מדי שנה בוחרים בקפידה ביריד "צבע טרי" אמנים ואמניות הנמצאים בראשית דרכם המקצועית, כדי להציג את עבודותיהם ולאפשר להם חשיפה רחבה לעשרות אלפי ישראלים שפוקדים את האירוע. באופן לא מפתיע, השנה אפשר למצוא יצירות רבות שעוסקות במלחמה ובמציאות המורכבת של השנתיים האחרונות. האמנות מצליחה לתת ביטוי לא רק להתרחשויות החיצוניות אלא גם לחוויה הרגשית של האמנים והאמניות של "צבע טרי": חרדות מנפילת טילים, פינוי ממקום המגורים, גיוס למילואים או התמודדות עם הדאגה לבן זוג שגויס.
שדה הקוצים שנשרף בצפון
האמנית דורון אדוריאן בת ה-38 מקיבוץ שדה נחמיה, בוגרת מכללת אורנים, נאלצה בעקבות המלחמה להתפנות מקיבוצה הנמצא בצפון הארץ. כמו מגוריה הזמניים, גם הסטודיו הפך למקלט – במובן המילולי והסמלי. מקום להגיע אליו מדי בוקר, להיאחז בשגרה מסוימת, ובעיקר, להמשיך לעסוק במה שמוכר. ביריד "צבע טרי" היא מציגה סדרת ציורי קוצים המשקפת את חוויית חייה כפליטה מהצפון בעקבות המלחמה הפועל במרחב שאול וזמני. מתוך ״בונקר״ תת קרקעי במרכז תל אביב (מתחם "המקרר") היא מציירת את נופי הצפון של ילדותה – מרחבים פתוחים על קנבסים גדולים.
בזמן המלחמה אנשים מהקיבוץ שלחו לה תמונות בזמן אמת של השריפות בעקבות נפילות הטילים. עבורה זו אפוקליפסה, ואת תחושת השבר והכאב האישי היא מביאה בציוריה. הבחירה בקוצים כסמל פשוט אך עוצמתי, בעל חיבור עמוק לנוף הישראלי מייצג עבורה יופי מחוספס, עמידות בתנאים קשים לצד הכאב והשבר של המציאות העכשווית.
הכי מעניין
חוסר יציבות בחיי המשפחה בעקבות המילואים
בעלה של האמנית נעם זונשיין בת ה-33 מרמת גן, בוגרת שנקר, נקרא למילואים עם תחילת המלחמה והיא נותרה לבדה עם תינוק בן שנה וחצי. בסדרת ציורי מיטות שיצרה עם גואש על נייר היא עוסקת בשינויים שחלו ב'מיטה המשפחתית' בתקופה זו – לעיתים המיטה מאכלסת זוג ולעיתים אם ותינוק. הסדרה מתייחסת לחוסר היציבות בחיי המשפחה במהלך המלחמה.
הסדרה השנייה שזונשיין תציג היא סדרת ציורי אריחים פורטוגליים בהשראת צילומים משפחתיים של סבה וסבתה מטיולים בתקופת קום המדינה עם חבריהם הפלמ"חניקים, לרוב בסיטואציות של פיקניק או מנוחה. אריחי אזולז'וס נפוצים בפורטוגל, ומעטרים מבנים ציבוריים ופרטיים, ולעיתים מתארים סיפורים היסטוריים. באופן דומה, בעבודתה היא מספרת הן את ההיסטוריה המשפחתית שלה והן את זו העכשווית – סצנות יומיומיות מהפארקים ליד ביתה. היא מציירת על אריחי קרמיקה פורטוגליים בטכניקת מיוליקה ובצבעי שמן.
פגיעות אנושית במלחמה
האמנית שושי זק בת ה-56 מתל אביב, בוגרת שנקר, מציגה סדרת ציורים שנוצרה אחרי 7 באוקטובר, ובעיקר מהשנה האחרונה. הציורים מתארים סצינות מתוך מחזמר דמיוני ומטאפורי על פגיעות אנושית במלחמה שהופכת לכלי בידורי. הדמויות הן ספק ילדים-חיילים, ספק קופים בקרקס - כולן בעלות מאפיינים של הליצן העצוב PIERROT מהקומדיה דל-ארטה, המייצג תמימות ועצב.
העבודה על הסדרה הייתה עבורה מעין יומן ויזואלי שמשקף הלך רוח, כשכל דימוי מתאר את הפער בין הכאב הפנימי למסכה חיצונית עליזה. הדמויות הן השתקפויות שלה במימד המצויר.
420 ימי מילואים
האמן והצלם מאי גולדשטיין בן ה-28, חי ויוצר בחדרה, בוגר בצלאל. הוא משרת מזה 8 שנים ביחידת המילואים "בית הספר לניוד מבצעי", יחד עם שני אחיו, והוא משמש כצלם היחידה (אח נוסף מתמיין ליחידה זו כעת לשירות סדיר), מעבר להיותו לוחם ומדריך נהיגה. נכון למרץ 2025, שירת 420 ימים במילואים במלחמה. ביריד "צבע טרי" הוא מציג סדרת צילומים בשם ״צלם יחידה״. הסדרה נוצרה במהלך שירותו במלחמת "חרבות ברזל", ובה מתועדים חבריו הלוחמים, רגעים מהמלחמה וחוויות מהשטח, מתוך נקודת מבט אישית ואינטימית. גולדשטיין מאמין שבגלל שמכיר את כולם ביחידה, מתוקף תפקידיו השונים, הצליח לצלם את הפרויקט, לזכות באמונם של המצולמים ולגרום להם להרגיש בנוח - וזהו המפתח לעבודתו.
כוננות מתמדת למצבי חירום
האמנית אוריין יעקובי בת ה-29 מתגוררת בת"א, בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל. ביריד, היא מציגה ציורים העוסקים במצבי חירום - לרוב מדומיינים, שיכולים להתקיים במקום ובזמן לא ידועים. העבודות בוחנות את הכוננות המתמדת למצבי חירום הנוכחת במיוחד בתקופה העכשווית, ובאה לידי ביטוי באיומי מגפת הקורונה, איומי מלחמה, החשש מאסון אקולוגי, וההשלכות הבלתי צפויות של פיתוחי בינה מלאכותית. צבע הבסיס של הציורים הוא לרוב בצבע צהוב, או צבע 'פולט אור' המיועד למקלטים. צבע זה זוהר בחושך ומאיר איתו את תחושת החירום והכאוס ברגעי הריצה למקלט. הדימויים האנושיים, מצוירים בהשראת איורים מתוך כרטיסי הדרכה לשעת חירום בטיסה. אלו מהדהדים שפה חזותית גרפית, טכנית, כמעט נאיבית, הניצבת בקונטרסט חריף למצב החירום שהיא מתארת.
יריד "צבע טרי" לאמנות ולעיצוב, תל־אביב יתקיים ב-21 עד 26 במאי, במרכז טכני קרמניצקי תל אביב