"אחרי שנה היא רצתה לפטר אותי כדי שאפרוש כנפיים אבל התעקשתי להישאר"

הסיפור של טלי קושניר מתחיל לפני עשרים שנה, עם העסק הראשון שפתחה: בוטיק וינטג' תל־אביבי בשם "המחתרת". מאז היא לא הפסיקה לעצב וללמוד את ההיסטוריה של האופנה דרך הבדים והתפרים. היום לקושניר, 41, יש סטודיו הנושא את שמה.

בית ספר לאופנה

בשנת 2012, כמעט במקרה הגיעה לבית האופנה של המעצבת דורין פרנקפורט והייתה יד ימינה. אלו היו שלוש שנים של עבודה צמודה שהפכו לבית ספר מעשי לאופנה. "דורין ניסתה לפטר אותי כבר אחרי שנה, בטענה שאני חייבת לפרושׂ כנפיים. אבל אני סירבתי", קושניר מחייכת. "רציתי להישאר וללמוד עוד. אחרי שלוש שנים אזרתי אומץ, התחלתי לפתח קולקציה משלי, והקמתי מותג משלי".

ישן מפני חדש

היא מעצבת בגדים מחויטים ורכים, לנשים ולגברים, שמתאימים למזג האוויר הים תיכוני ולקצב החיים המקומי. "אני מחפשת גזרות קלאסיות, כאלה שלא מתיישנות ומתחלפות אחרי עונה אחת כלאחר יד". כמתבקש יש לה ארכיון עמוס פריטי וינטג', שמשמש אותה למחקר - היא פורמת את התפרים, מפרידה בין פיסות בד ומרכיבה מחדש. וכך מתוך הישן נולדות גזרות חדשות. "אני מפתחת טכניקות תפירה שמבוססות על שיטות עתיקות, ושמה דגש גדול על הפרטים הקטנים. שם, בעיניי, נמצא ההבדל".

המשבר לצרכן

"פעם הייתה כאן תעשיית טקסטיל מפוארת", היא אומרת. "אלפי משפחות התפרנסו ממנה, היום התעשייה חיה בעיקר בזכות הנחישות של המעצבים עצמם". כשהמציאות הכלכלית דוחקת, הייצור המקומי מצטמצם והכול עובר לחו"ל, אז המעצבים נדרשים להיות יצירתיים. "השנה, לראשונה, נאלצתי לייצר בהודו. נלחמתי כמעט עשור כדי להשאיר את התפירה בישראל, אבל השפעות המלחמה על התעשייה גרמה לי לחשב מסלול מחדש, והבנתי שאני לא יכולה לחכות אלא צריכה לפעול כדי להמשיך. כי במציאות של משבר, הדברים הראשונים שיורדים מהצלחת הם המותרות, ולצערי אופנה נכנסת תחת ההגדרה הזאת".

שאיפות

"השאיפה שלי פשוטה", היא אומרת. "שתהיה לי הזכות להמשיך לעסוק במקצוע הזה. זה לא מובן מאליו. אני רוצה להמשיך לגדול בקצב שמתאים לי, לשמור על הסקרנות ועל החופש ליצור".

קו התפר

החופש הזה מקבל ביטוי גם מחוץ לסטודיו. ביוזמת המעצבת מיקי ארביב ובתמיכת ראש העיר, נולדה באשדוד יוזמה שמבקשת למקם את האופנה כחלק מהתרבות העירונית. קושניר נבחרה להוביל את הפרויקט. "אופנה היא כלי לחיבור", אומרת קושניר. "זה רעיון מרגש, וכבר מתחילים לנבוט קשרים מסקרנים בין אנשים ובין עבר לעתיד. דרך בגדים אפשר לספר סיפור על זהות ומקום". החזון רחב. שיתופי פעולה עם חינוך, תרבות, תעשייה ותיירות. עיר שמאמצת תחום שעמד שנים בשוליים.

ארון הארכיון שמכיל פריטים שנאספו במשך השנים, ובו בגדים ובדים שמספרים הרבה על האנשים והתרבות הענפה של הארץ.

מזה שנים שאני משכימה קום ולרוב מתעוררת הרבה לפני הזריחה. גיליתי שהזמן הזה עוזר לי להתמודד עם הפרעת הקשב שלי. שעות הבוקר המוקדמות הן היפות ביותר ביום. קפה ב–5:00 בניו–דלהי.

הציירת ג׳ורג׳יה אוקיף. ציירת שהתייחסה לחייה כיצירה בפני עצמה. כל בחירה נעשתה מתוך תשומת לב, התבוננות וכוונה עמוקים.

הצילום של הלן אבלין, שצילם צלם הפורטרטים המדהים אוגוסט סנדר, מגלם בצורה מושלמת את סגנון הלבוש של תקופת בין המלחמות באירופה, אז בהיבט המגדרי חלו שינויים במעמד האישה במערב שהשפיעו על הלבוש.