת היעד, יש דוורים שמניחים היכנשהו את המכתב, וגמרנו. בהרבה בניינים אתה יכול לראות ליד הכניסה מכתבים זרוקים על הרצפה, אם השם שהופיע עליהם לא נמצא על תיבות הדואר. אצלנו אין דבר כזה. אם הדוור לא מוצא את כתובת היעד, אנחנו מחזירים את החומר לארגון או לבעל השמחה, או מתקשרים כדי לאתר את הנמענים. אם הנמען עבר דירה, אנחנו נחזור ללקוח ונציע לברר עבורו את הכתובת הנכונה. יש יתרון במחלקים שמבינים את הצרכים ואת הדרישות, כי לפעמים מתעוררים כל מיני ניואנסים שצריך להבין, והם יודעים לעשות את זה".
שוורץ: "בחברה חרדית, שפועלת בתוך הקהילה ומשתמשת בעובדים שמכירים את המגזר וחיים אותו, קל יותר לפתור בעיות כאלה. לדוגמה, אם יענק'ל הדוור מגיע לכתובת של משפחת ברנשטיין מאשדוד שמופיעה על המעטפה, אבל לא מוצא בתיבות הדואר את השם המבוקש – בשיחת טלפון אחת הוא ישיג מישהו שמכיר מישהו שבוודאי מכיר את אותה משפחת ברנשטיין, ויספר להיכן היא עברה".
המונופול קרס
שוורץ (31), חסיד גור תושב אשדוד, הוא בחור נלהב ונמרץ שקשה לעצור את שטף הדיבור שלו. בכיסו אין סמארטפון אלא "טלפון כשר", אך הוא מעורה היטב במתרחש במדינה. לדבריו הוא רוצה להשפיע על יחסי החרדים־חילונים באשדוד ובארץ בכלל, ולסייע בהנמכת הלהבות בין המגזרים. אלי פריד, המבוגר ממנו בכעשור, הוא חסיד ויז'ניץ מירושלים. הריאיון איתו מתקיים בחדר צדדי בבית הכנסת שבו הוא מתפלל בהר־נוף, בחלון הזמן היחיד שמצא לשיחה כזו – בין לימוד "הדף היומי" עם אחד החברותות שלו לבין תפילת ערבית.
בצעירותו למד פריד בישיבות חרדיות הנחשבות מודרניות, ולאחר שהתחתן עסק בכמה עבודות מזדמנות, חלקן קשורות לפרסום והפצה. אחרי שהוא עצמו קיבל באיחור לא מעט הזמנות ומכתבים, צץ בראשו הרעיון להקים חברה שתעסוק במשלוח דואר בתוך הקהילה החרדית, ותנצל את היכרותה הקרובה עם המגזר כדי למנוע טעויות באיתור כתובות. כך באה לעולם "היימישע פוסט" (ביידיש "דואר ביתי", גם במובן של "קהילתי"), חלוצת הדואר החרדי בישראל.
"כשהחלטתי לנסות לפתוח דבר כזה, לא הייתה לי הרבה הבנה מה ואיך לעשות", מספר פריד. "נכון, היה לי רקע בתחום, אבל העברת כמויות דואר לנמענים היא משהו שונה. התחלנו ממש מאפס. אנחנו כמובן אף פעם לא יודעים מראש מה יצליח ומה לא, אבל כאן, ברוך השם, בתוך זמן קצר גיליתי שיש ביקוש גדול מאוד. מצאתי כר פורה, והחברה השתלבה במהירות במשלוחי הדואר במגזר".
הבשורה שהביאה איתה היימישע פוסט הייתה קודם כול כלכלית. לא מעט ארגונים חרדיים הנסמכים על תרומות, שולחים כמה פעמים בשנה מכתבים בתפוצה המונית – ברכות שנה טובה לפני ראש השנה, בקשות לתרומות לפני פורים או פסח וכן הלאה. כל משלוח כזה יכול לנוע בין עשרת אלפים ל־20 אלף מעטפות. התעריף בדואר ישראל הוא 2.5 שקלים למעטפה; בחברות החרדיות יגבו שקל ושלושים אגורות, ואפילו פחות. תכפילו את ההפרש במספר המעטפות, והגעתם לחיסכון עצום בכל משלוח.
