פעם הראשונה שראובן מייסלוס הגיע לתחרות Open fire meat up בטקסס, הוא הרגיש כמו ילד שנכנס לחנות ממתקים. עשרות דוכנים תוססים מילאו את המתחם, בכל אחד מהם עמלים במרץ חברי נבחרות מרחבי העולם לייצר את נתח הבשר המושלם ולהביא את הניצחון לארץ שממנה הגיעו. מייסלוס קיבל אז הזמנה להצטרף לאחת הנבחרות האמריקאיות שמתמודדת בתחרות, ובתוך בליל הטעמים והשפות שפגש לא יכול היה שלא לתהות איך דווקא אומת העל־האש נעדרת מבין ענני העשן והריח.
"נראה לי מוזר שדווקא אנחנו, מדינה שנמצאת במקום השלישי או הרביעי בצריכת בשר לנפש, לא מקבלים ייצוג בתחרות כמו זו", הוא אומר. "ישראל היא מדינה קרניבורית לגמרי. אדם ממוצע, מילד ועד מבוגר, צורך 85 קילו בשר בשנה! אנחנו נמצאים במקום הראשון בעולם בצריכת עוף לנפש. על האש הוא חלק בלתי נפרד מאורח החיים שלנו. אתה רוצה להרים אירוע חברתי, מפגש, חגיגה כלשהי, מה יאכלו? על האש. ברור. כשהייתי בתחרות הסתכלתי על מה שמגישות הנבחרות, וזה לא היה להיט. החלטתי שהשנה אני לא מצטרף לנבחרת אחרת, אני מקים נבחרת בעצמי".
ראובן מייסלוס הוא מומחה בשר, מה שקרוי בלעז pit master. הוא בן 52, נשוי ואב לשלושה, וגר באור־יהודה. אל נבחרת הבשר הישראלית שהרכיב לתחרות גייס כישרונות נוספים, בהם זוכה מאסטר־שף יהודה עמר, הגריל־שף צ'רלי פדידה, מומחה הבשר ולד שבורין, שף השווארמה גאנם אבו־ג'אמוס ומדריך הצלייה והעישון דור ממליה. אני נפגשת עם חלקם בזמן ההכנות לתחרות. מסביבנו מנגלים בצבעים שונים, שבורין ופדידה מטפלים בנתחי הבשר בחצר האחורית, ומייסלוס מתפנה להסביר לי את הכללים בתחרות שבה לראשונה הישראלים חובבי הבשר והאירוח יקבלו ייצוג.
מחברי הנבחרת. זוכה מאסטר שף יהודה עמר | צילום: צילום מסך באדיבות קשת 12
"זה מפגש פסגה של כ־700 אנשי בשר מכל העולם. כולם שפים, קצבים, משפיענים או מומחים, חלקם מפורסמים שהופיעו בתוכניות טלוויזיה ובנטפליקס. את האירוע מארגן הפיט־מאסטר אל פרוגוני, וכדי להירשם חייבים לקבל הזמנה אישית ולהוכיח שכל חברי הנבחרת באים עם מומחיות אמיתית בתחום הבשר. ביומיים הראשונים של התחרות מעבירים סדנה מעשית לשאר הנבחרות, ובערב מקיימים 'חגיגה בינלאומית' שבה כל נבחרת מציגה את המנות שהכינה. ביום השלישי כל נבחרת מציגה את הדוכן שלה לקהל הרחב שמגיע וטועם. שם מצביעים על התואר 'חביב הקהל'".
שבורין (39), המוכר גם כ"ולאד ברביקיו", נחשב לאחד ממומחי הברביקיו המובילים בישראל ובפרט בקרב הקהל דובר הרוסית, עם מיליון עוקבים במצטבר ברשתות החברתיות. לפדידה (54) יש שלושים שנות ניסיון בעולם הבישול, הוא מייסד מתחם הסדנאות chef menu ויועץ קולינרי. שניהם לא התלבטו לרגע כשמייסלוס הזמין אותם למסע לטקסס. "אני מודה שכשראיתי סרטונים מהתחרות בשנה הקודמת, נכנסתי לשוק טוטאלי", מספר פדידה. "לא הבנתי איך נתמודד עם השאר. ראיתי שם כל מיני סוגי בשר שבכלל לא מקובל להתעסק איתם כאן. אנחנו רגילים לעוף, לבקר. אבל שם זה כמו עולם אחר, הם עושים דברים מטורפים לגמרי. ובכל זאת החלטתי ללכת אחרי ראובן בעיניים עצומות, בעיקר בגלל האתגר. זו חוויה שעוד לא חוויתי, קושי שאני לא מכיר".
