"הם בני ערובה תעמולתיים": היהודים שנשארו בטהרן

הפסקת האש עם איראן נכנסה לתוקף, ולנו יש אפשרות לנשום קצת אוויר לרווחה, אבל איראן עדיין עומדת וקיימת ונדמה שהסקרנות שלנו לגביה רק גברה בתקופה האחרונה. מי שכבר לפני שנים רבות גילתה סקרנות והחליטה לחקור את ההיסטוריה, התרבות והשפה האיראנית היא ד"ר תמר עילם גינדין.

ד"ר עילם גינדין מכנה את עצמה: "נספחת התרבות הראשונה של ישראל באיראן בחופשית" ורואה עצמה כמי ש"בונה גשרים בין ישראל ואיראן, בינתיים, עד שהיא תיפתח". היא מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, בלשנית וחוקרת המתמחה בפרסית ובאיראן הקדומה והמודרנית, והפרט המעניין ביותר לגביה הוא שהשורשים שלה הם בכלל מזרח אירופאיים.

איך בכלל הגעת להכיר ולחקור את איראן דווקא?

"הקשר שלי לאיראן כנראה חייב להיות משהו שקשור לחיים קודמים. הייתה לי חברה בתיכון, עולה חדשה מאיראן, שעוררה בי עניין, ובשירות הצבאי שלי היו כמה דוברי פרסית בחדר הסמוך, ולמדתי מהם הכול: את השפה, המטבח הפרסי, התרבות ואפילו רוק איראני. כיום אני דוברת פרסית באופן שוטף ומלמדת במגוון מקומות ומוסדות אקדמיים".

ספרי על חיי הקהילה היהודית באיראן בימים אלה. כאן בישראל פחות מכירים אותה. 

"בגדול יש ליהודים באיראן חופש דת וחופש עיסוק. זוהי מדינה מוסלמית שליהודים מותר להכין בה אלכוהול עבור עצמם, יין לקידוש, וגם לזקק אלכוהול אחר. יש להם אפילו נציג בפרלמנט: במג'לס, הפרלמנט שלהם, יש 290 מקומות, ואחד מהם משוריין ליהודים. ההערכה היא שמספר היהודים באיראן נע בין 9,000 ל-25 אלף. ההערכה של ד"ר אורלי רחימיאן היא 15 אלף לפי מספר המצות שמוכרים בפסח. הרב הראשי של טהרן, יהודה גראמי, שהוא גם כוכב אינסטגרם, מעריך שיש 9,000 יהודים באיראן".

"אנשי הקהילה היהודית בני ערובה תעמולתיים, אם המשטר מנסה לארגן הפגנות תמיכה בפלסטין והתנגדות לישראל, ולא מצליח להוציא איראנים לרחובות, הוא מוציא יהודים. היהודים היו הראשונים לגנות את המתקפה של ישראל על איראן. הם קוראים לעצמם איראנים יהודים ולא יהודים איראנים, ואף משרתים בצבא האיראני. הם מעורבים בחברה. כשצריך להשתתף בכנסים נגד ישראל, היהודים הם בשר התעמולה. כשהמנהיגים ורבנים נוסעים לחו"ל להרצאות, הם מפיצים נרטיב של הרפובליקה האסלאמית.

"הרפובליקה האסלאמית מבחינה בין יהודים לבין ציונים. יש יהודים טובים ויש רעים וכל הרעים באו לישראל. ולכן השנאה היא נגד ציונים ולא נגד יהודים. כל החירויות שיש להם זה חלק מתעמולה. המשטר האיראני אומר: אנחנו לא אנטישמים, רק שונאים את הציונים. בואי נגיד שאי אפשר לדעת מה באמת חושבים המנהיגים של קהילה. הרי איך אפשר לסרב לבקשות של השלטונות? לפני כמה שנים שמעתי שתקשורת על בסיס דתי מותרת. אם הייתה עגונה בארץ שבעלה באיראן, היו התכתבויות בין רבנים כדי להתיר אותה".

מדוע הם אינם עוזבים? 