בראשיתה פנתה היימישע פוסט בעיקר ללקוחות גדולים כמו מוסדות וארגונים השולחים דואר כמותי, אך עם הזמן החלו להשתמש בשירותיה גם לקוחות פרטיים. "אנשים ראו שכל השלבים אצלנו מבוצעים על ידי אנשים חרדים, יראי שמיים, ועברו אלינו", מספר פריד. הלקוחות אמנם הגיבו בחיוב, אך למעשה הפעילות של החברה הייתה בעייתית: "לפי החוק דאז היה לחברת דואר ישראל מונופול על העברת מכתבים בארץ. חברות פרטיות עדיין לא יכלו לקבל ממשרד התקשורת רישיון לשליחת דואר, כולל דואר כמותי".
"דואר ישראל" מיהרה להגיש תביעה נגד המתחרה החרדית הצומחת, אלא שכעבור זמן לא רב החליט משרד התקשורת לאפשר באופן חוקי את פעילותן של חברות הדואר הפרטיות. לדברי פריד, המהלך הזה נעשה כתוצאה מהמשפט נגד החברה שלו. "הפקידות הגבוהה במשרד שאלה את עצמה: למה באמת שרק דואר ישראל יורשה לעסוק בתחום?", הוא מסביר. עד לקבלת הרישיון נאלצה היימישע פוסט להפסיק את פעילותה, אך בתוך כמה חודשים הושלם ההליך ומאז היא פועלת ברצף. "יש לנו היתר לחלוקת דואר כמותי, כלומר משלוח שכולל אלף דברי דואר ומעלה. לגבי כל השאר – זה עדיין תחת מונופול של חברת דואר ישראל. למרבה הפלא, הדואר הפרטי מהווה גם היום את עיקר השוק. משרד התקשורת מפרסם בכל רבעון את הנתונים, ואתה יכול לראות שם שכל חברות הדואר הפרטיות בישראל, כולל אלה הגדולות והארציות כמו 'מסר', מגיעות יחד לסביבות 40 אחוז מנתח השוק – ודואר ישראל שולט על 60 אחוזים, גם אחרי שנפתחה התחרות".
"דואר ישראל" מיהרה להגיש תביעה נגד המתחרה החרדית הצומחת, אלא שכעבור זמן לא רב החליט משרד התקשורת לאפשר באופן חוקי את פעילותן של חברות הדואר הפרטיות. לדברי פריד, המהלך הזה נעשה כתוצאה מהמשפט נגד החברה שלו. "הפקידות הגבוהה במשרד שאלה את עצמה: למה באמת שרק דואר ישראל יורשה לעסוק בתחום?
אדם מול מחשב
כיום יש ל"היימישע פוסט" כ־70 עובדים – טלפניות, ממיינים ודוורים. "ישירות" של מוטי שוורץ מעסיקה כמאה איש. עבור רובם הגדול מדובר במשרה חלקית, של כמה שעות ביום או בשבוע. בין העובדים גם אברכי כולל, שלומדים במהלך היום ומחלקים דואר בשעות הערב לצורך השלמת הכנסה. פריד: "הביקוש לפרנסה גובר, והרבה אברכים רוצים להשתלב בשוק העבודה בלי לצאת מהגבולות החרדיים שלהם, ובלי ללמוד קורסים במשך שלוש שנים. לכאלה אנשים מתאים תפקיד כזה, שיכול להשתלב עם עיסוקים אחרים בשעות היום".
שוורץ מספר כי למרות ההקפדה על העסקת עובדים אמינים, החברה שלו אינה מסתפקת בכך, ומחזיקה מחלקה ייחודית שעוקבת אחרי הגעת הדואר לנמענים. "זה שירות שאנחנו מעניקים חינם ללקוחות הגדולים שלנו, וייתכן שהוא יחיד מסוגו בעולם. יש לנו מערכת שיומיים אחרי הוצאת המכתבים לחלוקה משגרת באופן אוטומטי עד 10,000 שיחות לנמענים. הם נשאלים אם קיבלו את החומר, ומתבקשים להקיש את התשובה. כך יש לנו מאה אחוזי ידיעה מה הגיע ומה לא. התחלנו עם זה אחרי פסח האחרון, ולקח לנו חצי שנה להאמין במערכת הממוחשבת. היו לנו דוורים שאמרו 'הייתי במקום, חילקתי, הכול טוב', ובאמצעות המערכת התברר לנו בדיוק איפה הם היו ואיפה פשוט לא. כשעומד מולך בן־אדם ואומר לך שהוא חילק, קצת קשה להאמין למחשב שאומר את ההפך – אבל בדקנו שוב ושוב, ותמיד התברר שהמערכת צדקה.