"גם בשבילי זו הייתה הגשמת חלום", שבורין מצטרף, "ברגע שראובן שאל מי מעוניין להגיע, התייצבתי. אני מאוד נרגש לקראת התחרות". כיאה לישראלים וליחסם לכללים, אחרי שמייסלוס התבשר שגודל הנבחרות הוא עד שמונה שפים, הוא הודיע שאליו יצטרפו דווקא 14 אנשי מקצוע. "עשיתי קיבוץ גלויות אמיתי", הוא מתאר בחיוך, "מרוקאים, ארגטינאים ורוסים – אנשי מקצוע עם רקע שונה וחך שונה. הייתי חייב צוות גדול וחיוני, כדי שנוכל לעשות סרוויס לאלפי אנשים בזמן שמוקצה לנו: שש שעות בלבד. היתרון הגדול שלנו הוא המקצועיות. יש לנו כאן שפים, אנשי מקצוע וטכניקה. הלכנו עם זה עד הסוף".
אתם חושבים שיש לכם סיכוי לנצח?
"אני מהמר שהפרס שיש לנו סיכוי לזכות בו מעל לכול הוא חביבי הקהל", מנחש פדידה. "זה אולי אתגר, אבל אני אישית הולך להרקיד שם את כל האורחים. נשמיע מוזיקה ישראלית, מזרחית, בקולי קולות. נשכנע אנשים לבקר בדוכן שלנו בחיבוק, קריצה וכוסית של ערק אשכוליות. הכי חשוב להראות להם שלמרות המצב ולמרות המלחמה, לא איבדנו את הרוח שלנו ואת החיוך. כמו שרואים 'נחמנים' רוקדים בצמתים, ככה הם יראו אותנו רוקדים וקופצים בטקסס".
לא רק הדגל והרעש ישייכו את הנבחרת הישראלית למקום שממנו באה, אלא גם ההחלטה המפתיעה להגיש דווקא בשר כשר – מחזה נדיר בתחרות שבה משתמשים בכל סוגי החיות ובכל איבר אפשרי. "תביני, עושים שם דברים מטורפים". מייסלוס נזכר. "ראיתי מישהו שעשה מדורה ותלה מעליה שיפוד עם תנין. צלו שם אנקונדות על האש, ידיים של דוב. אין גבולות. אבל כשהחלטתי שאני מייצג את ישראל, אמרתי שאעשה את זה עד הסוף. ידעתי שאגיע עם בשר כשר".
את המנה שהנבחרת הישראלית תגיש הם מכנים "הנשק הסודי". בתוכנית שמתבשלת (או לכל הפחות נצלית): שיפוד שווארמה ענק של 200 ק"ג ואגיו. גזע פרות יוקרתי שיובא במקור מיפן, ונתחיו היקרים להפליא נחשבים לבשר ברמה גבוהה במיוחד בשל השומן התוך־שרירי שמאפיין אותם ונותן לבשר מרקם רך וטעם עשיר. ההזדמנות להכין מיצג כזה, שטרם נראה בתחרות ה־open fire וספק אם באיזושהי תחרות בישול פעם, התאפשרה בזכות חיבור מיוחד עם שפים ואנשי אוכל מישראל ומארה"ב.
השף פדידה יהיה האחראי להוכיח ששווארמה כשרה יכולה להשתוות לשאר מנות הגורמה בתחרות. "אנחנו רוצים להראות שהמשמעות של 'כשר' היא לא איכות פחותה", הוא אומר, "אנחנו מביאים בשר ברמה הכי גבוהה, ומראים לאיזו רמה של מנות אפשר להגיע איתו. לא חייבים לערבב בשר וחלב או להשתמש בבשר לא כשר כדי להצליח בתחרות כזו".
אתה לא חושש שהתווית "כשר" תרתיע את הקהל בתחרות מלגשת לדוכן שלכם?
