במשך יותר ממאה שנה, עד שנות ה־90 בערך, התרגלנו לזהות תקופות דרך בגדים. ואולי הדבר המעניין שקורה בכל מה שנוגע לאופנה בשנים האחרונות הוא לא מה שקורה, אלא מה שלא קורה. ברור לכולם שאין קו אחד שאפשר למתוח בין הטרנדים והסגנונות המגוונים ששוטפים את הרחובות. התחושה היא שהאופנה של שנות ה־2000 מסרבת להתגבש לצורה אחת. זה כבר שני עשורים שחיים יחד בלי היררכיה: בגדי ערב נלבשים עם בגדי ספורט, המעברים בין עונות השנה עדינים עד כדי ערבוב בין קיץ לחורף, ועונות המעבר בקושי מורגשות, אין קו מנחה, ואין סוף מובהק לטרנדים. האופנה לא מובילה את הזמן, אלא מנסה להדביק קצב של עולם שכבר לא עובד במחזורים ברורים.
אין לזה צורה | צילום: יח"צ
במובן הזה, המטפחת המיותרת, המכנסיים הלא־מחטבים והשכבות שלא נסגרות למראה אחד ברור מקבלים עומק אחר. הבחירות שנראות כמעט מקריות הן לא גחמות של עונה, אלא ביטוי של עולם שלא רוצה יותר שיגדירו אותו דרך קו אחד נקי. הטרנדים שנשארים איתנו לא נראים כמו רשימת חוקים, אלא כמו אוסף של מחוות קטנות. ואולי דווקא זה מה שיזכרו מהתקופה הזו: לא קו, לא גזרה, אלא רגע שבו האופנה נתנה לעצמה פשוט לשחרר.