"מותר להם לעזוב את איראן אם אין נגדם צו יציאה מהארץ סביב פעילות פוליטית או חוב כלכלי. ליהודים יותר קל לקבל ויזות למקומות אחרים, הבעיה היא שאם אין להם קרובי משפחה בחו"ל, הם לא יכולים לנסוע כי לא מאמינים להם שיחזרו לאיראן ולא יבקשו מקלט מדיני. איראני צריך ויזה כדי להגיע למדינה אחרת, לקבוע תור לקונסוליה זרה, אפילו רק כדי לנחות בנחיתת ביניים הוא זקוק לויזה. רק למדינות בודדות כמו טורקיה, מלזיה, ונצואלה, ארמניה וגיאורגיה אפשר להגיע בלי ויזה. לשאר המדינות צריך ויזות. לא יעלו איראני על מטוס בלי ויזה למדינת היעד. יותר בעיה למצוא מדינה שתסכים לתת לאיראני לנחות. אחרי הראיון בשגרירות זרה, תשובה יכולה לקחת כמה חודשים ויכולה להיות שלילית. כמו שהסביר לי חבר, מפחדים ממהגרים יותר מטרוריסטים".

למה היהודים בוחרים להישאר באיראן? 

"כי הגירה זה דבר קשה, זו קהילה מבוגרת, יש שם כיבוד אב ואם חזק מאוד, לא עוזבים בגלל ההורים הזקנים. בגלל המצב הכלכלי שם, סדרי הגודל של העלויות, גם של משכורות וגם של ערך הדברים, זה לא אותו דבר כמו כאן. אם הם מוכרים וילה מפוארת, הם יוכלו לקנות עם זה אולי דירה 2 חדרים בב"ש. הם צריכים קרובי משפחה שיעזרו להם להיקלט, ולא לכולם יש. אפשר להבין אותם שהם לא עוזבים. ותמיד יש כאלה שבכל זאת כן מנסים להגר". 

איתות לישראל שיש לאיראן בני ערובה

ד"ר עילם גינדין מציינת אירוע משמעותי מאוד בקהילה היהודית לאחרונה: בנובמבר האחרון הוצא להורג יהודי באיראן - אָרווין קהרמאני. "מאז 1979 לא קרה כזה דבר", היא אומרת. הוא נידון למוות במאי או באפריל והיה ניסיון בינלאומי נרחב להציל אותו, אך הוא הוצא להורג אחרי המתקפה של ישראל על ההגנה האווירית של איראן באוקטובר 2025 ואחרי החיסול של נסראללה. העיתוי של ההוצאה להורג נועד לאותת לישראל שיש לאיראן בני ערובה. אמנם לכאורה הוא נשפט על רצח אבל קהרמאני אמר שזה נעשה מתוך הגנה עצמית אחרי שהותקף. אני הייתי בצוות שניסה להציל אותו. תרגמתי את פסק הדין ולא היו שם בכלל ראיות, אפילו לא טביעות אצבע".

הקהילה היהודית עדיין בת ערובה?

"כן, הרב שלהם אמר שהם מסתגרים עכשיו בבית גם מחשש ביטחוני וגם מחשש של - מה יעשו להם. היהודים תמיד נאמנים לשלטון, איזה שלטון שיש. הם מבינים שהם מיעוט וצריכים להתנהג יפה. השלטון הבא יעמיד אל הקיר את כל מי שתומך בשלטון הזה, אבל לא את היהודים כי ברור שהם בני ערובה תעמולתיים. אף אחד לא יחשוב שהם באמת היו בעד המשטר כמו שהם אומרים וכולם מבינים את המצב. מאז שהוכרזה הפסקת האש אחרי המערכה האחרונה החלו לרוץ דיווחים על גל של מעצרים של בכירים מהקהילה היהודית באיראן בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. את חלק מהעצורים מוציאים להורג".

את צופה שהמשטר באיראן יתחלף למשטר דמוקרטי יותר?

"השלטון הבא - זה עניין של זמן. המצב כרגע מאוד לא יציב, גם אם זה לא יקרה עכשיו, זה יקרה עוד חודש, שנה, חמש עשר שנים, אבל התקווה שזה ישתנה  למשטר יותר סובלני,  אף פעם לא הייתה שם דמוקרטיה. זו לא תהיה מדינה ליברלית מדי כי זו חברה שמרנית, אבל רוצים שהקיצוניות וההסתגרות ישתנו".

מה יחס השכנים המוסלמים לאנשי הקהילה היהודית? 

