בקצהו האחד ממתינות אבני ירושלים, בקצהו האחר הים התיכון, וביניהם כביש שמחבר בין בסיס אמונתנו והזיכרון הלאומי אל הקצב המהיר והמרכיב המודרני של החברה הישראלית. כביש 1, עורק התחבורה הראשי המחבר בין ירושלים לתל־אביב, יכול להפוך גם לציר של מסע ישראלי: מארכאולוגיה מקראית ומורשת לאומית, דרך תצפיות, קרבות תש"ח וקטיף חקלאי, ועד אומנות עכשווית ואשליות אופטיות מול הים.
לא את כל התחנות האלה אפשר, או צריך, להספיק ביום אחד. אפשר לבחור מהן מסלול לפי גיל, עניין וקצב, או לפזר אותן על פני כמה מימי חול המועד. כך או כך, הדרך מערבה מתחילה בטבורו של עולם, בנקודה העתיקה ביותר ובה הדרך המקורית לירושלים של מעלה.
| צילום:
ירושלים: עיר דוד - מתחילים מהמקור
בעיר דוד, למרגלות חומות העיר העתיקה, הביטוי "לגעת בהיסטוריה" מקבל משמעות פיזית. ההליכה הרטובה בנקבת השילוח והממצאים מימי דוד ושלמה מחזירים את המבקרים אלפי שנים לאחור, אל המקום שבו הכול התחיל. במסלול הנמשך כשעתיים אפשר לצעוד על אבני הרחוב המקוריות ששימשו את עולי הרגל בימי הבית השני, בתוואי תת־קרקעי המחבר בין בריכת השילוח אל הכותל המערבי. לחלופין אפשר לצאת למסלול של כשלוש שעות, המשלב ארכאולוגיה ומים בעיר דוד המקראית.
הכי מעניין
בחול המועד נמשכת החגיגה ההיסטורית בלב גיא בן הינום, במתחם "חגיגה בחווה". בין עצי הזית חוזרים ההורים והילדים אל מלאכות קדומות: אפיית פיתות על סאג', כתיבה בכתב עברי עתיק, קַדרות באובניים, נפחות ברזל וקליעת גמלים מלולבים ברוח החג. מי שמחפש תוספת של אדרנלין מוזמן לגלוש מעל הנוף הירושלמי באומגת מצפה דוד, שאורכה לא פחות מ־731 מטרים.
את היום הגדוש אפשר להפוך לחופשה ירושלמית מלאה באמצעות לינה במתחם יער השלום, המציע קמפינג, קרוונים, צימרים וחוויית גלמפינג חדשה, לצד הנחות לאטרקציות. בערב יוצא מן היער סיור העששיות "אור וירושלים", אל אַמת המים החשמונאית ותצפיות ארמון הנציב. אפשר לחתום את הביקור במופע הלילה "הללויה אש ומים", המציג את סיפור שיבת ציון בעזרת אפקטים פירוטכניים על חומותיה העתיקות של העיר.
מופע "הללויה אש ומים" בעיר דוד | צילום: קובי הראתי, עיר דוד
בית אבי חי: החלומות והמחלוקות
נסיעה קצרה מובילה אל הלב התרבותי של ירושלים העכשווית — בית אבי חי. לפני עשרים שנה שם לעצמו המוסד למטרה לגשר על הפערים בחברה הישראלית באמצעות אירועי תרבות, תערוכות אומנות, סדנאות כתיבה, הסכתים וסדרות רשת. הבית פונה לקהלים בישראל ובתפוצות, לבני גילים שונים ולדוברי שפות שונות.
בחול המועד סוכות יעלה בבית אבי חי המחזמר "הילדה שצחקה בחלום", המבוסס על שירי לאה גולדברג לילדים. "את ההצגה כתב אבישי חורי – סופר, משורר ומחזאי, והוא שאב השראה משיריה של גולדברג המוכרים והלא מוכרים", אומרת לירן ליפשיץ, המנהלת האומנותית של מחלקת משפחות וילדים בבית אבי חי. "חורי בנה מחזה נפלא ומרגש על ילדה שרוצה שאבא שלה יחזור מהמילואים ביום ההולדת שלה, ונוצר חיבור תקופתי בין גולדברג למציאות שהילדים של היום גדלים לתוכה".
