הזמרת והפייטנית עדי אלבחר ילדה את בנה השני בניתוח קיסרי, שלושה שבועות בדיוק לפני ה-7 באוקטובר 2023. בחודש הראשון לאחר פרוץ המלחמה היא עוד הייתה בהלם מוחלט, מוצפת בהורמונים, מתאוששת מניתוח ומטופלת בתינוק ובילד קטן. אחרי חודש "נפתח לה חמ"ל בטלפון", לדבריה, והיא החלה לקבל פניות להגיע לשיר בהפרשות חלה להשבת החטופים, בערבים שהוקדשו לנשות הלוחמים ובאירועים נוספים.
"עם תינוק וגיטרה נסעתי בכל הארץ, גם תחת אזעקות, בידיעה שזה צו המילואים שלי", היא מספרת. "זו התקופה הכי עוצמתית שהייתה לי בחיים. לילה אחד כשהחלה אזעקה עשיתי "פזצטה" בנתיבי איילון עם תינוק על הידיים, אבל מה נשאר לנו בעולם הזה חוץ מלעשות טוב? צריך להחזיק חזק כי מפחיד כאן. ועכשיו, לפני השנה החדשה, אנחנו חייבים לקרוע שערי שמיים, מגיעות לנו בשורות טובות".
את שערי שמיים תקרע עדי אלבחר, יחד עם קבוצה מוכשרת של פייטנים, פייטניות, נגנים ונגניות במופע "סליחות נוסח תחריר" בניצוחו והפקתו של יאיר כוכב ובניהול מוסיקלי של שאולי יצחק. המופע יתקיים ביום חמישי השבוע ה-18.9 במוזיאון מגדל דוד. במופע יבוצעו עיבודים חדשים לפיוטים עתיקים ותשולב יצירה מקורית, חיה ועכשווית. מי שתהיה מופקדת על השירה נשית יחד עם עדי היא לבנת בן חמו, לשעבר שדרנית גלגל"צ שפיתחה קריירה כפייטנית וזמרת ואף הוציאה בשבוע שעבר אלבום חדש.
גם אלבחר וגם בן חמו גדלו בבית מרוקאי, על ברכי מורשת עשירה של פיוטים וסלסולים צפון אפריקנים. שתיהן ניסו לברוח בשלב מסוים אל התרבות ה"כל ישראלית", אך המסע שלהן הוביל אותן חזרה אל נקודת הראשית, המקום שבו הנפש ומיתרי הקול מתחברים, לפיוטים יפהפיים שעברו במשך דורי דורות.
אלבחר, המתגוררת כיום ביישוב אָזוֹר, גדלה בקרית מוצקין במשפחה מסורתית וחמה. יש לה קול חם ועמוק, שאותו גילתה עוד בילדותה, כשנהגה לשיר בכל מקום כמעט. בצבא שירתה בתפקיד קרבי, לאחר מכן החלה ללמוד פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה, אבל לא הפסיקה לשיר.
אחרי הלימודים באוניברסיטה עברה ללמוד בבית הספר למוסיקה "רימון", תוך כדי שהיא לוקחת הלוואות כדי לממן מחיה ולימודים, מכיוון שהוריה התגרשו ולא יכלו לסייע לה. רק לאחר הלימודים ושהות של מספר שנים בחו"ל, החלה ללמוד פייטנות. "בילדותי, אבא שלי היה משמיע ב"פול ווליום" פיוטים ומוסיקה אנדלוסית והכל נספג בי", היא מספרת.
בקולה העמוק, הנמוך והחם היא שרה כיום בשבע שפות, בהן יוונית וספרדית. "אבל הכי אני אוהבת את העברית, השפה שלנו, של הנשים היהודיות. ככה הקהל חוזר הביתה לסלטים ולשולחן השבת שלנו".
בביה"ס "רימון" גם התוודעה לראשונה למורה הרוחנית שלה – הזמרת אתי אנקרי. "הייתי ביום לא כל כך טוב, ופתאום ראיתי מודעה על לוח המודעות בבית הספר ובו היה כתוב: לימודי ימימה למוזיקאיות ויוצרות. היד נכנסה אוטומטית לכיס ומיד חייגתי. הגעתי לשיעור ולמדתי אצלה עשר שנים ברציפות ולא זזתי ממנה. היא אחת מהנשים המשמעותיות ביותר בחיי, שהכירו בטוב שלי בתור זמרת ומוזיקאית. זו הייתה גושפנקא אדירה שקיבלתי, כשהזמרת שאותה הערצתי כל החיים, מבקשת ממני לפתוח התוועדויות בשירה, זה היה מדהים עבורי. היא זו שחיברה אותי לעולם פנימיות התורה".