"עקרונית היחסים הרבה יותר טובים ממה שהיו בתקופת השאה, כי אז בגלל הסובלנות של המשטר כלפי היהודים, השכנים היו יותר אנטישמים. העם באיראן תמיד הולך נגד המשטר. היחסים טובים אבל בעירבון מוגבל, אני די בטוחה שיהודי שעדיין הולך לעשות קניות בשוק, אם הוא נגע במשהו הוא חייב לקנות כי זה כבר טמא, אי אפשר למכור אותו. החוק הזה שהיהודים טמאים אמנם השתנה ב-1925, אבל הנורמות החברתיות לא השתנו. זה משהו שטבוע באיסלאם כבר הרבה שנים". 

ומה לגבי הגולים היהודים בתפוצות? בלוס אנג'לס ובשאר המקומות? 

"הרבה מהם תומכי שאה. הם היו עשירים באיראן ונהיו עשירים עוד יותר מאז שעזבו, הם מאוד מתגעגעים לזמנים עברו".

נאום המן הרשע כנאום ח'אמנהא'י

בין עיסוקיה הרבים של ד"ר עילם גינדין, היא גם הקימה הוצאה לאור בשם המשעשע "זרש" שם הוציאה ספר ראשון בשם "המלכה" על מגילת אסתר והתקופה שאחריה, אותו כתבה ביחד עם התסריטאי מעיין אשכולי. בהמשך צפוי לצאת ספר שני בטרילוגיה בשם "היועץ".

עד כמה הספרים שלך קשורים למציאות באיראן כיום?  

"בכל הספרים אני מנסה להכניס מעט אקטואליה. בספרי העיון ובספר המיתולוגיה אני מתייחסת למטוטלת הזהויות ולדת הטרום אסלאמית שהשפיעה לא מעט על המנטליות באיראן עד היום. בספר 'המלכה' הכנסנו כל מיני ביטויים ומנהגים של איראנים של היום. והדבר שאני הכי גאה בו - הנאום הקטן שהמן נותן למלך כשהוא מקודם לראש השרים לקוח כמעט אחד לאחד מהנאום של ח'אמנהא'י כשקיבל עליו להיות מנהיג הרפובליקה האסלאמית". 

מה קורה עכשיו בעם בתוך איראן עצמה? עד כמה העם עצמו מייחל לשינוי בעקבות מה שקורה? מה קורה בטהרן כיום? 

"העם, כמו עם במצבי משבר, מתחלק לתומכי משטר, מתנגדי משטר ששמחים שישראל משפילה את משפיליהם, ומתנגדי משטר שנכנסו תחת האלונקה של המשטר אל מול הפולש. שתי קבוצות המתנגדים ייחלו גם לשינוי בעקבות מה שקורה. המשטר קרא למלחמה 'המלחמה הכפויה', ועכשיו אלה שקיוו לשינוי קוראים להפסקת האש 'השלום הכפוי' או פשוט 'בגידה'. העם ייחל לשינוי אבל גם ציפה שישראל תעשה את כל העבודה, וזה דבר שלדעתי גם לא היה נכון שיקרה. אולי עכשיו, כשהחיים חוזרים למסלול נורמלי והצרכים הבסיסיים ביותר מתמלאים - שזה גג מעל הראש ואינטרנט - אז גם ייצאו לרחוב לפני שהמערכת מתאוששת". 

את חושבת שמתישהוא ישראל ואיראן יחזרו ליחסים הטובים שהיו בין שתי המדינות בשנות השישים והשבעים?

"רק אם יהיו חילופי שלטון. לא חילופי שליט, מערכת שלטונית חדשה לגמרי". 

איראן והחקר של איראן לא היו עד כה במרכז העניין של הציבור הרחב בישראל - עד למבצע "עם כלביא". מה הישראלים צריכים לדעת על האיראנים שהם לא יודעים או ידעו עד כה? 

"חשוב להבין שיש להם מערכת יותר מורכבת של אמת ושקר. לנו יש שתי אפשרויות, להם יש גם תעארף, שזה מעין שקר מוסכם שהדבר הכי קרוב אצלו אלינו זה נימוס. הם גם הרבה יותר מנומסים… ויש שקר הלכתי, כי השיעה מתירה לשקר במקרים של פיקוח נפש, שזה אחד הדברים שהכי מקשים על מו"מ איתם. כך שכל התבטאות של אנשי משטר ואופוזיציה כאחד צריך לקחת בערבון מוגבל ולהבין שיכול להיות מסר חבוי שאנחנו לא מבינים".