מאילת ועד מטולה: המקומות ששווה לעצור בהם לאורך הכביש הארוך בישראל

גילוי נאות: הכתבה הזו מפגישה שניים מהדברים שאני פחות מחבב – כבישים וטיולים. בחול המועד, מבחינתי, הטבע יכול להמתין. תנו לי סוכה צמודה לבית, אוכל טוב ומישהו אחר שיחשוב מה עושים היום. ארצנו אמנם קטנטונת, אבל אני לא מוכרח לוודא את זה ברגל. ובכל זאת, באיסוף ההמלצות לטיולים לאורכו של כביש 90 יש לא מעט כאלה שממש עשו חשק למלא את מכל הדלק, לארוז תיק, כובע ומים ולצאת לדרך. לאורך הכביש, בין הנוף גיליתי שיש מקומות שלא ביקרתי בהם, וכאלה שאני חייב לחוות שוב. נלך לפי הסדר ונציג את המלצותינו לאורך הכביש הארוך בישראל, מצפון ועד דרום.

כביש 90 פותח בפני המטייל הישראלי מדינה שלמה, וכשאורכו של המסלול נמדד במאות קילומטרים, גם "בוא נבדוק כמה תחנות שוות ביקור בדרך" הופך לפרויקט לוגיסטי. לכן חילקתי את הטיול לשלושה חלקים, שכל אחד מהם מתמקד באזור אחר על המפה: דרום, מרכז וצפון. על הערבה ויתרנו הפעם, וברור שגם לאזור הזה יש הרבה מה להציע.

השוני בין האזורים כמעט מובן מאליו: הנוף, האווירה, הטבע. גם המשותף לכל האזורים התברר מהר מאוד - קשה ליפול כאן על מקום שאינו יפה להפליא. ירוק או מדבר, דרך עפר או מעיין, הרים או מרחבים פתוחים – בכל פעם שנדמה שכבר ראינו את ארץ ישראל במיטבה, מגיעה עוד פינה וקוראת לנו לחשוב מחדש.

דרום: מים ותמונה לאינסטגרם

"אחרי ירושלים, אזור ים המלח הוא המתויר ביותר בישראל - ולא בכדי", אומר עציון רייכנר, מרכז במדרשת "ביחד" בירוחם, שמוציאה טיולים וסיורים בירוחם וברחבי הנגב, מדבר יהודה ואילת, לקבוצות, יחידים, בתי ספר ומשפחות. "למגיעים מהמרכז, אני אוהב להתחיל את הסיור במצדה, שם אפשר לצפות בזריחות מהיפות בארץ". המקום שבחר המלך הורדוס כמקום מפלט וכמצודה מלכותית הפך מזמן לאחד האתרים החשובים בישראל. מדובר במבצר עתיק המתנשא על פסגתו של "הר שולחן" מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה. אל הפסגה אפשר להגיע בשלוש דרכים עיקריות, שתיים ברגל ואחת ברכבל. מי שטרם ביקר שם, בוודאי בזריחה, יכול לסמן לעצמו כבר עכשיו נקודת חובה ראשונה במסע.

"ביציאה ממצדה, קצת דרומה, אפשר לעצור בעין פלוטית, המוכר גם כ'מעיין האהבה'", ממשיך רייכנר. "זה מעיין חמים, בעומק של גובה המותניים בערך, בפינה יפה ומוצלת - מקום מצוין למשפחה שרוצה קצת שקט". סמוך לו נמצאת גם תצפית מלֵחת סדום. "גם כאן אפשר ליהנות מאגם קטן, מתקנים ושולחנות פיקניק. זה מקום פסטורלי ורגוע, ששווה להכיר אם רוצים לעצור לקפה או לארוחת צהריים". רק להקים סוכה, בקטנה, ולשבת לסעוד. ואם כבר תצפיות, ישנה גם תצפית אריה שחר. משם אפשר להשקיף על מפעלי ים המלח, ובמקום פועלת גם מערכת הסברה קולית שמספרת על תולדות התעשייה והמפעלים בעברית ובאנגלית.

