תערוכת "אישון לילה" / לילית שמבון – ליטבק קונטמפוררי
אוצרת: הדס גלזר
בתערוכה אישון לילה מציגה לילית שמבון ציורי שמן של נשים במרחבים ביתיים, שרויות בהרהור ובהשהיה. נופי הירח, האגמים והגבעות מחוץ לחלונות מהדהדים את עולמן הפנימי, ויוצרים תחושת זמן מאט, רגעים שבין ערות לשינה. בחללים הריקים כמעט, כל פרט ניצב במקומו: פירות, גולגולות, ציפורים וגרמי שמיים יוצקים ממד מטאפיזי שקט. הם גם מפנים אותנו ליצירות מתולדות האמנות שעסקו במושג "וניטאס" – תחושת הארעיות והזמניות, הידיעה שהכל חולף. הציפור, החוזרת בכמה מן העבודות, רומזת למיתוס של לילית, דמות נשית חופשית וחייתית כאחת.
שמבון (ילידת 1969), ציירת עכשווית הפועלת בתל אביב, מציירת כשהבד מונח אופקית, בתהליך שבו הצבע והאור מתפתחים בהדרגה עד שהדמות צפה ועולה. ציוריה מתאפיינים בצבעוניות רבה ובדמויות הנעות בין גיאומטריה לרוך אנושי.
התערוכה מציגה בגלריית ליטבק קונטמפוררי, קריית המלאכה, תל אביב, נעילה: 1.1.2026
לילית- ירח שט חרש, השמש היא פרי שמבשיל בשקט, גם בלילה יש שמש, חלומות בהקיץ, פוסט הזמנה לרשתות | צילום: יובל חי
תערוכת One Shot / פאטמה שנאן - מוז"א
אוצרת: רז סמירה
זוהי תערוכת יחיד חדשה לאמנית הדרוזית־ישראלית פאטמה שנאן. התערוכה כוללת טרילוגיה של עבודות וידאו חדשות, שנוצרו במהלך השנה האחרונה ומוצגות לראשונה לקהל.
בעבודותיה החדשות שנאן ממשיכה לחקור את הקשר שבין הגוף האנושי לסביבה, בין הנוף הפיזי לנוף הפנימי. שלוש העבודות צולמו בשוט אחד, באזור מצפה רמון, מרחב טרנספורמטיבי שבו הגוף נטמע בנוף המדברי, בין נוכחות להיעלמות. באמצעות שימוש בקקטוסים שעברו שינוי, מפריחה לכיליון ולהיפך, נוצר מהלך ויזואלי הבוחן את יחסי הגוף־טבע־זמן.
בכל אחת מהעבודות נראית שנאן כשהיא שוכבת ובמגע מלא עם הקרקע, חושפת את שכבותיה הגיאולוגיות הצבעוניות. התנועה האיטית, הכמעט בלתי נראית, מאפשרת לצופה התבוננות ממושכת וחדשה בפרטים הקטנים של הנוף ושל הגוף האנושי. השקט והקרבה לטבע הופכים לאמצעי שיקום וריפוי.
התערוכה מציגה במוזיאון ארץ־ישראל בתל־אביב. נעילה: 1.3.2026
פריים מתוך העבודה one shot | צילום: פטמה שנאן, מוזיאון ארץ ישראל
נפתח מחדש לאחר המלחמה: שלוש תערוכות חדשות במוזיאון בר-דוד בצפון
עם פרוץ המלחמה נסגר מוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם בגליל העליון והפך לשטח צבאי סגור. מנהלו, האוצר אבי איפרגן, שב למקום תחת אש כדי להציל את היצירות. המוזיאון נפגע מרסיסים, שחדרו לתקרה וגרמו נזק למבנה. לאחר שיקום ממושך, נפתח מוזיאון בר-דוד המחודש ב־8.11.2025, בדיוק שנתיים לאחר סגירתו, עם שלוש תערוכות חדשות שאת שלושתן אצר אבי איפרגן.
