בתוך המלחמה המתמשכת זכינו השבוע לרגע של התרגשות גדולה עם השחרור של עידן אלכסנדר משבי החמאס, ויחד עם ההתרגשות הגיעה העדות שלו שהיא תזכורת לזוועות שעברו וממשיכים לעבור החטופים בעזה. שניים מהחטופים שחזרו – עומר ונקרט (24) ודפנה אליקים (16) השתתפו השבוע בכנס "מטה ההסברה האזרחי" ושיתפו בזכרונות הקשים שממשיכים ללוות אותם. "חמאס הם לא ארגון חופש", אומר ונקרט. "הם ארגון הטרור האכזר בעולם. אני דיברתי עם הצעירים העזתים שם, הם כבר לא דיברו על חופש ושחרור פלסטין, הם דיברו על רצח העם היהודי".
ונקרט נחטף בשבעה באוקטובר מהמיגונית בצומת רעים, לשם ברח עם חברתו קים ממסיבת הנובה. הוא הסתתר תחת גופות במיגונית, אך המחבלים זיהו שהוא חי וחטפו אותו. רק כשהוא שב מהשבי גילה שקים, שהייתה חברה שלו מגיל 13, נרצחה. ונקרט מספר שכשהגיע לקבר של קים פרץ לראשונה בבכי. עד אז הוא לא בכה, גם לא ברגעים הקשים שספג התעללות אכזרית במנהרות.
עומר ונקרט במפגש עם הוריו. | צילום: דובר צה"ל
ונקרט מספר על הניתוק מהמתרחש בארץ בעת שהיה בעזה. "רוב תקופת השבי לא הייתי מודע למה שקורה פה בישראל. כמה דקות אחרי שחציתי את הגבול לעזה הורידו אותי למנהרה ומאז נותרתי מנותק מהעולם. לא נחשפתי לתקשורת בכלל. רק כשפגשתי חטופים נוספים הם נתנו לי מידע על מה שהתרחש בשבעה באוקטובר. הייתי בטוח שכל העולם יזדעזע ממה שעשו לנו ויתגייס למאמץ השחרור. אחר כך הבנתי שלא כך היה. אבל למרות תחושת הנטישה, הייתה לי אמונה מאוד גדולה שלסיפור הנורא הזה יהיה סוף טוב".
הכי מעניין
במהלך האירוע שהתקיים בתיאטרון ירושלים התייחס ונקרט גם לתנאי ההיגיינה הקשים שהיו במנהרות: "לא היה לנו במנהרות היגיינה בסיסית. לא התקלחתי תשעה חודשים וחצי. פעם בחודשיים הביאו לי בקבוק מים לשטוף את עצמי. חייתי בתנאים סניטריים ירודים. היה מאוד חם ולח במנהרה ולכן הסתובבנו שם כל היום בתחתונים. כחולה קוליטיס לא ידעתי איך אשרוד את זה".
עוד הוא נזכר: "הייתה לי פנטזיה לעמוד ולהרים ידיים כדי שאוכל לקפוץ במקום, זה הדבר שייחלתי לו. אתה מבין שאתה אדם חסר חופש. לא ידעתי שיש לי כאלו כוחות לשרוד את זה. אני גאה בעצמי על הדרך שבה הבסתי את השבי. אני ניצחתי שם כל דקה. ברגע שנחטפתי וקשרו לי את הידיים מחוץ למיגונית הבנתי שאלו החיים שלי ואין לי מה לעשות עם זה עכשיו. חשבתי שזה ייקח בין חודשיים ל-15 שנים. היום אני מבין שבעוד 15 שנים חמאס הוא זה שלא יהיה פה".
על הבמה, לצד ונקרט, ישבה גם שורדת השבי דפנה אליקים שנחטפה יחד עם אחותה אלה בת השמונה מקיבוץ נחל עוז. הזכרונות שלה מתקופת השבי מצמררים וקשים מאוד. "אחד המחבלים היה נוגע בי כל הזמן", סיפרה אליקים. "הוא אמר שישחררו את כולם, גם את אחותי הקטנה אלה, ואני אשאר איתו כדי שיוכל להתחתן איתי. הוא התעקש ללוות אותי למקלחת, לא נתתי לו״. האחיות דפנה ואלה חזרו משבי החמאס בפעימה השלישית, אחרי 51 ימים של גיהנום. בארץ נתבשרו שאבא שלהן, נועם אליקים, ואחיהם תומר, נרצחו באכזריות בשבעה באוקטובר על ידי הנוח'בות שחדרו לקיבוץ.
כיפת ברזל תודעתית
"מטה ההסברה האזרחי" שארגן את הכנס בתיאטרון ירושלים הוקם כשלנגד עיניו שתי מטרות: האחת – החזרת החטופים שעדיין נמקים בעזה, והשנייה – לקדם את המאבק באנטישמיות בארץ ובעולם. הנתונים המדאיגים על אירועי אנטישמיות בעולם מדברים בעד עצמם: בקמפוסים של המכללות והאוניברסיטאות בארצות הברית נרשמו בשנת 2024 מספר מטלטל של 1,694 אירועים אנטישמיים. מדובר בעלייה של 84% לעומת 2023. באיטליה רשם ארגון "מרכז התיעוד היהודי בן זמננו" 877 תקריות אנטישמיות ב-2024, לעומת 454 בשנת 2023. וכך במקומות נוספים.
אליאב בטיטו שהקים את מטה ההסברה האזרחי מיד למחרת הטבח הנורא בשבת השחורה, קיבל לאחרונה את אות יו"ר הכנסת לאיכות חיים על תרומתו לחזית ההסברה של מדינת ישראל. "לצערי, לישראל אין כיפת ברזל תודעתית. בזמן שאנחנו מיירטים את הטילים מתימן, אנחנו מפספסים את כל שאר מתקפות התודעה – אנחנו מפספסים את הפיגוע הבא שכבר אורב לנו מעבר לפינה. אסור לנו להגיע למצב בו יהודים יפחדו לטוס לאירופה".
במהלך הכנס התריע בטיטו: "הרצח האנטישמי הבא הוא עניין של ימים ספורים. אני שומע לאחרונה אמירות על כך שהמלחמה חודשה, אך בפועל אנחנו כבר שנה וחצי עם מחדל הסברתי מתמשך. מנתונים שאנחנו רואים בימים האחרונים יש התגברות אדירה של שיח אנטישמי ואנטי-ישראל ברשתות. אם בעבר נאמר שרצח יהודים זה עניין של זמן, עכשיו אני מתריע, מדובר בימים ספורים".