ההצגה "הילדה שצחקה בחלום" בבית אבי חי | צילום: רדי רובינשטיין
לצד המחזמר השיקו בבית אבי חי את "ויכוחימפיאדה — האולימפיאדה של הוויכוחים", הסכת קומי לילדים שבו שישה שחקנים מתחרים ב"נבחרת ישראל" על המקום הראשון בוויכוחים. יש בו שופטים, מנחים ופרשנים, והנושאים המפלגים הם כאלה שגם ילדים יכולים להתמסר אליהם: עדיף מתוק או מלוח, האם אתם טיפוסים של חורף או של קיץ, כך שכל "ריב" הופך לוויכוח ספורטיבי. כמו כן, ההסכת המצליח "מפלגת המחשבות" משיק עונה חדשה.
לצד אלה תוצג בחג התערוכה "עמדתי בירושלים" ובה תצלומי ירושלים של הצלמת עליזה אורבך. את החג יחתום הבית באירוע "אסיף לילה", שיכלול מוזיקה, לימוד ויצירה בליל הושענא רבה.
למידע נוסף על כל האירועים הקרובים: bac.org.il
יד ושם: זיכרון ומורשת
ממרכז העיר אנחנו ממשיכים מערבה. ביקור ביד ושם, אתר הזיכרון הלאומי להנצחת השואה שעל הר הזיכרון, יכול להיות חוויה חינוכית מעשירה לכל המשפחה. לצד המוזיאון לתולדות השואה, שהביקור בו מומלץ מגיל 15, נחנך בבקעת הקהילות מיצג אור־קולי חדש המתאים לכל המשפחה. זהו מסע חזותי אל העולם היהודי העשיר שהתקיים עד השואה וברובו נכחד, המוקרן ישירות על קירות האבן העצומים של האתר.
הבקעה משתרעת על פני כעשרה דונמים וכוללת 107 קירות, שעליהם חרוטים שמותיהן של יותר מ־5,000 קהילות יהודיות שהנאצים ביקשו למחוק. המיצג מספר על הקהילות שפרחו באירופה ובצפון אפריקה במשך אלפי שנים, מן היציאה לגלות וחורבן הבית השני ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה. מתוך העושר התרבותי, החברתי והרוחני שנחשף בו מתבהר גם היקף החורבן: לא רק אובדן מיליוני בני אדם, אלא גם קריסתם של מבנים חברתיים ואובדנם של אוצרות רוח ותרבות.
"יד ושם מציע חוויה מעט שונה מהרגיל כשמדובר בפעילות משפחתית בעלת ערכים ומשמעות", אומרת דנה ויילר־פולק מיד ושם. "באמצעות פעילות חווייתית המשפחה כולה מקבלת הצצה וחיבור אל שורשי העם היהודי – תרומתו, תרבותו ופעילותן הענפה של הקהילות עד לתקופת השואה".
החיזיון האורקולי בקעת הקהילות | צילום: יד ושם
לדבריה, בשנים האחרונות סיפרו מבקרים כי אירועי 7 באוקטובר העלו אצלם אסוציאציות לתקופת השואה, אך דווקא מן הביקור ביד ושם ומהצפייה בחיזיון הם יצאו מחוזקים ובתחושת אחדות וחיבור למורשת. "סיפורי השורדים לימדו אותם על חוסן אנושי, על היכולת לקום מאסון ועל הבחירה בחיים – ערכים שנראו כהיסטוריה רחוקה והפכו שוב לרלוונטיים", היא אומרת.
הר אדר: מרחבי ארץ ומרחבי זמן
עם היציאה מירושלים מתחיל כביש 1 לאבד גובה. בתי האבן נסוגים, היער ההררי מתקרב אל האספלט, ורגע לפני שיורדים אל המישורים מומלץ לסטות מעט מן הציר ולעלות לתצפית ביישוב הר אדר. אביעד דמביץ, מנהל בית ספר שדה שער הגיא, מציין כי הנסיעה דרך מחלף חמד או קריית־יערים אורכת דקות אחדות. בפסגה, בגובה 880 מטרים מעל פני הים, נפתחת תצפית פנורמית של 360 מעלות אל הרי ירושלים – מקום שמתאים לפיקניק קצר, לשאיפת אוויר הרים ולפסק זמן בטבע.
"כשעומדים על הפסגה הגבוהה ומסתכלים סביב, מבינים היטב את חשיבותה", מסביר דמביץ. המוצב הבריטי שנודע כ"גבעת הרדאר" שלט על פרוזדור ירושלים. "בתש"ח נלחמה כאן חטיבת פלמ"ח־הראל בסדרת קרבות. הגבעה נכבשה באמצע מאי בידי לוחמי הראל והועברה ללוחמי חטיבת עציוני, בפיקודו של עמיאל רוז'נסקי. ב־26 במאי 1948 פתח הלגיון הירדני בהתקפה עזה, ולוחמי עציוני נסוגו במורד ההר לכיוון קריית־ענבים".