"אם לא רוצים להתחכם, אלא ללכת על יעד קלאסי, מוכר ואהוב בדרום הארץ, סמוך למצדה נמצא עין בוקק", אומר מורה הדרך שלנו. "אפשר ללכת שם בתוך הנחל, במים שמגיעים בערך עד הקרסול, כחצי שעה לכל כיוון, ובקצה להגיע למפל שבו המים כבר מגיעים עד גובה הברך. במיוחד עם ילדים, זה מקום מומלץ מאוד, רק צריך לקחת בחשבון שבחול המועד צפויים לא מעט מבקרים, והעומס עלול להקשות מעט על המסלול". ולמשפיעני הרשת שבינינו, או סתם למי שמחפש תמונה שתגרום לכולם לשאול "וואו, איפה זה", מול עין בוקק מחכה תפאורה לא רעה בכלל: מלונות ים המלח, הטיילת החדשה הסמוכה לחוף, ובעיקר פטריות ים המלח – תצורות מלח לבנות וטבעיות לחלוטין, המזכירות בצורתן פטריות וצצות מתוך מים צלולים בגוני טורקיז. קשה להתחרות בהן על תואר הנקודה המצולמת ביותר באזור.

לפרטים נוספים: מדרשת ירוחם - 050-6569971

הסטארט־אפ הישראלי הראשון

מקום נוסף שאסור לפספס הוא מרכז המבקרים החדש של מפעלי ים המלח. "המרכז מספר סיפור של חזון, נחישות והגשמה במקום הנמוך בעולם", אומר חגי נבון, מנהל השיווק של המרכז. זהו סיפורה של חברת האשלג הארץ־ישראלית, שלימים הפכה למפעלי ים המלח. במרכז הסיפור ניצב משה נובומייסקי, מהנדס יהודי ציוני שעלה מסיביר, הגיע לארץ וחלם להקים תעשייה באחד המקומות המאתגרים ביותר. למרות הקשיים הוא הצליח להפוך את החזון למציאות, ולהגשים את חזונו של הרצל בים המלח. "אם רוצים", מציין נבון, "אפשר לראות בנובומייסקי את הסטארט־אפיסט הראשון של אומת הסטארט־אפ".

סיפורו של המקום מונגש בצורה חווייתית ומרתקת, ועובר בין התחנות המרכזיות בדרך להגשמת החזון של נובומייסקי: הקשיים הרבים, הניסויים שערך לאורך חופי ים המלח, ההתמודדות בתקופת מלחמת העצמאות והמאמץ להחזיק בנקודה גם בתנאים כמעט בלתי אפשריים. לצד כל אלה מוצגים גם תוצרי התעשייה המקומית, שמשפיעים כיום על חיי היומיום של בני אדם ברחבי העולם – מחקלאות ועד טכנולוגיות המשמשות בטלפונים סלולריים. "הכול מסופר באמצעות שישה מיצגים, שכל אחד מהם הוא חלק בפאזל הגדול", משתף נבון. "המבקרים משתמשים בין היתר במשקפי מציאות מדומה ובכיסאות המסתובבים ב־360 מעלות. אבל המרכז אינו עוסק רק בגאוגרפיה ובהיסטוריה, אלא גם בדילמות עכשוויות מאוד: כלכלה מול סביבה, ופיתוח מול שימור - שאלות שנוגעות לחיים שלנו כאן ועכשיו".

בחול המועד מרחיב מרכז המבקרים את הפעילות ומציע שורה של סיורים ואירועים לקהל הרחב – ממשפחות עם ילדים ועד קבוצות גמלאים. "לכבוד החג הוספנו, מעבר לסיורים שמתקיימים כאן לאורך כל השנה, גם סיורים חיצוניים בפינות נסתרות באזור סדום", מכריז נבון. "בסיורים אפשר לפגוש בעלי חיים, ובשעות הערב מתקיימות גם פעילויות מיוחדות לאור עששיות". בימים מסוימים מצטרפים לחוויה גם שחקנים. "הקהל יוצא לכאורה לסיור הרגיל, אבל לאורך הדרך הוא פוגש דמויות שונות שמתעוררות לחיים ומספרות את סיפורו של המקום". ובימים אחרים, אם מזג האוויר מאפשר זאת, ובאזור ים המלח יש סיכוי לא רע שכן, מוצב במקום גם מתנפח מים, שהמבקרים יכולים ליהנות ממנו ללא תשלום נוסף. בקיצור, קשה להתלונן על מחסור באפשרויות. ולקוראי מקור ראשון יש גם בונוס קטן לחג: 10% הנחה בהזמנת כרטיסים באתר מרכז המבקרים, באמצעות הקוד "מקור26".

