"לא התעסקתי רק ביופי, השתמשתי בבגד כדי לספר סיפור"

מעצבת האופנה דורין פרנקפורט לובשת תמיד שחור, ורק שחור. וכמו הבחירה בצבע האחד, שלא משאירה הרבה מקום לשאלות, ככה היא בחייה – בלי פשרות, ללא מסכות, והשיח הוא רחב ונוגע לא רק ביופי. בשבוע שעבר הגיעה פרנקפורט (74) למוזיאון אשדוד לאמנות לפתיחת התערוכה "פועלת אופנה", שמסכמת את יצירתה בישראל כבר חמישה עשורים. על פני שלוש קומות מוצגים בגדים, אביזרי אופנה, ספרי סקיצות, צילומים וקטעי וידאו מכל שנות עבודתה של פרנקפורט כמעצבת אופנה ואמנית, שמבטאים את העמלנות, ההתמדה והמסירות שלה לעיצוב למען הקהל המקומי במשך כל שנות פועלה.

בפתיחת תערוכה כזו מונחת הצהרה שאופנה היא לא רק מה שמעלים על מסלול התצוגות או מוכרים בחנויות, אלא חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית, ויש לה השפעות חברתיות וכלכליות. "אני לא מבינה מעצבים שפועלים בארץ ואין להם חיבור למה שקורה כאן. זה חלק מאיתנו", אומרת פרנקפורט. "מחויבות לייצור בארץ, לעובדים ולשימור ערכים היא דרך חיים. לא התעסקתי רק במה שיפה, אלא השתמשתי בבגד כדי לספר סיפור. בעיקר את הסיפור של הארץ שלי".

מיום שהקימה את המותג, הנושא את שמה, נפתחו חנויות ונסגרו ובשיא היו 24 חנויות. משנת 2019 החנויות נסגרו בהדרגה, וחנות הדגל ברחוב דיזנגוף נסגרה בסוף שנת 2022. אבל היצירה לא הפסיקה מעולם, ופרנקפורט ממשיכה ליצור בדרכים אחרות וללמד את דור המעצבים והמעצבות הבא. אחרי חמש שנים של הכנה והיערכות והקמת התערוכה היא מביטה לאחור ואומרת ״רציתי לפרוש בשיא ולא כשכוחותיי נגמרים. אבל קודם רציתי למצוא פתרון לעובדים שלי ולדאוג להם".

החיבור לערכים לא נשאר על הנייר. פרנקפורט הפגינה יחד עם התופרות כשהמפעלים בארץ נסגרו, שמרה על ייצור מקומי ודאגה לכלל העובדים ללא הבדלי דת, גזע או מין. "כאב לראות את התעשייה הזו נעלמת וזה הוביל אותי אפילו לעלות לירושלים ולדבר עם מי שהיה אז שר המסחר על החשיבות של התעשייה הזו כתרבות וכמקור תעסוקה להמון אנשים".

חלק מהפריטים בתערוכה הושאלו מלקוחות ומחברים. "פניתי אליהם, וצחקתי על זה שאולי לא יחזירו", היא אומרת. "אבל הם הסכימו. בתקופת הקורונה גם מכרתי סמפלים ושמרתי על קשר עם כל קונה. ידעתי מי קנה מה, וזה היה מרגש לראות את הבגדים מקבלים חיים משלהם".

אחד החדרים בתערוכה מוקדש לאייקונים תרבותיים שפרנקפורט עיצבה עבורם, ובהם שלום חנוך, עופרה חזה, גלי עטרי, יזהר כהן, תיסלם ועוד רבים וטובים. אבל חשוב לה לומר שזה לא המרכז. "אני לא עובדת עבור מפורסמים, אלא עבור אנשים. העבודה שלי תמיד הייתה שלי בלבד, מבוססת על החיים והמציאות שלי".

הקשר עם השורשים המשפחתיים הוא חלק מרכזי בעשייה שלה. סבתה הייתה ממקימות ארגון הנשים "ויצו", אימה של פרנקפורט הייתה ממקימות העמותה לנוער במצבי סיכון "עלם", והקשרים עם הסבים והמשפחה ממשיכים להשפיע. בנוסף, שאבה השראה מהתרבות המקומית ומהיסטוריה ישראלית, מאמנים ומעצבים מקומיים. כל אלה משתלבים בעשייה ובמחשבה שמאחורי כל פריט.

גם הדור הבא כבר עושה את צעדיו בעולם האופנה. על בתה קיאן פרנקפורט שפתחה מותג הנושא את שמה היא אומרת בחיוך ש"כנראה היא קיבלה חינוך גרוע".