"בהתאם לנתונים שמתקבלים, אנחנו מוציאים צוות לטפל בנקודות בעייתיות, אם יש כאלה. כמובן, גם כאן צריך לנהוג בזהירות. עם הזמן למדנו שכאשר מאה נמענים אומרים שקיבלו וכמה בודדים אומרים שלא קיבלו, כנראה המשיבים הללו לחצו בטעות על ה'לא'. ייתכן גם שהיו כמה בעיות בכתובות, אבל זה לא אומר שהדוור לא עשה את עבודתו נאמנה. לעומת זאת, כשמאה נותנים תשובה שלילית ורק עשרה עונים בחיוב, כנראה גם העשרה האלה לא קיבלו את המכתב. אולי הם לחצו בטעות על 'קיבלתי', או שילד השיב לשיחה".
בדבר אחד כל שירותי הדואר החרדיים שווים: כולם עובדים אך ורק בתוך ריכוזי האוכלוסייה של המגזר, מאיסוף החומר ועד פיזורו לתיבות הדואר. תרצו לשלוח משהו לתל־אביב, לחדרה או לאילת? במקרה כזה המכתב שלכם יעבור מהחברה החרדית לידי דואר ישראל, וגם התעריף יותאם למחירון של זו האחרונה. "לקח לנו זמן לבנות את אזורי החלוקה ולהבין מה רווחי עבורנו", אומר פריד. "כרגע אנחנו עובדים רק באזורים חרדיים מובהקים, אפילו לא באזורים דתיים־לאומיים. בשנים האחרונות הציבור שלנו התפזר גם מעבר לירושלים ולבני־ברק, ואנחנו פועלים גם בריכוזים החרדיים הנוספים ובהתיישבויות החרדיות החדשות".
נפח התעבורה של כל אחת משתי החברות עומד כיום על מאות אלפי מעטפות לשנה. המרואיינים מסרבים לחשוף מספר מדויק, אך לפי ההערכה מדובר ב־60 עד 70 אחוז מכלל הדואר ה"חרדי". לשאלה האם ההצלחה תגרום להם להתרחב למקומות ולציבורים נוספים, ולנסות לנגוס בדואר ישראל גם במגזר החילוני, פריד ושוורץ משיבים בלאו מוחלט. הם מתעסקים אך ורק במגזר החרדי. זו המומחיות שלהם, זה הציבור שהם מכירים, ולא מעניין אותם להגיע אל קהלי יעד חדשים.
על אף שהחברה שלו לא הוקמה עבור שולחי הזמנות לחתונות, פריד מקבל בשמחה גם לקוחות כאלה. "בציבור החרדי המשפחות גדולות, וההוצאות על השמחות הן עצומות. כל חיסכון הוא נצרך, וזה גם עוזר לשקט הנפשי של בעלי השמחה, לדעת שיש מישהו שלוקח אחריות על ההזמנות הנשלחות. יש מספיק דאגות לפני החתונה, גם בלי שתצטרך לבדוק מה הגיע ומה לא הגיע".
מצד שני, הוא מודה, "היימישע" לא מציעה שירותי דואר מהיר. אם פונים אליו מארגון כלשהו ומבקשים לשלוח חומר מהיום למחר, הוא בהחלט עשוי לסרב. "אם יש מרווח זמן, נעשה זאת. אבל אין טעם לקחת הזמנה שאנחנו לא יכולים לעמוד בה מבחינת הלחץ והיעד. מראש נהיה הוגנים ונוותר על העבודה".
"לא מזמן פנה אלינו ארגון שרצה לחלק בדחיפות אלפי מעטפות לתורמים, וביקש שניקח את זה מהרגע להרגע", מספר לי אחד העובדים של היימישע פוסט. "הוא סורב, כי היה ברור שלא נעמוד בלוח הזמנים שהוא רצה – חלוקה תוך 24 שעות. יכולנו לקחת את ההזמנה, לספר לו סיפורים ובסוף זה לא היה מגיע בטווח שסוכם, אבל ויתרנו. אחרים לקחו את העבודה הזו, ומתי הגיע החומר לנמענים? אחרי שבוע. מבחינתנו האמינות הייתה חשובה יותר מהבוכטה שנעשֶה".