בקעת הירדן: עומקא דליבא

חוזרים לרכב ויוצאים צפונה.

יוני ורבקי חפץ גרים ביישוב אדם שבבנימין, ולפני שהתיישבו שם הם טיילו בכל פינה בישראל. הם מנהלים קבוצת טיולים דתית צעירה שמטיילת בכל הארץ, ומפעילים בלוג טיולים באינסטגרם המתמקד ביהודה, שומרון והבקעה – מוקד טיולים מועדף עליהם. יש לכך שלוש סיבות: "סיבה ראשונה - זה הרבה יותר קרוב למרכז הארץ מכפי שאנשים חושבים. סיבה שנייה - הנוף מאוד בראשיתי. בהרבה חלקים אחרים בארץ אתה מגיע לטייל ועוטף אותך נוף עירוני. כאן הטבע מנצח. סיבה שלישית - חיזוק ההתיישבות. להראות נוכחות יהודית במקומות שהנוכחות בהם חלשה יותר זה דבר חשוב". כל הסיבות הללו תקפות גם לעמק המעיינות.

"מקום שלדעתנו ממש שווה לפקוד אותו בסוכות הוא ארץ המעיינות שבצפון בקעת הירדן", אומרת רבקי. "הסיפור מאחורי המקום הוא כזה: לפני שלוש שנים, בפסח 2023, פתחה תנועת 'ארצנו' לראשונה את שערי פרויקט 'ארץ המעיינות' לציבור. בני נוער מתנדבים ניקו, שיפצו, בנו דקים וספסלים ופתחו את הגישה לעשרה מעיינות גדולים, שעד אז היו ידועים רק למקומיים. וזאת במטרה להעמיק את הקשר של הציבור הישראלי לארץ".

ביקשתי מיוני המלצה לשלושת המעיינות היפים ביותר. הבחירה קשה. "תמיד אנחנו מתווכחים בינינו. רבקי אומרת עין גל, אני אומר עין ירמוך". עין ירמוך הוא המעיין שהבריכה שלו היא העמוקה ביותר בפארק, כשניים וחצי עד שלושה מטרים. "המים בצבעי טורקיז־ירוק, יש שם מקפצה גבוהה ודק עץ מוצל. גם עין ארנון התפרסם בזכות מקפצה נועזת ובריכה מרשימה. ועין זרד, הרחוק מבין המעיינות, מתגמל את מי שמתאמץ להגיע אליו: בריכה חלומית, פראית ואקזוטית, ומשפחת צבים שמתגוררת שם".

המסלול מודולרי: אפשר לבקר בכל המעיינות ברצף, דבר שלוקח כארבע עד חמש שעות, אבל גם לבחור רק שניים־שלושה, לפי מה שנוח לכם. "רוב האנשים לא עושים את המסלול המלא, וזה מה שכיף בו", אומרת רבקי. "כשנכנסנו לכל המעיינות עם הקבוצה שאיתה אנחנו מטיילים, כולם יצאו גמורים מעייפות אבל מאושרים. אז מי שלא רוצה להתעייף, יכול פשוט לבחור כמה מעיינות ולא לבקר בכולם".

כדי להגיע למקום כתבו בווייז: "עין גל", שם נמצאת החניה הראשית. משם אפשר להמשיך ברגל. "אנחנו ממליצים בחום להשתמש באפליקציית 'עמוד ענן' כדי לנווט בין המעיינות, אבל אפשר גם עם מפה שמופיעה בגוגל".