"מהניסיון שלי אני יודע שבעולם מתייחסים לאוכל כשר בהערצה. לכי למסעדות הכי טובות בניו־יורק ותראי שהאנטרקוט שם הוא מבשר כשר. לא מטעמי כשרות. הוא מוגש לצד פירה חלבי. אבל הבשר הכשר נתפס בעולם כבשר הכי היגייני והכי טוב. חותמת הכשרות היא בעצם חותמת לבשר איכותי. בלי מחלות, בלי פגמים. כשבעולם התפרצה תסמונת הפרה המשוגעת היא לא הגיעה לשומרי הכשרות, כי על הפגם הגופני הכי קטן פוסלים את הבשר לאכילה. אני כן חושב שאנחנו יכולים ללמוד מכל מה שנראה. מכל המראות והטכניקות שפחות מוכרות לנו כאן. אבל אנחנו גם נְלמד אותם".
צילום: לירון מולדובן
מייסלוס ופדידה אינם שומרי כשרות. אבל ההתחשבות בחצי מחברי הנבחרת, בהם השף עמר, והרצון לחיבור עם היהודים באזור, הובילו גם הם להחלטה. "יש המון יהודים בטקסס, ואנחנו בונים עליהם שיבחרו בנו לחביבי הקהל", קורץ מייסלוס. "אנחנו רוצים שכל יהודי באזור יבוא לתחרות ויראה את הנבחרת שמייצגת את מדינת ישראל עושה היסטוריה".
"ההחלטה להשתמש בבשר כשר היא בעיקר בשבילנו", מוסיף פדידה, "אנחנו מייצגים את ישראל, מדינה יהודית. המותג של יהודים בעולם הוא הכשרות. ככה נרגיש טוב עם מה שבאנו לייצג".
לא רק חותמת הכשרות תייחד את מנות השווארמה שיצאו מהדוכן הישראלי. הנבחרת כבר ארזה במזוודה את התוספות שאי אפשר למצוא במדפי הסופר באמריקה, בראשן מנה גדושה של חריף שתחמם לאמריקאים את הגרון, ובתקווה גם את הלב. "זה הולך להיות מטורף", מבטיח מייסלוס, "אני מביא מהארץ תבלינים, עמבה, טחינה, חריף. את הכול אני צריך לסחוב מכאן, אני בטוח שאנשים מטקסס לא טעמו משהו כזה. אנחנו חייבים ליצור משהו ייחודי, כי האורחים בתחרות טועמים עשרות מנות. כמה ביסים בן אדם יכול לאכול? אנחנו רוצים לוודא שהם יזכרו אותנו ויהיו חייבים לנסות אותנו. אז נגיש להם בחיוך רבע מנה, נספר להם על ישראל, ונזכור גם להשאיר כוסות מים ליד".
אתה חושב שגלגל השווארמה המסתובב ינצח את נתחי הענק שיתחרו בו?
"הגלגל הולך להיות מרשים מאוד, בגובה של שני מטרים. ראיתי בתחרות הרבה קבוצות מנסות להרשים עם פרה שלמה שנצלית על אש, וכל מיני אפקטים שונים ומשונים. המנות שלהם לא תמיד מוכנות בזמן או יוצאות עם מעט מדי תיבול. בשווארמה יש יתרון אדיר, במיוחד בתחרות עם מגבלת זמן. את פורסת בה כל סוג של בשר עם קצת שומן, ויכולה לייצר המון מנות בזמן קצר. זה יתרון משמעותי".
את דרכו לתחרות החל מייסלוס בניסיון לגייס תמיכה כספית מטעם המדינה. כשזה לא צלח, הוא לא הרים ידיים. אף שרוב ההוצאות נופלות על כתפי השפים, הם מרגישים שגרירים במלוא מובן המילה. "אנחנו לגמרי באים בתור נציגים של ישראל", אומר מייסלוס, "זה מה שמנחה אותנו, גם אם ננצח בתחרות וגם אם לא. דגלי ישראל ייתלו בכל מקום, על הסינרים ועל האוהל יראו את הלוגו של הנבחרת, שהוא מין להבה משולבת במגן דוד".
"אנחנו לא רק מייצגים את ישראל, אנחנו ממש מדגישים את היותנו ישראלים", מצטרף פדידה, "לא יהיה מצב שלא יזהו מאיפה באנו. באנו להראות את עצמנו ולהדגיש שאנחנו כאן, ואין לאף אחד מה לעשות בנידון".
