פוסט-טראומה, הנצחה ויופי: הסיפורים הגדולים בתצוגת האופנה של שנקר

בכל שנה אני מחכה לתצוגת האופנה של הבוגרים הטריים של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. מרתק אותי לצלול לעולם הפרוע, היצירתי והבלתי מתפשר שהם מביאים. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, ובכל שנה מחדש אפשר לראות איך המציאות שאנחנו חיים בה מחלחלת אל הבגדים. השנה במיוחד היה כמעט בלתי אפשרי להתעלם מהאופן שבו מה שעברנו כחברה וכמדינה השתקף ביצירות.

בתצוגה שהתקיימה במוזיאון קמפוס הפניקס, הציגו 35 בוגרים את פרי עמלם מארבע שנות לימוד עמלניות. התצוגה היא מאירועי השיא של תעשיית האופנה המקומית. זהו הרגע שבו הענף כולו פוגש לראשונה את דור המעצבים הבא ומקבל הצצה לטרנדים העתידיים ולנושאים שצפויים להעסיק את האופנה הישראלית בשנים הקרובות. תקראו לי רגשנית, אבל גם בעידן הבינה המלאכותית עדיין מרגש אותי לראות צעירים וצעירות שבוחרים ליצור בידיים, לחלום, לחקור ולספר סיפור באמצעות בד, גזרה ותפר.

מאחורי כל קולקציה עמד סיפור אחר. יש שבחרו לעסוק במלחמה ובפוסט טראומה, אחרים עסקו באובדן, בזיכרון ובהנצחה, במערכות יחסים, במגדר, במוגבלויות, במורשת תרבותית או באידיאל היופי. מתוך החוויות האישיות הללו נולדו קולקציות שלא מסתפקות ביצירת בגד יפה, אלא מבקשות לייצר שיח רגשי, חברתי ותרבותי ולהפוך חוויה פרטית לאמירה אוניברסלית.

ואלו הבחירות שלי:

1. מיאר ברכאת בחנה את הזהות הדרוזית דרך המתח שבין מסורת לשינוי.

2. מיכל עבר הדני תרגמה את זיכרונות ילדותה מחופשות בארצות הברית לקולקציה הבוחנת את הפער שבין החלום האמריקאי לתרבות הצריכה.

3. נעמה קפלן, המתמודדת עם לקות שמיעה, העניקה ביטוי חזותי לעולם שבין קול, שקט ותחושה.