עדי אלבחר | צילום: יקטרינה בורינדין
בהמשך היא למדה גם אצל הרבנים אריק נווה ויובל אשרוב, ואצל הרבנית מיכל פרץ. היא גם הופיעה בהתוועדויות עם המוזיקאיות אודליה ברלין ולאה שבת. בעקבות עבודה רוחנית שעשתה על משמעות ספירת העומר היא גם הקימה קבוצת וואטסאפ שבה היא חולקת את התובנות שלה עם כ-2,000 נשים. "מטורף בעיניי שלכל חודש ביהדות יש אור מסוים בזמן, וזה ממש נותן לראות מה הנפש עוברת בהתאם לזמן. אבל זה ידע שיש אותו רק לדתיים, ולמה? זה ידע שהוא כל כך עמוק ורוחני לחיות לפיו, ובסוף לומדים בריטריטים את חוכמת המזרח? התוכן הרוחני-יהודי הוא כל כך עמוק ונפלא, אין צורך "למדוט" במנזרים או לברוח מהכל. כל החכמה נמצאת אצלנו".
ומה החיבור שלך לחודש אלול ולתקופת הסליחות?
"הזמן הזה של אלול מביא איתו התעוררות לב חזקה מאוד שמביאה לכדי עשייה ופעולה. המלך בשדה – נכון, אבל מה אני רוצה להגיד לו? בעיניי, המהות של הסליחות היא: בן אדם, מה לך נרדם? יש לי שיר בשם "הר גבוה" שמתחיל בשורה: מה לך נרדמת, קומי. המטרה היא לעורר אותנו משנת חורף רוחנית, לקלף את השכבה העליונה שעל הלב, לבחור דברים אחרים לשנה החדשה. יש לנו יכולת לברוא מציאות ויכולת לשנות. העם שלנו צריך להתעורר לעוד פעולות ועוד הכרה בערך שלו, ושכל אחד יוציא ויממש את הכוחות שהשם נתן לו, זה ייתן כוח ונחמה".
והתוכניות שלך לשנה החדשה?
"אני מקליטה שיר על כל רמות הנפש, שנקרא "מבראשית" – השנה הזו אני הולכת להרחיב את מעגלי ההשפעה, פשוט לתת אהבה ונחמה וכוח בכל מקום דרך ניגון ושירה, ודרך מילים של תקווה. לתת אהבה, זה מה שהכי חסר, לתת חום לב פשוט. אנחנו שרות יחד ואז פשוט הקסם קורה".
מעמדת ההשמעה ברדיו אל קדמת הבמה
לבנת בן חמו, שמגדירה את עצמה כזמרת ששרה פיוטים, מוכרת לקהל הרחב כשדרנית תחנת הרדיו גלגלצ. היא גדלה בבית מרוקאי דתי שהפיוטים וניגוני התפילה הם חלק בלתי נפרד ממנו. לגלגלצ היא הגיעה בגיל 18 בעקבות מיונים בצבא. "לא היה לי קל כי המקום שבאתי ממנו היה מאוד שונה מהמקום שהגעתי אליו. שמיים וארץ. הבדלי תרבות רציניים", היא מספרת, "התקבלתי לתפקיד שדרנית ואחרי החודשים הראשונים של ההישרדות והניסיון להדביק את כל פערי התרבות, התחלתי לשאול את עצמי למה הקב״ה החליט לשים אותי במקום הזה. כלומר, נכון שהיו הרבה אזורים שלא הכרתי על בוריים אבל היו גם אזורים שרק אני הכרתי טוב. התחלתי לחשוב שאולי מהם אני צריכה לפעול, כי שם אני מבינה".
"גדלתי באשדוד, בבית של פיוטים. אבא שלי גבאי, שלושת האחים שלי פייטנים ושליחי ציבור. בכל ערב שבת שרים מסביב לשולחן, ככה גם בחגים ובשבתות. אז לא רק שהכרתי את העולם הזה, הוא גם עניין אותי מאוד ולמזלי, בדיוק באותה התקופה שהתגייסתי, החל גל הפיוט במוסיקה הישראלית. אמנים אהובים ומצליחים שהקליטו אלבומי פיוטים: מאיר בנאי עם "שמע קולי", ברי סחרוף ורע מוכיח "משירי אבן גבירול", אתי אנקרי "משירי רבי יהודה הלוי" ועוד. התחלתי להפיק "ספיישלים" איתם ברדיו, הייתי מתחקרת ומתאמת ריאיון, כשבהתחלה פעלתי מאחורי הקלעים. לאט לאט התחלתי גם להגיש ולראיין בעצמי והיה לי שם של מישהי שמבינה בתחום".
אחרי 13 שנים כשדרנית ועורכת מוזיקלית היא החליטה לעזוב את התחנה הצבאית כדי לנסות להגשים את החלום שתמיד היה שם - להיות זמרת.
