השילוב המפוקפק בין פוליטיקה לטרנינג הוא סטארט־אפ יהודי לכל דבר: פחות צווארון מעומלן, יותר גומי במותניים. חלוץ המיזם היה וולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, שלאחר הפלישה הרוסית למדינתו שלח את החליפות לפנסיה מוקדמת. במקומן אימץ בגדים ספק־ספורטיביים ספק־צבאיים, בירוק זית או שחור - בהתאם לנסיבות ולמעמד. המסר היה ברור: המדינה במלחמה וקוד הלבוש מגויס. כאשר הנשיא טראמפ העיר לו על הופעתו בביקורו האחרון והמתוקשר בבית הלבן, השיב זלנסקי: "אלבש חליפה כשהמלחמה תסתיים". עד אז, העניבה תמתין להפסקת האש.
אחרי 7 באוקטובר, גם בישראל התרגלנו למלתחה המגויסת. הדרג המדיני עבר למדי ב' אזרחיים: מכנסיים מחויטים וחולצה שחורה. העניבות נעלמו, הצווארונים נפתחו, הז'קטים נזנחו. עם הזמן חזרו בהדרגה החליפות למסדרונות הכנסת, אלא שבקמפיין הנוכחי שוב התרופף קוד הלבוש. זה התחיל מבנט, ומשם התפשט השחור הקז'ואלי כמעט לכל מלתחה פוליטית: מנתניהו ועד איזנקוט, דרך לפיד, וינר וגולן - כולם מנהלים קמפיין בחולצת טי או פולו שחורה. בקצות הספקטרום הדעות חלוקות, אבל על החולצה יש קונצנזוס.
מאחורי האחידות הזאת עומד מסר, מסבירה דורית עוזיאל, מומחית לשפת גוף ותדמית. "בחירת צבע היא כלי רב־עוצמה בתקשורת חזותית", היא אומרת, "שפועל גם ברמה התת־הכרתית. שחור אמיתי - להבדיל משחור דהוי שמשדר עייפות - משדר סמכות, כוח ורצינות, ומעניק תחושה של שליטה. מבחינה פסיכולוגית הוא מעניק תחושת נחישות ויציבות ויוצר דימוי של אדם שמוביל קדימה. בתרבויות מערביות יש בשחור גם ממד ממלכתי, רשמי ויוקרתי".
צילום: אבשלום ששוני - פלאש 90, מרים אלסטר - פלאש 90, צפריר אבייב - פלאש 90
השחור גם מצמצם הסחות דעת ומפנה את הבמה למסר. "כשפוליטיקאי לובש שחור, פתאום נוצר שקט ויזואלי. העיניים מתמקדות רק בפנים ובידיים. שפת הגוף מושכת יותר תשומת לב מהבגד עצמו", אומרת עוזיאל. "בישראל אין אולפני טלוויזיה שחורים - רובם אדומים או כחולים, גוונים נועזים מאוד. אם פוליטיקאי רוצה להגיע לריאיון ולהשאיר חותם, הוא בא בשחור. בום, פתאום כל הפוקוס עליו".
לצד השיקולים האסתטיים והפסיכולוגיים, יש גם שיקול מעשי לחלוטין: בגד שחור עשוי לשמש מעין שריון עבור מי שלובש אותו. "לפוליטיקאים חשוב שהבגד יעזור להסתיר רגשות וסימני לחץ. הבד השחור מתפקד כמגן חזותי: הוא מסווה סימנים קטנים כמו זיעה, מתח בשרירים ותנועות לא רצוניות, שעשויים לבלוט יותר בבגד לבן. זה מעניק לפוליטיקאים תחושת רוגע לפני שהם עולים לבמה או מופיעים מול המצלמה".
