לא רק לחופשות: הבית בישראל שהפך לעוגן עבור משפחות מחו"ל

לקראת חגי תשרי, חלק מהבתים בירושלים שעומדים שקטים במשך תקופות ארוכות בשנה מתעוררים לחיים. משפחות מגיעות מארצות הברית, קנדה ואירופה, ילדים ונכדים מתכנסים, שולחנות נפתחים, והבתים שנרכשו בישראל הופכים, לפחות לכמה שבועות, לבית המשפחתי המרכזי.

אלא שבשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, נדמה שעבור חלק מתושבי החוץ הבית בישראל כבר אינו נתפס רק כבית לחופשות ולחגים. הוא מקבל משמעות עמוקה יותר.

מעצבת הפנים שיינא וירצברגר מכירה היטב את התופעה. וירצברגר, שעלתה בעצמה מארצות הברית ומנהלת כיום סטודיו לעיצוב פנים בירושלים, עובדת ברחבי הארץ לצד צוות מעצבות שעלו מארצות הברית, אנגליה ובלגיה. חלק משמעותי מלקוחות הסטודיו הם יהודים המתגוררים בחו"ל ורוכשים בתים בישראל.

לדבריה, רבים מהאמריקאים שהיא פוגשת במסגרת עבודתה מגיעים ממשפחות דתיות או מסורתיות, ועבורם רכישת הנכס אינה החלטת נדל"ן בלבד.

"יש משפחות שעבורן רכישת בית בישראל היא דרך מוחשית ליצור קשר עמוק יותר עם הארץ", מסבירה וירצברגר. "אצל חלקן המניע הוא ציוני, אצל אחרות מדובר בחיבור דתי עמוק לארץ ישראל, וברוב המקרים יש שילוב בין השניים. בשנים האחרונות נוסף לכך גם ממד נוסף – העלייה באנטישמיות והתחושה שבית בישראל מעניק למשפחה ביטחון ושקט מסוים לגבי העתיד".

למה דווקא ירושלים?

תושבי חוץ רוכשים כיום נכסים במקומות שונים בישראל, בהם הרצליה ונתניה, אולם לדברי וירצברגר בקרב הציבור הדתי ירושלים ממשיכה להחזיק במעמד יוצא דופן – אף שהיא אינה בהכרח הבחירה הנוחה או הזולה.

"ירושלים אינה מציעה את הים או את האווירה הנינוחה של ערי החוף. היא צפופה יותר, אינטנסיבית ומחירי הנדל"ן בה גבוהים מאוד", היא אומרת. "ועדיין, יש משפחות שמוכנות לשלם את המחירים האלה, משום שמבחינתן הן לא קונות רק נכס. הן קונות חיבור ללב ולנשמה של העם היהודי".

בית שחי בשני קצבים

החיבור הזה משפיע גם על אופן תכנון הבית. עבור משפחות שמתגוררות רוב ימות השנה מעבר לים, הבית בישראל צריך לתפקד בצורה שונה מבית מגורים רגיל.

לעיתים הוא עומד סגור במשך תקופות ארוכות, ואז בתוך זמן קצר מתמלא בילדים, נכדים ואורחים. חגי תשרי, ובמיוחד סוכות, ממחישים היטב את המעבר הזה: בית שבמשך חלק גדול מהשנה משמש זוג או משפחה מצומצמת צריך להיות מסוגל להכיל בבת אחת משפחה מורחבת וחיי אירוח אינטנסיביים.

מכאן שגם התכנון אינו יכול להתייחס רק לשגרת היומיום. אזורי האירוח, מספר מקומות הישיבה, שולחן האוכל, פתרונות הלינה והאחסון והקשר בין פנים הבית למרפסת או לסוכה הופכים לחלק ממערכת השיקולים כבר בשלבים הראשונים.

"הבית צריך לדעת להשתנות בהתאם למועד שבו המשפחה מגיעה לישראל ולהרכב האנשים שמשתמשים בו", אומרת וירצברגר.

"פתאום יש בו גם אפשרות לעתיד"

לדבריה, המלחמה האיצה תהליך שהחל עוד קודם. משפחות שדיברו במשך שנים על האפשרות לרכוש דירה בישראל אך דחו את ההחלטה, החלו להפוך את המחשבה למעשה.