התחרות צפויה להתקיים בסוף אוקטובר הקרוב, מה שלא משאיר זמן רב לנבחרת להתכונן לרגע האמת שבו בשעות ספורות הם יצטרכו להכין, לשפד, לגלח ולהגיש אלפי מנות שווארמה לקהל. שלא לדבר על הצלחות, הסלטים והרטבים שבצד. "יש לנו הרבה עזרה שבלעדיה לא היינו מצליחים לארגן את כל זה", אומר מייסלוס. "יש למשל מגדל בקר יהודי שמייבא לנו את הוואגיו הכשר, 300 קילוגרם. אנחנו נשתמש ב־200 קילוגרם בתחרות, 60 קילוגרם בסדנאות ובעוד ארבעים נשתמש בעצמנו. איש מקצוע מקומי אחר בונה לנו מתקן גריל עצום, שנצטרך מלגזה כדי להעמיס אותו. ויש חברה שתסייע לנו להשיג באמריקה מכונות פריסה וטחינה של בשר כדי לחסוך לנו את ההעברה שלהן מהארץ".
היה לכם חשוב להביא טעם ישראלי אותנטי ככל האפשר?
"בטח, זה הכוח שלנו", אומר פדידה, "אנחנו קיבוץ גלויות קולינרי. יש לנו מוחות שונים וכשאנחנו מאחדים אותם, נוצר משהו חדש. ראית פעם ביפן סושי מטוגן? רק בישראל. זה בכלל לא דומה לסושי ביפן. אז כן, אנחנו לוקחים מאכלים שונים ומשדרגים אותם, בזכות הכישרון והגיוון שיש לנו".
הבולטות של הנבחרת והדגל שיתנוסס מעל הדוכן הם מתכון לא רק לאוכל טוב – אלא גם לאיום. "המארגן של האירוע חבר קרוב שלי והוא הבטיח נחרצות שהוא לא ייתן לאף אחד, לא מהקהל ולא מהתחרות, לעשות לנו בלגן", מבטיח מייסלוס, "יכול להיות שהוא גם ידאג לאבטחה. אני בשלב הזה רוצה לחכות סמוך לנסיעה, לראות אם יש התראות ממשרד החוץ. אבל לא צריך כרגע יותר מזה. אנחנו מודעים לזה שיכולות להתרחש הפתעות. אולי ירימו לנו דגל פלסטין או יאיימו עלינו".
ענני העשן והריח. מתוך התחרות Open fire meat up בשנה שעברה | צילום: צילום מסך
איך אתם מתכננים להגיב?
"נתמודד עם זה בדרך היפה", הוא מחייך, "ניתן להם לטעום מהאוכל שהכנו. למרות שאם יהיה להם טעים הם יגידו לנו שזה שייך לעם אחר. אבל בסדר".
אתם חושבים שאוכל הוא המפתח ללב?
"אש היא הדבר הכי קדמוני והכי מחבר שיש", אומר מייסלוס, "המדורה הייתה אוספת את כולם, היא הייתה המוקד והמקור לאוכל עוד מהימים שהיו זורקים לתוכה חתיכות של דינוזאור".
לפי האהדה שמקבלים מייסלוס, פדידה ושבורין ברשתות, נראה שקהל חובבי הבשר גדל גם בעידן הטבעונות. מייסלוס ושבורין באים שניהם מרקע רחוק מעולם המטבח. שבורין עבד בעברו בתור מהנדס מכונות, מה שהיום עוזר לו עם אתגרי השליטה במתקני הגריל השונים. מייסלוס בילה תחת נורות הפלורסנט במשרדי ההייטק לפני שעבר לעבוד תחת אור השמש, בגינת ביתו, עם מלקחיים, נתחי בשר ומנגל דולק. כיום הוא מעביר סדנאות ומחזיק בחשבון Meat curator באינסטגרם עם יותר מ־500 אלף עוקבים. "האמת שהיה לי כיף בהייטק", הוא מספר. "עבדתי על פרויקטים מעניינים, ביליתי, טיילתי בעולם. הרווחתי כסף טוב. כילד טוב ארגנטינה תמיד אהבתי להתעסק עם בשר וגם חשבתי שאני מין מומחה, אבל לא ידעתי כמה עוד יש לי ללמוד".