"המקום הבא שאנחנו ממליצים עליו באזור קרוב מאוד לארץ המעיינות ואסור לפספס אותו", אומר יוני. עין סוכות הוא מעיין גדול ומרשים, ואפשר להגיע ברכב קרוב מאוד לבריכה. "יש גם בריכה לקטנטנים וגם בריכה ענקית מוקפת קנים. מרגיש שם כמו בתאילנד". ממש אחרי שיורדים מכביש 90 כדאי לעצור גם ב"מצפה רז", לזכרו של רס"ן רז פרץ שנפל בשבעה באוקטובר, מצפה שצופה ממש לירדן.

ליוני ולרבקי יש המלצות על עוד כמה פינות חמדה במרחק חמש דקות מהרכב. "ליד המוצב של הסרטבה יש תצפית שממנה נשקף אחד הנופים הכי יפים שאפשר לראות בבקעה", אומרת רבקי. "רואים משם את מאגרי תרצה, מאגרים השייכים לישראל, שנמצאים בשטח חיץ בין ישראל לירדן". מי שיצליח להגיע לשם בזריחה, ירוויח כפליים. משם הם ממליצים להמשיך לעינות פצאל, "שילוב של מים ומדבר, אחד המקומות היפים בארץ".

הגעה למצפה: מכביש 90 לכיוון היישוב משואה, ממש לפני הפנייה יש שביל עפר שנכבש לאחרונה ומטפס לתצפית. במקום מרפסת מוצלת בצורת חצי עיגול ומקום לקבוצות גדולות, חניה מסודרת.

נחל פצאל זורם כל השנה וממלא את עינות פצאל, שנראים כמו נווה מדבר, "בטח כשהנוף בצבעים של שלהי הקיץ", אומרת רבקי. בקיץ האחרון נפתחה למטיילים אחת הבריכות המרשימות בעינות פצאל - בריכת הורדוס. בריכת האגירה העתיקה, שנבנתה לפני כ־2,000 שנה בתקופת המלך הורדוס, הייתה יבשה בעשרים השנים האחרונות. "הכפרים הערביים מסביב לבריכה הסיטו את המים מנחל פצאל, שאמור למלא את הבריכה, לשדות החקלאיים שלהם. בתחילת הקיץ חודשה הזרימה אל הבריכה, היא הפכה למוקד עניין חדש, ואף הוקצה תקציב ממשלתי של יותר משלושה מיליון שקלים לטובת פיתוח, שימור והנגשת האתר ההיסטורי הסמוך".

"הבריכה בגודל 40 מטר על 40 מטר ועומק המים קרוב לארבעה מטרים", מסבירים יוני ורבקי. "היינו שם כבר כמה פעמים ויש הרבה מטיילים, אבל בגלל הגודל שלה לא מרגישים את הצפיפות. אולי על שפת הבריכה".

ניווט בווייז: עינות פצאל. "כשמגיעים מכביש 90 פונים לכביש 505 ומשם שמאלה לשביל עפר על פי השילוט לעינות פצאל. השביל עביר לכל רכב בנסיעה זהירה", אומר יוני. לאורך השביל אפשר לעצור בשלוש נקודות: הנקודה הקרובה ביותר לכביש היא בריכת הורדוס. אם ממשיכים הלאה בשביל העפר מגיעים לעין אפרים, וממנו אפשר להמשיך עד הנביעות - מעיינות רדודים מאוד, אבל יפים.

לעוד המלצות, חפשו באינסטגרם בעברית את העמוד של יוני ורבקי חפץ.

צפון: נוף פראי, ציפורים וכספיונים

הנסיעה בחלק הצפוני של כביש 90 היא חוויה אחרת: הנוף שונה, הקצב אחר, וגם הדרך עצמה מעניקה תחושה שונה מזו שפוגשים בדרום ובבקעה. "אצבע הגליל הייתה בלב זירת המלחמה בשלוש השנים האחרונות, אבל זה גם חבל ארץ מהמם שאני חוזרת אליו שוב ושוב", אומרת אודל שילוח, רכזת הדרכה במדרשת אורות הגליל – מרכז סיור ולימוד המתמחה בידיעת הארץ, החי והצומח ובהיכרות עם מורשת ישראל. "יש כאן שפע של שבילים, מעיינות, סיפורי תנ"ך וגם קברי צדיקים".