ואם באסטרטגיה עסקינן, אי אפשר להתעלם גם מהשאיפה למראה מיטבי או לפחות מחמיא. "הצבע השחור, לכאורה, יוצר אשליה של גזרה צרה, זקופה וחדה", אומרת עוזיאל. "יש תפיסה רווחת שחולצה שחורה נראית פחות צמודה לאזורים אסטרטגיים בגוף ויוצרת מראה רזה יותר". כן, לצד האידאולוגיה והערכים, לא נכחיש שגם הגזרה משפיעה על המנדטים. "התמונה המפורסמת ממפגש ראשי האופוזיציה בביתו של יאיר לפיד ממחישה זאת היטב. רובם לבושים בשחור, כל אחד מסיבה אחרת: אחד כדי להסתיר משקל עודף, אחר כדי להצטייר כעממי משום שהוא נתפס כנובוריש, ושלישי כדי לשדר לוחמנות שקצת חסרה לו באופי".
צילום: חיים צח - לע"מ, AFP
אם נחזור ל־7 באוקטובר ולשינוי המלתחה של הדרג הפוליטי במדינה, נגלה שמשהו מאותה תקופה נשאר גם בישראל שאחרי המלחמה. למעשה, האיום נותר וכך גם הצורך לשדר דריכות. "אנחנו חיים בעידן שבו בכל רגע נתון מישהו יכול לתקוף אותנו. הפוליטיקאים רוצים לשדר כוננות שיא, ללבוש בגדים שיגידו שהם כבר לא שאננים, להפך - הם יהיו הראשונים להגיב אם מישהו יעז לפגוע באזרחי ישראל".
עוד היבט של הבחירה בשחור הוא הניסיון לצמצם את המרחק מהבוחרים. לדברי עוזיאל הפוליטיקאים לא רק החליפו צבע, אלא שינו את קוד הלבוש: מאלגנטי לספורטיבי, מחליפה וחולצה מכופתרת לג'ינס וטישרט. "החליפה כבר אינה לבוש מובן מאליו בקרב בעלי מקצוע כמו בנקאים, סוכני ביטוח ורופאים, אבל בכנסת היא עדיין שולטת. היא יוצרת ריחוק, ודווקא בכנסת, המקום שאמור להיות הנגיש מכולם, כולם עדיין לובשים אותה. כך הם מצטיירים כמנותקים, והם מבינים שזאת טעות. הפוליטיקאים היום רוצים לשדר קרבה לעם, השתייכות ושותפות גורל. החולצה השחורה עוזרת להם להתקרב לקהל הבוחרים. היא אומרת: אני לא מביט בכם ממגדל השן, אני נמצא בגובה העיניים".
אבל יש חולצה שחורה ויש חולצה שחורה. "בניגוד לאיזנקוט או לנתניהו, בנט ולפיד לובשים טישרט קצרה וצמודה. אף אדם בעולם לא יבחר בפוליטיקאי שניכר עליו שאינו בקו הבריאות. בבחירה בחולצה צמודה הם מדגישים את החיוניות שלהם, את האנרגיה והבריאות שלהם, תוך רמיזה למצבם הגופני של יריביהם ושל שותפיהם הפוליטיים". ומה בנוגע לחביב הסקרים, יו"ר מפלגת 'ישר'? "בגלל מבנה הגוף העגלגל, הבגד של איזנקוט תמיד יהיה רחב ומשוחרר יותר. מעל הטישרט השחורה הוא נוהג ללבוש ז'קט שחור שמטשטש את קווי הגוף".
מנגד, לדברי המומחית, נתניהו יודע לשחק היטב בקלפים שלו. כדוגמה לכך היא מביאה סרטון שפרסם ראש הממשלה מבסיס צבאי: מאחוריו מטוסי קרב, והוא לבוש בטישרט שחורה ובז'קט אפור בהיר. "כשאובמה היה נשיא הוא הופיע עם אותו ז'קט בדיוק, והאמריקאים כיסחו אותו. לשיטתם צבע כזה לובשים רק בחופשה, בוודאי שלא בעת מילוי תפקיד מדיני. כשנתניהו לובש את אותו ז'קט בהיר, הוא מנסה לספר סיפור. הוא משחק עם הבגד כדי להעביר מסר לתת־מודע ואומר: אני יודע שאנחנו ניצבים מול איומים גדולים מאוד, אבל אני לא נרגש ולא נסער. נתניהו מנסה לרמוז שגם תחת איום קיומי הוא רגוע כמו אובמה בנופש".