עד שקיץ אחד, לפני עשור, גל פיטורים בחברת ההייטק שעבד בה שטף גם אותו, והיה עליו להתחיל מחדש. "יום אחד מצאתי את עצמי מחפש עבודה, אחרי שסגרו לי את הפרויקט. למצוא תפקיד מעניין בהייטק מעל גיל 40 היה מאוד קשה. אבל הכול נהיה לטובה. עשיתי שינוי רציני. פתאום להתמקצע בעולם הבשר, להפוך למשפיען, כוכב רשת בגיל 45 – המהפך לא היה לי טבעי. אבל התמודדתי עם זה. התמדתי בהרבה עבודה קשה עד שהגעתי למצב שבו אני היום. לא למדתי בבית ספר לבישול כמו צ'רלי, לימדתי את עצמי. בשר הוא חומר גלם יקר, כואב להרוס אותו. אבל רק ככה אפשר ללמוד. אז קונים בשר, הורסים אותו, בוכים ומשתפרים בפעם הבאה. הקדשתי את עצמי לעולם הזה".
מה הוביל אותך לפתוח אינסטגרם?
"אחרי הפיטורים פתאום הייתי בבית, מתעסק במנגל, מבשל לילדים. ואז התחלתי גם לצלם ולשתף. עם עבודה קשה ומאומצת, הגעתי למאות אלפי עוקבים. ב־2019 טסתי לארצות הברית לטעום ברביקיו ולטייל, ושם פתאום קלטתי שמזהים אותי. קיבלתי פידבקים טובים. אז הבנתי שיש פה עסק. זה מה שהוביל אותי להקים חברה".
שבורין מחזיק בסיפור דומה. הוא עבד כמהנדס מכונות, אבל מפגש אחד עם עולם הקולינריה הבהיר לו לאיזו מכונה הוא באמת שייך. "קראו לי לעבודה פעם באקדמיית הגריל של רוסיה, במרכז מוסקבה", הוא מספר. "בסוף הפרויקט הבנתי שאני מתחבר לתחום הזה ונכנסתי לעולם הברביקיו והבשר. פעם המקצוע שלי היה לייצר את הטמפרטורה הנוחה בחדר, והיום אני מייצר את הטמפרטורה הנכונה במנגל. זו משימה שבשבילי היא יחסית קלה".
יש תרבות של גריל ברוסיה?
"כן, אבל יש הבדל גדול בין 'על האש' ישראלי לבשר על הגריל ברוסיה. הייתי רגיל לאכול בשר בלי תבלינים בכלל. מקסימום תוספת של פלפל שחור. כאן יש המון תבלינים, וטעם. לא תמצאי באקדמיית הגריל במוסקבה כורכום או פפריקה. אני מאוד מתחבר דווקא לבשר פה".
צילום: לירון מולדובן
לא רק ששבורין התרגל לטעמים העזים של המנגל הישראלי, הוא אף נטמע בתרבות האירוח הישראלית ומרגיש לגמרי שייך בתוך הנבחרת. "אני מתרגש מאוד מהנסיעה לטקסס. אני טס עם אשתי והבן שלי, ואני חושב שיש לנו סיכוי טוב מאוד לחזור עם משהו. אנחנו באמת לא יודעים מה יקרה, אבל ניתן את כל מה שיש לנו וננסה לנצח".
לאופטימיות הזו מצטרפים גם חבריו. למרות התדמית של ישראל בעולם, השלושה ושאר חברי הנבחרת משוכנעים שביכולתם לא רק לייצג את ישראל בכבוד, אלא להביא גביע או שניים. "אנחנו מביאים טעם ייחודי שלא קיים שם, וזה סיכון", אומר מייסלוס, "ההגשה תהיה כמו שווארמה אסלית שאנחנו מכירים ממה שיש לנו כאן, רק מושקעת ומקצועית מאוד. אני חושב שהשילוב הזה בין טעם מפתיע לצוות מדהים כמו שלנו ייתן סיכוי גבוה מאוד לניצחון. נוסעים להראות להם מה זה עם ישראל".
"אני אופטימי מאוד", מסכם פדידה, "יש עשרים נבחרות ותשעה פרסים – סיכוי די גבוה לזכות באחד לפחות. בסופו של דבר, אנחנו אוכלים אותם בלי מלח".