במלחמת ששת הימים נסגר המעגל: אורי בן־ארי, שלחם במקום כמפקד פלוגה צעיר בתש"ח, שב אליו כמפקד חטיבת הראל ב־1967 ושחרר את הפסגה, ולימים יזם את הקמת האנדרטה. במאמר בעיתון "דבר" משנת 1975 חוברו שני דורותיה של החטיבה: "הרדאר, שם מעבר צמרמורת... הם באו, רבים, שרידי הראל 48'. ובאו אנשי הראל 67', היא חטיבה 10... בלילה אחד של לחימה עשו ממשיכיה של הראל 48' את אשר לא עשו ההראלים שקדמו להם... עלו לשם... האוויר מצטלל, רואים מרחבי ארץ ומרחבי זמן. אחר כך שותקים. רשות הדיבור לאבני המקום".
האתר המרכזי ביישוב הוא אנדרטת חטיבת הראל של הפלמ"ח. במקום מוצבים טנקים ומשוריינים שהילדים יכולים לטפס עליהם, ומגדל תצפית שממנו אפשר להשקיף על הדרך לירושלים וללמוד על הקרבות שהתנהלו באזור במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים, ועל סיפורי גבורת הלוחמים שפרצו את הדרך לירושלים.
מן האנדרטה נוסעים נסיעה קצרה אל החניה בשער הכניסה להר־אדר ויוצאים ברגל ל"שביל תש"ח", המסומן בשחור. השביל יורד בעקבות לוחמי עציוני שנסוגו מן ההר במאי 1948. לאורכו ניצבת עמדת בטון שהקים קיבוץ קריית־ענבים בשנות השלושים כדי להגן על הקיבוץ. בעמדה נפל ישראל (זוזיה) שפירא, חבר הקיבוץ, מפגיעה ישירה של פצצת מרגמה בעת שניסה להסביר ללוחמים הנסוגים היכן להסתתר. שנים לאחר מכן עלה למקום בנו, מיכיק, נזכר בפסוק מקינת דוד "הצבי ישראל על במותיך חלל", והקים מעל העמדה אנדרטה לזכר אביו.
כאן אפשר להשלים למסלול מעגלי: מאנדרטת הצבי פונים מערבה לכיוון מעלה־החמישה, מגיעים לכביש הגישה להר־אדר וחוזרים לרכב בטיילת הסלולה המקבילה לכביש. האפשרות הקווית ממשיכה ישירות אל בית הקברות בקריית־ענבים ומחייבת הבאת רכב איסוף מראש.
נווטו בווייז: אנדרטת הראל הר־אדר. דרגת קושי: קל; אורך המסלול המעגלי כ־2 קילומטרים.
לפרטים נוספים: בית ספר שדה שער הגיא בפייסבוק ובגוגל או בטלפון 052-5666805
קטיף גמזו: מתוק מן השדה
במורד כביש 1, כשההרים מפנים את מקומם למרחבי השפלה, סטייה קצרה תוביל אתכם לחוויה מיוחדת במושב גמזו. האספלט מתחלף באדמה פורייה, במטעים ובריח של פרי טרי. "קטיף גמזו" הוא אחת התחנות המשפחתיות והשמחות לאורך הדרך: עצירה חקלאית שמורידה את הקצב ועושה טוב על הלב, גם על הלב העירוני.
בחול המועד סוכות, בין השעות 9:00 ל־15:00, פותח משק אנטמן־גולדנברג את שעריו לקטיף עצמי של רימונים, קלמנטינות, אבוקדו, ירקות גינה ופרחים. האטרקציה הגדולה ביותר היא הכלל המנצח של המקום: אכילה חופשית בלי הגבלה של פירות וירקות לאורך כל הקטיף. מי שירצה לקחת מן התוצרת הטרייה הביתה יוכל לרכוש בכניסה סל ריק ולמלא אותו בשילוב הרצוי של פירות וירקות.
"תמיד שיווקנו רק לשוק הסיטונאי ולא עסקנו בתיירות", מספרת ג'ודי גולדנברג, מבעלות המשק המשפחתי. "אז התחילה הקורונה, הודיעו שאסור להיות בחללים סגורים ולילדים נמנעו החוויות במבנים. באותן שנים גם לא היה ייצוא, אז אמרנו שנביא אלינו אנשים שיקטפו רימונים. פרסמנו, ומאות אנשים הגיעו בכל יום. זה התחיל כאירוע חד־פעמי לשנה אחת, אבל מאז עברו כבר חמש שנים, ובכל שנה אנחנו מתרחבים ומוסיפים עוד אטרקציות".
