חור בעלילה: הקרושה חוזרת לאופנה

אני זוכרת את הפעם הראשונה שלבשתי שמלת קרושה. זה היה בשלהי שנות ה־90, שמלה סרוגה ולבנה שמצאתי בשוק הפשפשים ביפו. הרגשתי שאני נזרקת למקום אחר בזמן, משהו בין הארון של סבתא שלי לגולשת בקליפורניה של שנות ה־50. אבל אז הגיעו שנות האלפיים ואיתן ההבטחה לנצנוץ אינסופי, פוליאסטר בכל צבע, והקרושה נעלם. הוא נתפס כמיושן, מסורבל, ובעיקר לא שייך, ואני נשארתי עם שמלה מחוררת וריח של נפטלין. לכן שמחתי לגלות שהבגדים הסרוגים, עתירי החורים, תופסים מקום בחלונות הראווה.