גם בחברת "ישירות" נמנעים ממשימות כאלה. "בנוסף ללוחות הזמנים, אנחנו מסתכלים על טיב העבודה, על הכתובות", אומר שוורץ. "אם בא אדם ורוצה לשלוח 10,000 מעטפות, מתוכן 9,000 לכתובות חרדיות – ניקח את זה, ונשתמש בדואר ישראל כדי להעביר אלף מעטפות לערים של האוכלוסייה הכללית. אבל אם היחס הוא הפוך, נוותר. לא יהיה כדאי ללקוח להשתמש בנו במקרה הזה, כשעוד יד מתעסקת בפריט. גם אם תוצע לנו עבודה של 200 אלף מעטפות שרובן לא לערים החרדיות, לא ניקח אותה".
פתח־תקווה בפריפריה
תיבות דואר אדומות בקרנות רחוב אין כמובן לחברות החרדיות; העסק בנוי על קשר ישיר בין השולח לבין שירות הדואר שבחר. בשתי החברות מבהירים כי כדאי לפנות אליהן עוד בשלב הראשוני של גיבוש תוכנית המשלוח, ולא ברגע האחרון, כשהחומר כבר מוכן וצריך להגיע במהירות לנמענים. "יש לנו 'קו איסוף' פעם או פעמיים בשבוע – תלוי באיזו עיר מדובר", מסביר שוורץ. "אחרי שהלקוח התקשר אלינו להזמין עבודה, מגיע שליח שלנו לאסוף ממנו את החומר. אנחנו תמיד ממליצים להעביר אלינו את המשלוח בתחילת שבוע, וכך הוא יגיע לנמענים עד סוף השבוע.
"השליח לוקח את החומר לממייני הדואר שלנו, שיושבים בשני מרכזים – בירושלים ובבני־ברק. המיון העיקרי הוא לפי שבעת הריכוזים החרדיים הגדולים: בני־ברק, אלעד, ירושלים, מודיעין־עילית, בית־שמש, ביתר־עילית ואשדוד; ולאחר מכן ל'פריפריה החרדית' – ערד, קריית־גת, חצור ופתח־תקווה. לכל שאר היעדים נשתמש ב'דואר ישראל'".
פריד: "בהיימישע יש פעם בשבוע איסוף, ופעם־פעמיים בשבוע חלוקה. כדאי לפנות אלינו עוד לפני השלב שבו הכול עומד מוכן למשלוח, לא לחכות ורק אז להתחיל לחשוב 'או־קיי, מה עושים עם זה כעת'. נכון, הרבה פונים במצב הזה ואנחנו יכולים לעזור, אבל הכי טוב להגיע אלינו עוד בשלב התכנון, להתייעץ איתנו מתי כדאי לשלוח, כי אנחנו יודעים להציג את כל השיקולים. למשל, שהזמנה לא תגיע מוקדם מדי לפני האירוע, כדי שלא ישכחו ממנה, וכמובן לא ברגע האחרון – כדי שאם יש חזרות וטעויות בכתובות, יהיה אפשר לטפל גם בזה. אנחנו תמיד אומרים ללקוחות: אם הנמען או התורם הפוטנציאלי חשוב לכם – תקדימו".
רק חרדים נעזרים בשירות שלכם, או גם גורמים אחרים – נניח, משרד ממשלתי שרוצה לפנות באופן ממוקד לציבור החרדי?
פריד: "עד כה הלקוחות הם רק חרדים, כי להם אנחנו נותנים מענה אטרקטיבי. אדם או גוף שאינו חרדי, לא ישתמש בנו מסיבה פשוטה – את רוב הדואר שלו הוא שולח לאזורים שאינם חרדיים".
שוורץ: "גם אנחנו עבדנו עד היום רק עם גופים חרדיים, אבל אם מישהו יצטרך מסיבה מסוימת להגיע דווקא לציבור החרדי, סביר להניח שהוא יבוא אלינו. אנחנו מומחים בפילוח שהוא זקוק לו".