מחיר הכניסה הוא 40 שקלים לאדם; ילדים מתחת לגיל שלוש בלי תשלום. הכרטיס כולל גם פעילויות משפחתיות: פינת יצירה בהשראת הטבע והצצה ל"עולם הדבורים" באמצעות כוורת שקופה, המאפשרת לצפות בדבורים וללמוד כיצד נוצר הדבש. בנקודת המכירה אפשר לרכוש דבש טהור ומיץ טבעי סחוט וקר.
שדות הקולורבי בגמזו | צילום: קטיף גמזו
בני הנוער של המושב מדריכים את המבקרים בקטיף ובאטרקציות. "בפעילות האחרונה הכנסנו את הקוטפים גם אל שדות הפרחים, וזה הוסיף עוד ממד של עניין", מספרת גולדנברג. "בעלי ואני בשנות השבעים לחיינו, וכך גם השותף של בעלי. בפעם הראשונה הם עמדו שם וראו את האנשים מתלהבים ושואלים שאלות על אופן הגידול של הפירות. אימהות הודו להם על הזכות ללמד את הילדים שהפירות לא גדלים ב'רמי לוי'. זה חימם לנו את הלב, ולכן החלטנו להמשיך".
הפירות, הירקות והדבש במשק כשרים למהדרין בהשגחת רב המושב, בד"ץ העדה החרדית והרב לנדאו, ובמקום תועמד לרשות המבקרים סוכה כשרה. חשוב להגיע בנעליים סגורות; לא תתאפשר כניסה בסנדלים או בכפכפים. אין להביא כלבים או בעלי חיים, וחל איסור להכניס מסחטות מיץ פרטיות. אפשר לשלם במזומן, באשראי, בביט או בפייבוקס.
תל חדיד: עבר מתחת לרגליים
מעבר לפינה, בתוך המרחב הירוק והעצום של יער בן־שמן, ממתין תל חדיד – נקודת תצפית נגישה בשפלה ומקום לפרוש בו מחצלת, לפתוח ערכת קפה ולנוח מן הנסיעה. התל הארכאולוגי נושא היסטוריה מימי המקרא, מימי הבית השני ומהתקופה החשמונאית, אך הקסם שלו נמצא גם בכרמי הזיתים העתיקים, בבוסתנים ובחורשות האורנים המצילות.
גובהו של התל 147 מטרים בלבד, אך מיקומו העניק לו בעולם הקדום שליטה על מישור החוף, על תוואי "דרך הים" ועל העליות לירושלים. "שמעון החשמונאי היטיב להבין זאת כשביצר כאן מערך הגנה אדיר מול האימפריה הסלאוקית, כשער חיוני המגן על גב ההר", אומר דמביץ. הוא מסביר כי אפשר לזהות כאן את ארבעת התנאים הקדומים לבחירת מקום ליישוב, שסימנם דמק"ה: דרך – שליטה על צומת דרכים מרכזי; מגן – תצפית רחבה שסייעה בהתרעה; קיום – כרמי זיתים וגת גדולה מן התקופה הביזנטית לייצור שמן ויין; והשקיה – בורות מים שנחצבו בסלע בהיעדר מעיינות טבעיים באזור.
בשנת 1950 נסגר באזור מעגל היסטורי בן כ־2,500 שנה, כאשר עולים מתימן שהגיעו במבצע "מרבד הקסמים" הקימו בסמוך את מושב חדיד. כיום אפשר לצאת כאן למסלול מעגלי קצר ונוח לכל המשפחה. הזמן המומלץ לביקור הוא לקראת השקיעה: קו הרקיע של תל־אביב נצבע בכתום במערב, יער בן־שמן עוטף ממזרח, וכביש 6 הסואן נמתח מתחת. זוהי עצירה שקטה, קלילה וללא עלות, החותמת את הפרק החקלאי והטבעי של הדרך.
משנים זווית: מוז"א - מן הקדום אל העכשווי
ככל שממשיכים מערבה נבלע כביש 1 בתוך גוש הבטון והמחלפים של גוש דן. מוזיאון ארץ ישראל – מוז"א – ברמת־אביב ממשיך את החיבור בין תקופות שעמד במרכז הדרך: זהו מוזיאון רב־תחומי המציג תרבות חומרית, ארכאולוגיה וזהות מקומית. בין בית בד קדום ותצוגות זכוכית לבין תערוכות אומנות עכשווית ופלנטריום חדשני, המוזיאון מחבר בין השורשים הירושלמיים למודרניות התל־אביבית.