את הסיור היא ממליצה להתחיל בחורבת ירדה, אתר ארכאולוגי ואתר הנצחה על שלוחה של רמת כורזים, סמוך למושב משמר הירדן. במקום נבנה בית אחוזה בסוף המאה ה־19, ובחפירות שנערכו בו התגלו חרסים ומטבעות מתקופות קדומות יותר - מן התקופה הרומית המאוחרת ועד התקופה הממלוכית. "מהאתר יש תצפית מטריפה על עמק החולה ועל ההרים שמקיפים אותו", מתארת שילוח. "ואם יורדים לכביש, מגיעים ממש מיד למעיין ירדה, שבו זורמים מים נקיים וצלולים ומעולים לטבילת ריענון. יש שם גם ספסלים, כך שאפשר לעצור לארוחת שטח או להסתפק בפק"ל קפה".

כשחוזרים לכביש 90 וממשיכים לכיוון מצודת כ"ח, שווה להרים לרגע את העיניים מהדרך ולהביט החוצה. "יש מכאן מראה אדיר של החרמון והגולן", אומרת שילוח. ממצודת כ"ח אפשר לצאת למסלול למיטיבי לכת. אורכו כשלושה קילומטרים, והוא מתאים בעיקר למבוגרים או למשפחות עם ילדים גדולים שאוהבים ללכת. המסלול מוביל אל נחל קדש ומספק עוד טעימה מהנוף הפראי של האזור.

משם ממשיכים לאחד המקומות שהפכו לשם נרדף לטיול בצפון: שמורת החולה.

למי שלא מכיר, או שטרם ביקר, מדובר בשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל. היא פועלת כיום בניהול רשות הטבע והגנים, ונחשבת אתר בעל חשיבות עולמית לעופות מים ואחד מבתי הגידול הלחים החשובים במזרח התיכון. "המסלול בשמורה הוא מעגלי", אומרת שילוח, "ובמהלכו עוברים גם על גשר צף באורך של כ־600 מטרים מעל המים, שמאפשר הליכה חווייתית ותצפית מוסתרת על האגם ועל בעלי החיים. זה מסלול מקסים שמתאים לכל המשפחה, ובעיקר לילדים - שתמיד נהנים ממנו מאוד.

"בתקופות הנדידה זו בכלל חוויה מטורפת", היא מוסיפה. "להקות שלמות של ציפורים עפות ממש מעל הראש. זה מחזה שקשה להישאר אדישים אליו. בחול המועד סוכות מזג האוויר בדרך כלל אידיאלי לטיול, כך שנעים מאוד להסתובב שם, ואפשר בקלות להעביר יום שלם באגמון".

יעד נוסף שמתאים במיוחד לתקופת החגים הוא שמורת טבע נחל עיון, שבה ארבעה מפלים, ובראשם מפל התנור – הגבוה והמרשים שבהם. המסלול, שהכניסה אליו בתשלום, קל יחסית ומתאים למשפחות, והוא עובר בין צמחייה עשירה, מים ונופים צפוניים קלאסיים.

"אל תוך המפלים עצמם אי אפשר להיכנס, אבל בסוף המסלול יש בריכת שכשוך", מציינת מדריכתנו.

וגם כאן לא מקפחים את חובבי הצילום: "יש גשר תלוי קרוב מאוד למפל, ובמים אפשר לראות כספיונים קופצים - זה מחזה מרהיב". ואם אחרי כל ההליכה מתחשק פשוט לעצור, בשמורה יש אזורים שבהם אפשר לפרוס שמיכה, לפתוח צידנית ולסיים את הביקור בפיקניק משפחתי כמו שצריך.

לפרטים נוספים: מדרשת אורות הגליל - 04-6931170

* *

כביש 90 לא נועד להיגמר ביום אחד, וגם אין צורך לנסות. אפשר לבחור בכל פעם קטע אחר ממנו, לרדת לרגע מהאספלט ולגלות מצודה או מעיין, תצפית מדברית או שמורה ירוקה.

לאורך הכביש הנוף מתחלף כמעט בלי התרעה, אבל הסיפור נשאר אותו סיפור: כביש אחד שמחבר בין קצוות ארצנו הקטנטונת ובין כל מה שנמצא בדרך.