פריד: "כשלא מוצאים את כתובת היעד, יש דוורים שמניחים היכנשהו את המכתב, וגמרנו. בהרבה בניינים אתה יכול לראות ליד הכניסה מכתבים זרוקים על הרצפה. אצלנו אין דבר כזה. אם הדוור לא מוצא את כתובת היעד, אנחנו מחזירים את החומר לארגון או לבעל השמחה, או מתקשרים כדי לאתר את הנמענים"
משיתוף הפעולה עם דואר ישראל הם דווקא מרוצים מאוד. "לא היו לנו תקלות איתם בשנים האחרונות", אומר שוורץ. "יחד עם זאת צריך לזכור שמי ששיפר את דואר ישראל היו החברות הפרטיות. הן אלה שמכריחות אותו לייעל את כל השירותים שלו. אם אנחנו, כמתחרים ישירים של 'דואר ישראל' – לפחות בהגדרה, גם אם לא בהיקפים – שולחים מכתבים ביעילות ומפעילים מעקב אחרי דברי הדואר, ברור שהם לא יכולים לפגר אחרינו".
בתוך שטף העבודה חוו שני המנהלים של חברות הדיוור החרדיות גם רגעים אנושיים יוצאי דופן. "לפני חצי שנה היה לנו לקוח שטען שחומר רב לא הגיע לנמענים שלו", מספר שוורץ. "הבקרה שלנו אימתה את דבריו, והראתה שבאזור מסוים בבני־ברק לא הייתה חלוקה. צלצלנו לדוור שלנו, והוא אומר 'חילקתי'. בדקנו שוב ושוב, והתברר שהחומר לא הגיע. כשהתלונות על אותו אזור תכפו, ניגשתי בעצמי ביום שישי אחד לביתו של אותו דוור, לבדוק מה הסיפור. לי לא היה לי ממשק איתו ולא הכרתי אותו, אבל הייתי חייב לפתור את הבעיה הזו.
"הגעתי לכתובת שלו, בבניין מגורים פשוט, ודפקתי בדלת. לקח זמן רב עד שהוא פתח, ואז ראיתי מולי יהודי כבוי לגמרי, בלי חיות. היה לי קשה לכעוס, אבל בכל זאת סיפרתי לו מי אני ושאלתי: תגיד, איפה כל החומר שהיית אמור לשלוח? הוא היה קצת מפוחד, ומיד אמר: ביום ראשון אני אחלק את הכול. הוא לקח אותי לסלון הקטנטן שלו, בתוך דירה של חדר וחצי־שניים בסך הכול, ושם בצד עמדו להן ערמות הדואר. היו שם מעטפות של חודש עבודה, נזק גדול. בעוד אני מנסה להבין את הסיפור, אני קולט שבעוד שעתיים הדלקת נרות, ולו ולאשתו אין כלום לשבת. בתוך שעה הבאתי לשם את מנהל האזור, והעמסנו מהבית את כל המעטפות לכלי הרכב שלנו, בכמה סבבים. במקביל צלצלתי לאיזה מכר וסיפרתי לו על המצב של אותו עובד, והוא דאג שהאיש יקבל מיד הביתה את כל צורכי השבת. המצב הכלכלי והנפשי שלו כנראה היה לא משהו. אז אולי התרעמנו, אבל הבנו מה עובר עליו, ואפילו עזרנו".
"אצלנו קרה שארגון צדקה מוכר שלח דרכנו כמות גדולה של מכתבים, במסגרת התרמה למקרה רפואי דחוף של נזקק", נזכר פריד בסיפור משלו. "כמה מהמדבקות עם פרטי הנמענים נפלו, וכך הגיעו אל הדוור שלנו מעטפות בלי כתובת עליהן. במקום אחר הן היו אולי נזרקות, אבל מכיוון שהעובדים שלנו הם אנשים עם לב, הדוור החליט לזכות עוד יהודים להצטרף למעגל התורמים. הוא הניח את המעטפות בתיבות של אנשים שידע שהם צריכים ישועה, ואולי בזכות התרומה הזו הם יזכו לה. כלומר, בלי תוספת שכר, אלא רק מתוך הרבה רצון לעזור, הוא עשה משהו מעבר. אותה התרמה הצליחה מעל למשוער, אולי בזכות המעשה הטוב שלו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
