לאחר כשנה שבה כבר התגוררו בביתם החדש שנבנה במושב עידן שבערבה התיכונה, פנו בני הזוג אל המעצבת ומלבישת הבתים שרון ברקת, במטרה להשלים את שלב הריהוט, ההלבשה והאבזור. הבית היה מתוכנן, בנוי ומאוכלס – אך בעלי הבית, משפחה צעירה עם שלושה ילדים, הרגישו שחסרה לו השכבה האחרונה, זו שמחברת בין המבנה לבין שגרת החיים המתרחשת בתוכו.
המסדרון שמוביל לחדרי השינה, מבט לפינת משפחה כניסה וסלון, שירותי אורחים לפני ריהוט והלבשה | צילום: אורית ארנון
הבית, המשתרע על פני כ-200 מ״ר במפלס אחד, נבנה בלב הערבה, בתוך נוף מדברי פתוח וזוכה לאור חזק המלווה את החללים לאורך כל שעות היום. הוא תוכנן על ידי האדריכלית נורית כהן שגב ועוצב על ידי מעצבת הפנים דוריס שיר, מתוך מחשבה על חלל ציבורי רחב ופתוח, הכולל זרימה טבעית בין פנים לחוץ ושפה עיצובית צבעונית עשירה.
החיים במדבר, המושפעים במידה רבה ממזג האוויר החם, מכתיבים שהייה ממושכת בתוך הבית, והחלל המרכזי נדרש לשמש בו זמנית חדר משחקים, איזור אירוח, רגיעה וזמן של חיי משפחה.
זרימה וקשר עין בין האזורים השונים של החלל המשותף | פינת האוכל | צילום: אורית ארנון
כבר בשלבי התכנון התקבלו החלטות חומריות ברורות: ריצוף אפור דמוי בטון נפרש בכל הבית, המטבח תוכנן מעץ טבעי עם אי גדול בצבע טורקיז ומשטח עבודה בהיר, הנגרות שילבה בין בירץ' ולבן, חדרי הרחצה עוצבו בגוונים צבעוניים, ודלת הכניסה נצבעה בוורוד. אלו היו בחירות משותפות של מעצבת הפנים ובעלת הבית, והן הגדירו מראש כיוון עשיר, חם ומלא נוכחות .
נקודת המוצא של עבודת ההלבשה הייתה חיבור לשפה הזו והעמקתה. בעלת הבית, ילידת דרום אמריקה, ביקשה בית צבעוני ומלא חיים, כזה שיזכיר לה את ארץ המוצא שלה ויאפשר נוכחות של צבע, חומר ואנרגיה – אך מבלי לאבד תחושת ביתיות ונינוחות.
העבודה כללה החלטות על צביעת קירות בחלק מהאזורים, תכנון נגרות ייעודית בחדר המשפחה, ובהמשך בחירת הריהוט לכל הבית, תאורה דקורטיבית, טקסטיל, אביזרים ואמנות. הדגש היה על בניית שכבות: כאלה שמוסיפות עומק, רוך וקצב לחלל הגדול .
מסדרון ומבט לחדר ילדים | כניסה לבית | שירותי אורחים | צילום: אורית ארנון
כל פריט נבחר מתוך מחשבה על שימוש יומיומי, על נוחות ועל התאמה לאקלים המדברי, לצד רצון לייצר חום וסיפור. שטיחים גדולים שימשו כאלמנט מארגן בחלל הציבורי – הם הגדירו אזורים, ריככו את הריצוף האפור והכניסו צבע ודוגמה. גופי התאורה הוסיפו שכבות של אור רך ואינטימי, כזה שמאפשר שינוי בין יום לערב. האמנות והאביזרים חיברו בין הצבעוניות של הבית לבין עולמם האישי והתרבותי של הדיירים.
החלל הציבורי – הכולל סלון, פינת משפחה, מטבח ופינת אוכל – נותר פתוח וזורם, אך קיבל היררכיה ברורה באמצעות העמדת הריהוט, הטקסטיל והחומרים. המטרה הייתה לאפשר תנועה חופשית ומפגש, לצד רגעים של אינטימיות ושקט בתוך המרחב הגדול .התוצאה: בית שמחבק צבע, אור ואנשים ומספר סיפור של מקום, זיכרון ויומיום.
חדר ילדים | חדר הורים | צילום: אורית ארנון
מיטות ילדים ושטיחי חדרי ילדים: טולמנס דוט
ספריה ושולחן אוכל: הבוצ׳רס
כסאות אוכל: פיק אפ
מיטת הורים וכסאות עבודה: אייטמס
הדום לסלון: ליאופרד
שידות בכניסה ובחדר שינה: Frill Furniture
אמנות: קרן ברגיל, 1of135,
תאורה: אסף ויינברום, שוק הפשפשים, לסרי
שטיח פינת משפחה: פראת ליוינג
תכנון אדריכלי: נורית כהן שגב
עיצוב פנים: דוריס שיר
ריהוט והלבשה: שרון ברקת
צילום: אורית ארנון