לא היו לך חששות?
"היו הרבה. איך יקבלו את המעבר הזה? מאיפה אני מתחילה? האם אני בכלל ראויה? טובה? איך אצליח גם לפרנס, גם להוציא כסף וזמן על השירים שלי וגם להיות אמא משמעותית. אבל בסוף זו לא שאלה של השכל אלא של הלב. לא יכולתי להמשיך ברדיו כי איבדתי את השמחה שלי. אז עזבתי בלי לדעת לאן אני הולכת אבל הכיוון היה לי ברור.
"עבדתי על אלבום הבכורה שלי במשך כארבע שנים. תוך כדי, כל הזמן הופעתי. הופעות עם השירים המקוריים שלי אבל תמיד שילבתי קצת פיוטים כי זה חלק מהעולם שלי ומהסיפור שאני מספרת - החיבור הזה ליסודות שלנו, לתרבות, להיסטוריה. יחד עם זה כל הזמן אני שואלת איך להביא את זה היום, מבחינת הפקה מוזיקלית וטקסט, וגם מה הרלוונטיות של זה היום. אני כל הזמן מופתעת כמה שזה מדבר לאנשים, גם כאלה שאין להם שום קשר קודם לחומרים האלה. אני מרגישה שהנשמה שלנו היא הרבה יותר עתיקה מהגוף והיא מכירה את הפיוטים גם אם נדמה לנו שלא".
בימים אלה מוציאה בן חמו את אלבומה השני "לונה", שנה בדיוק אחרי אלבום הבכורה. זהו מיני אלבום של חמישה שירים בביצועים אקוסטיים מינימליסטיים: גיטרה, פסנתר, עוד.
לבנת בן חמו | צילום: מור רקנטי
"עבדתי עליו תוך כדי הצטרפות הבת השלישית למשפחה שלנו והניסיון להבין איך אני מתנהלת עכשיו כאמא לשלושה", היא מספרת. "אני עדיין לא בטוחה שאני מבינה איך להתנהל. אבל מה שכן, אני כבר לא יכולה להיות ברמת הפדנטיות שהייתי באלבום הראשון. הייתי מאוד נוקשה, עם חזון ברור על איך הדברים אמורים להישמע. התעקשתי על פרט וניואנס. אבל הפעם הדברים יותר זרמו, הרבה בזכות העובדה שכבר שחררתי מעליי את עול האלבום ההוא ועכשיו הרגשתי יותר חופשיה וקלילה. בעיקר רציתי שהמוזיקה מסביב תהיה כמה שיותר נקייה. שהשירים יעברו באופן טהור, בלי יותר מדי עומס.
"לצד שתי גרסאות אקוסטיות לשירים מאלבום הבכורה, יש גם את הפיוט "רפא צירי" שמאוד יקר לליבי כי הלידות שלי היו פרויקט בשבילי. בכל אחת מהן ניסיתי לקבל את הכאב הטוב של הצירים וללדת באופן טבעי וללא משככים. רק בלידה האחרונה ברוך השם הצלחתי לא לפחד מהכאב וממש לעבור בתוכו בלידת מים מופלאה. כל לידה גילתה לי עוצמות בתוכי, והלידה האחרונה הייתה השיא. אני מרגישה שיש שיעור גדול בלשאת את הכאב, לא לברוח ממנו אלא להיות בתוכו כמה זמן שנדרש".
מה מקור השם לונה?
"יש באלבום את גרסת המקור ל"ערב כחול עמוק", השיר "קומו לה לונה" שנכתב במקור על ידי שלמה יידוב בספרדית. לונה זה לבנה. זה גם שמה של סבתי וגם המקור לשם שלי. אני מרגישה שבכל השירים במיני אלבום הזה יש נגיעה בסודות הקיום והחיים שלי כאישה, כאמא וכבת זוג, שכל הזמן הולכת קדימה אבל תמיד עם המבט לאחור אל עבר אוצרות העבר. ההליכה הזו, צעד קדימה צעד אחורה, היא זו שהופכת את הכל מורכב יותר אבל גם עשיר והרבה יותר מעניין".
________________________________________
אמני סליחות נוסח תחריר במוזיאון מגדל דוד, כה אלול תשפ"ה: אליהו דגמי (גיטרה חשמלית וסאז), יערה בארי (קמנצ׳ה), סהר דוד (נאי), נתנאל סיטון (בס), ירדן ביטון (תופים), אריאל סמית (כלי הקשה), שאולי יצחק (עוד, בגלמה, גיטרה, ניהול מוסיקלי ועיבודים).
עדי אלבחר (שירה), לבנת בן חמו (שירה), יהונתן חוטה (שירה), יאיר כוכב (שירה, ניהול אמנותי והפקה).