העוגן המרכזי בביקור הוא הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל־אביב 2026, "מעשים וימים". התערוכה נפרשת ברחבי המוזיאון ומציגה יותר מ־200 פרויקטים של יוצרות ויוצרים ישראלים בתחומי הקראפט והעיצוב – מזכוכית וקרמיקה ועד טקסטיל וצורפות. לצד מלאכות מסורתיות וטכניקות עתיקות, רבות מן העבודות משתמשות בטכנולוגיות חדשות, בכלים דיגיטליים ובבינה מלאכותית, ומציעות מבט על המפגש בין עבודת היד, החומר והטכנולוגיה העכשווית.
הביאנלה לאומנויות ועיצוב - מוז"א | צילום: דניאל חנוך
בביתן נחושתן מוצגת גם "יום דין", תערוכת היחיד של האומנית נטע הררי־נבון. אפשר לבקר גם ב"חי", חממת הבוגרים של החוג לעיצוב במכללת תל־חי, המוצגת במסגרת הביאנלה ומביאה עבודות אישיות העוסקות בזהות, במקום ובמציאות המורכבת של החיים בצפון הארץ.
למשפחות מציע המוזיאון אפשרויות נוספות: בקופה אפשר לרכוש ערכת שיטוט עצמי בביאנלה המיועדת לילדים, ולבקר בתערוכה "שווה לחכות", העוסקת בזמן ובהמתנה באופן אינטראקטיבי ומשעשע. לצד אלה מתקיימים מופעים של תיאטרון אורנה פורת וסדנאות יצירה פתוחות. אפשר להמשיך אל המרחבים הירוקים של בוסתן מוז"א, שבהם מתקיימים תיאטרון רחוב מוזיקלי ומשחק הניווט "עץ או פלי", המוקדש לשבעת המינים.
כך מתחברים בביקור אחד אומנות ועיצוב עכשוויים, היסטוריה, אדריכלות ומרחב פתוח בלב העיר.
מוזיאון האשליות: סוף אחר למציאות
אחרי ההיסטוריה, המורשת והתרבות, הגיע הזמן להגיע לקצה המערבי של המסלול.
מוזיאון האשליות בנמל תל־אביב הוא נקודת סיום קלילה, המזמינה את הילדים ואת המבוגרים לבדוק מה קורה כאשר חוקי הפיזיקה מפסיקים לעבוד, לפחות למראית עין.
המוזיאון מציע יותר מתפאורה לתמונה מוצלחת לרשתות החברתיות: המיצגים חושפים את האופן שבו המוח מייצר את תפיסת המציאות ואת הרגע שבו אשליה אופטית מצליחה לשבש אותה. בניגוד למוזיאונים קלאסיים שבהם אסור לגעת במוצגים, כאן ההתנסות והצילום הם חלק מרכזי מן החוויה, והמיצגים מתוכננים גם מזווית המצלמה. המבקרים עצמם נעשים לחלק מן המיצג.
צריך לפעמים לשנות את זווית המבט. מוזיאון האשליות | צילום: מוזיאון האשליות
לכבוד חגי תשרי מוצגת במקום תערוכה חדשה ובה מיצגים שכבר ביקרו בערים מרכזיות בעולם, ובהן לאס־וגאס, שיקגו ופריז, לצד חוויות אינטראקטיביות וטכנולוגיות שטרם הוצגו בישראל. הביקור מעורר דמיון, מחשבה וסקרנות וחוצה גבולות של שפה וגיל; גם בני הגיל השלישי עשויים למצוא עניין והנאה במשחקי המחשבה וההפתעה.
המוזיאון נמצא בנמל תל־אביב, במתחם הצפוני, ביתן 26. בחגי תשרי הוא יפעל לאורך כל ימות השבוע: בימים ראשון עד חמישי בין 10:00 ל־17:00, ובימי שישי וערבי חג בין 10:00 ל־16:00. הביקור נמשך כשעה, ומספר המבקרים מוגבל כדי לשמור על איכות החוויה.
לפרטים נוספים בקרו באתר המוזיאון: www.museumofillusions.co.il
ביקור במוזיאון האשליות מותיר את המבקרים עם תהייה על הדברים שאנחנו תופסים כאמיתות מוחלטות, ועם ההבנה שכדי לראות את התמונה המלאה צריך לפעמים לשנות את זווית ההסתכלות. אחרי דרך שמתחילה לפני אלפי שנים בירושלים ומסתיימת במבט אל המחר, זהו גם סיכום הולם לכביש 1 כולו: ציר אחד, והרבה מאוד דרכים להביט בישראל.