"המלחמה הייתה עבור משפחות רבות הטריגר", היא אומרת. "היא גרמה להן להתחבר מחדש לישראל ולחשוב אחרת על העתיד שלהן בארצות הברית ובקנדה, במיוחד על רקע השינויים באווירה החברתית שם. פתאום בית בישראל הוא לא רק המקום שאליו מגיעים בחגים. יש בו גם תחושה של עוגן ושל אפשרות לעתיד".

הבית בקטמון

אחד הפרויקטים שממחישים את האופן שבו משפחות המתגוררות בחו"ל מתייחסות לבית שלהן בישראל נמצא בשכונת קטמון בירושלים. הבית נרכש בידי משפחה כשנה לפני פרוץ המלחמה. חלק מילדי המשפחה כבר עלו לישראל, וההורים רצו בית משלהם בעיר, שאליו יוכלו להגיע כמה פעמים בשנה ולשהות בקרבת ילדיהם.

הבית כבר היה מתוכנן היטב ולכן לא נדרש בו שיפוץ כולל. בני הזוג ביקשו לרענן את חדר השינה ואת חדר העבודה ולהעניק להם תחושה אישית וביתית יותר. הסלון, לעומת זאת, היה כמעט ריק, ובמסגרת התהליך נוספו אליו הריהוט, הטקסטיל והספריות.

כאן נכנס לתמונה אחד האתגרים המאפיינים עבודה עם לקוחות שמתגוררים מעבר לים: הזמן.

לבני הזוג היו שעות ספורות בלבד להקדיש לבחירות הנדרשות לפרויקט. כדי לאפשר להם לקבל את כל ההחלטות בזמן הקצר שעמד לרשותם, הכין צוות הסטודיו מראש שתי חלופות מלאות ומתואמות לכל אחד מהחללים.

כל חלופה כללה דוגמאות בדים וטפטים, תכנון ראש המיטה ופתרונות לווילונות. כך, במקום להתחיל תהליך ארוך של חיפוש בין אינספור אפשרויות, נדרשו הלקוחות לבחור בין שתי שפות עיצוביות שכבר גובשו עבורם.

לאחר שחזרו לחו"ל המשיך הסטודיו לנהל עבורם את התהליך כולו – מההזמנות והייצור ועד לתיאומים ולהתקנות. בפעם הבאה שהגיעו לירושלים חיכה להם בית מרוהט, מולבש ומוכן למגורים.

עבור משפחה שמגיעה לישראל לפרקי זמן מוגבלים, המשמעות ברורה: ימי הביקור בארץ אינם מתבזבזים על ספקים, התקנות וקבלת משלוחים, והבית מוכן עבורם מרגע ההגעה.

מגן דוד בתוך הספרייה

אחד האלמנטים המרכזיים שתוכננו בסלון הוא מערך הספריות. לצד הרצון לשמור על מראה נקי ושקט, ביקשה בעלת הבית לשלב בחלל גם נוכחות של יודאיקה, אך באופן עכשווי שאינו מכביד על העיצוב.

בתוך הספרייה שולב מגן דוד שנוצר בחיתוך CNC והפך לחלק אינטגרלי מהנגרות. כך נכנס לבית מוטיב יהודי מובהק, לא כפריט דקורטיבי נפרד אלא כחלק מהאדריכלות הפנימית של החלל.

הבחירה הזו משקפת במידה רבה את האופן שבו תוכנן הבית כולו: לא לנסות לשחזר בירושלים את הבית שממנו מגיעה המשפחה בחו"ל, אלא ליצור מקום שמחבר בין החיים שלה שם לבין תחושת השייכות לישראל.

הצבעוניות נותרה רגועה, החומרים והטקסטיל נבחרו בגוונים שקטים, והריהוט נועד ליצור תחושה ביתית ונוחה מבלי להעמיס על החללים.

גם בחדר השינה ובחדר העבודה התמקד התכנון בריענון ולא בשינוי מן היסוד. באמצעות טפטים, בדים, וילונות, ראש מיטה ופריטי ריהוט השתנתה התחושה בחדרים בלי להיכנס לעבודות בנייה משמעותיות.

משפחות רבות של תושבי חוץ אינן מבקשות ליצור לעצמן "בית אמריקאי" בירושלים. הן מחפשות את הנוחות והפונקציונליות שאליהן התרגלו, אבל לצידן גם תחושה ברורה של מקום ושייכות.

ספקים: ריהוט – JACOB; טפטים – מאיירס; וילונות – SARA REGAL.