המנוע שמאחורי הרב נריה

לפני עשרות שנים, כשהרב נריה זצ"ל קרא לצבי צויבל לבוא ולהציל את ישיבת כפר הרא"ה, שהייתה נתונה אז במשבר כספי כבד ובמיעוט תלמידים, צויבל ידע שאין לו ברירה אלא להתייצב: "למדתי בבית ספר יסודי ברמה לא גבוהה בלשון המעטה ברמת גן", הוא מספר, "אבי רצה שאלך למוסד ישיבתי כי מי שישב לידו בבית הכנסת שלח את ילדיו למוסד כזה, לאחד מהם קראו זבולון אורלב. לישיבת נחלים לא קיבלו אותי כי לא הגיע לי, ואילו בכפר הרא"ה קיבלו אותי למרות הידיעות הזעומות מאוד שהיו לי בתחום היהדות ובכלל. הרב נריה טיפח אותי, האמין בי. אחרי שסיימתי והשתחררתי מהצבא, התחלתי ללמוד ראיית חשבון. ואז הרב נריה קרא לי חזרה לישיבה, ונשארתי שם 35 שנה כמנהל. למעשה, אני ממשיך את מה שהוא ביקש ממני אז עד היום".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

- סגן ראש מח"ש: בפרקליטות מכתימים את שמי

- חמלה, זוגיות והקסם של התיאטרון אצלכם על המסך

- החוק שייסיע לנשים לשבור את תקרת הזכוכית בעולם הפוליטי

גם אם תחפשו היטב בגוגל, לא תמצאו ראיונות שנערכו בעבר עם צבי צויבל (70). זה נתון קצת קצת מוזר בהתחשב שמדובר באדם שבכל הקשור לציונות הדתית, ידו בכל. בשלל תפקידיו, כיום כמנכ"ל "מפעלות הציונות הדתית", כמעט ואין גוף הקשור לציבור הדתי לאומי שצויבל לא סייע לו פעם, או ממש החזיק אותו מבחינה כספית כדי שלא יפול. לרגל הגיליון המיוחד לציון 25 שנה לפטירתו של הרב נריה זצ"ל, הוא חורג ממנהגו ומסכים לצאת לרגע אחד קצר ממקומו הקבוע מאחורי הקלעים, ולספר על הקשר המיוחד שיש לו עם דמותו של הרב נריה זצ"ל.

"כשאומרים שהרב נריה היה 'אבי דור הכיפות הסרוגות', זה לא סתם סלוגן, זו האמת לאמיתה", הוא אומר, "הוא זה שהחליט להקים ישיבה ראשונה למגזר, הלך לראשי המזרחי שלא ממש האמינו ברעיון ונתנו לו שלוש לירות, מהן התפתח כל המפעל האדיר שאנחנו רואים היום. הרב נריה ראה בעבודתו שליחות, והוא הקנה את זה לנו, תלמידיו. השאלה 'מה עשית למען עם ישראל' הדהדה בכל מה שעשינו והיה קשור אליו. כשניהלתי את ישיבת כפר הרא"ה, קיבלנו יום אחד תרומה של שני מיליון דולר. במקום לקחת את כל הכסף לישיבה, הוא חילק את הסכום לארבעה חלקים ואמר שאם בישיבה אחת אין כסף ללחם, אנחנו בכפר הרא"ה לא נמרח גבינה על הלחם שכבר יש לנו. ככה אני משתדל להמשיך לפעול למען הציונות הדתית בכל נושא שנדרש לפי יכולותיי".

למה הגיליון הזה כל כך חשוב בעיניך?

"מאוד פשוט - שיותר אנשים יכירו לעומק את דמותו של הרב נריה. כשזה יקרה, כל עבודה שלהם תהפוך לשליחות. לא רק פרנסה, אלא לתת את הנשמה. אני רוצה שאנשים שיקראו את הכתבות יבינו וירגישו שהציונות הדתית היא לא גשר שכולם דורכים עליו, אלא ראש גשר שמתווה דרך מתוך ענווה. ציונות מתוך צניעות - זה הרב נריה. הייתה לו נשמה גדולה, וכולם יכולים להתחבר לדמותו - מילדים קטנים ועד מבוגרים וזקנים. מטרה נוספת היא להראות שיש משפחה בציונות הדתית, ואנחנו צריכים לאהוב ולהכיל אחד את השני".

בעולם הולך ומתקטב, אפשר בכלל לדבר היום על ציונות דתית אחת כמו שאולי היה בזמנו של הרב נריה?

"כל מי שמגיע לסיור בבית הציונות הדתית שהקמנו בכפר הרא"ה, יוצא משם עם הרגשת שותפות. אני מכיר כמובן את הגוונים השונים ולא מתכחש אליהם, אבל בסופו של יום מדובר בהבדלים שיש בכל משפחה, זה לא אומר שאנחנו נפרדים. החזקתי את ישיבת כפר גנים מצד אחד ואת מדרשת הרובע של הר המור מצד שני. בת גלים שער אמרה לי פעם - 'אני עושה את יום האחדות פעם בשנה, אתה עושה את זה כל יום'. בנחלים יש היום שלושה מוסדות - אחד טכנולוגי שכל יחידת 8200 רבה על הבוגרים שלו, אחד חרד"לי מאוד ואחד בסגנון נוער הגבעות. אין גדרות ביניהם, יש אהבת חינם. וכששאלו אותי מה סוד ההצלחה, עניתי להם בשתי מילים - הרב נריה".

אם הרב נריה היה מסתכל היום 25 שנה לאחר מותו על הציונות הדתית דהיום, הוא היה מרוצה?

"כשהאדמו"ר מויז'ניץ בא לבקר פעם בכפר הרא"ה, הוא שאל את הרב נריה למה לתלמידים שלו יש בלורית. הרב נריה ענה לו בחיוך - 'אצלך כולם צדיקים, אצלי צריך משהו שיהיה אפשר למשוך באמצעותו את התלמידים ללמוד'. כשכמה חבר'ה נסעו מהישיבה לדיסקוטק, הוא אמר לי 'אנחנו חייבים לעזור להם'. בכל ישיבה אחרת בזמנו היו מעיפים אותם לכל הרוחות. הרב נריה ידע להתייחס לכל אחד כפי דרגתו ולזהות בו את הדברים הטובים, ולכן לדעתי הוא מסתכל על הציונות הדתית של היום ואומר שיש שינויים לכאן ולכאן, והתפקיד שלנו הוא 'ומלאה הארץ דעה את ה'' - לדעת איך להגיע לכל אחד ואחד".