תערוכת "יום אדום" / נעם אדרי
התערוכה "יום אדום" מציגה כ-40 ציורי שמן רחבי ממדים, המתארים סצנות קיבוציות תוססות ורבות משתתפים המבוססות על זיכרונותיה של האמנית נעם אדרי מהקיבוץ השיתופי בו גדלה בשנות השמונים. תוך שימוש בהומור ובגרוטסקה, חוקרת אדרי את החזון הקיבוצי מול המציאות היומיומית, ומתוך הזיכרון המשותף של שמחות וטקסים, לצד רגעי השבר והטראומה היא מעצבת מהם דיוקן חי וטעון של קהילה אחת – ראי לכל הקהילות כולן.
תערוכת "בקצות העצב" / יעל תורן
המרכיבים בתערוכת היחיד של יעל תורן נעים בין רמות שונות של חומר: זכוכית, חמר, עצם, נייר ואור — כולם חומרים שבירים או מתכלים, הנושאים בתוכם זיכרון של גוף. החומריות עצמה נראית כמתוחה "בקצותיה": על סף התפוגגות, או פציעה, או קריעה. הצבעונים האדומים, המתייחסים לשיריה של סילביה פלאת' מהדהדים את המתח שבין יופי לבין כאב, בין התפרצות החיים לבין הרגע שבו הם נובלים. פלאת', שכתיבתה נוגעת באובדן ובמוות, משמשת כאן מעין דמות-צל, רוח המרחפת מעל התערוכה — כאם של העצבים החשופים.
תערוכת "נוף מוגן" / גבריאלה וילנץ
בין בטון ללטקס, בין תפילה לרעש מנוע, בין משחק למלחמה – התערוכה מבקשת לשאול האם ההגנה היא עדיין אפשרית, או שמא כל נוף מוגן הוא כבר עדות לפצע. במרכז החלל ניצב פילבוקס עשוי עץ מצופה בטון, שבפנימיותו הוסב לחדר תפילה לשלוש הדתות. המבנה ההיברידי הזה – בין מקלט למקדש – משמיע תפילות שלוש הדתות הנשזרות זו בזו ומופרעות על ידי רעש מסוקים, טנקים וכלי מלחמה. מולו מוצבת מיגונית מלטקס בצבע עור אדם – מבנה רך המדמה בטון, אך נושא את נשימתו של הגוף. הלטקס, חומר נושם, מתפקד כאנטיתזה לבטון הצבאי; הוא מסמן את הגבול הדק שבין מגן לנפגע. הווידאו בלופ, שבו גבר מחקה את סצנת דה נירו מול המראה ב-Taxi Driver, מעלה דימוי של גבריות שבויה בהקרנה עצמית אינסופית. שני מקבצי הציורים מהדהדים את ההיסטוריה של הנוף הישראלי.
נעילת שלוש התערוכות: 30.2.2026
מכונת הכלים, קובייה בעקבות סול לוויט, חוליה | צילום: נעם אדרי, כרמית חסין, אבי איפרגן
רשמים IX: נֶשֶׁל - הביאנלה הארצית התשיעית לרישום – בית האמנים ירושלים
אוצרת ראשית: טלי בן-נון
הביאנלה הארצית התשיעית לרישום, כקודמותיה, מתקיימת בבית האמנים ובחללי תצוגה נוספים במרכז העיר: גלריה כורש 14, סדנת ההדפס ירושלים ובית טיכו. בביאנלה, הנושאת את השם "רשמים IX: נֶשֶׁל", מציגים 77 אמנים ואמניות שנבחרו מתוך יותר מ-700 יוצרים שנענו לקול הקורא. האמנים המשתתפים ומאות היצירות מציגים את כיווני העשייה העכשווית ברישום.
נושא הביאנלה, "נֶשֶׁל", עוסק בפעולת הרישום דרך מושג ההתנשלות מעולם החי – אחת התופעות המרתקות והמסתוריות בעולם החי, הרגע שבו יצור משיל את עורו הישן כדי לצמוח מחדש. הנשל הוא גם סוף וגם התחלה. באופן דומה, הרישום עצמו נחשב לעיתים כ"התחלה" של יצירה, הסקיצה הראשונית, ולעיתים כ"תוצר סופי" ומוגמר.
נעילה: 7.2.26
הזמן האדום, כולכם מעצבנים, המתרחצת | צילום: גליה הילי פסטרנק, אליה בן נר