"בדיוק תכננו ללכת - לקפל הכול ולחזור הביתה, כשפתאום שמענו רעשים", מספרת רויטל כדורי בריאיון למקור ראשון. היא לא מהססת ולא נסערת: קולה יציב, ברור ועוצמתי. ולמרות זאת, רויטל מעידה על עצמה שהיא עדיין מתקשה להאמין למה שעבר עליה רק הבוקר. "חשבנו שמדובר בזיקוקים. הבת שלי אמרה: 'אמא, זיקוקים', אבל אני ידעתי שזה לא רעש של זיקוקים. הסתובבתי וראיתי אותם - הם היו שניים, עם רובים שלופים. תוך שנייה, הם התחילו לירות לכל עבר".
עדותה של רויטל מצמררת. לפחות 11 בני אדם נרצחו הבוקר (א'), ועשרות נוספים נפצעו, כששני מחבלים לבושים בשחור פתחו באש לעבר יהודים שהשתתפו בחגיגת חנוכה בחוף בונדי בסידני שבאוסטרליה. רויטל הייתה שם, יחד עם אמה ובתה, וראתה את הרע מכל מתרחש לנגד עיניה. "בנס הצלחתי להשכיב את אמי ואת בתי בכוח על הרצפה", היא משחזרת. "הבת שלי הייתה בהיסטריה, רעדה כולה, וגם אמא שלי הייתה נסערת - היא ניסתה לקום, לראות מה קורה".
פינוי פצועים מהפיגוע בסידני, אוסטרליה | צילום: AP
פיגוע הטרור במסיבת חנוכה בסידני | צילום: Mike Ortiz / UGC / AFP
השתלטות על היורה באוסטרליה | צילום: צילום מסך
תיעודי הפיגוע שהגיעו מהנקודה הרחוקה בעולם הזכירו באופן מטלטל את זוועות פסטיבל הנובה בשבעה באוקטובר: מאות יהודים רצים ללא מטרה ברורה, רק כדי לברוח מהמחבלים. כשאני שואל את רויטל אם תמונות הטבח של חמאס עברו לה בראש באותם רגעים שבהם נשכבה על הרצפה, היא משיבה בכנות: "לא, לא בזמן אמת", אבל מוסיפה שמשפט אחד ששמעה מרבים מניצולי הנובה, העסיק גם אותה: למה לא באים לחלץ אותם? למה אף אחד לא עושה שום דבר?
הכי מעניין
"הפיגוע נמשך עשר דקות", היא מסבירה. "עשר דקות שהרגישו כמו נצח. עשר דקות שבהן אנחנו שוכבות, והמחבלים יורים בלי הפסקה, ואנשים מסביבנו נרצחים. אין רגע של שקט. ואני אומרת לעצמי: איפה לעזאזל המשטרה? למה היא לא מגיעה? למה לא מנטרלים את המחבלים? אבל בלב הייתי רגועה. באמת רגועה. גייסתי כוחות כדי לשמור על אמא שלי ועל הבת שלי, והתפללתי בשקט שנצא מזה בחיים. אמרתי שוב ושוב 'שמע ישראל' וקיוויתי שהסיוט ייגמר מהר".
"הבת שלי אמרה: 'אמא, זיקוקים', אבל אני ידעתי שזה לא רעש של זיקוקים. הסתובבתי וראיתי אותם - הם היו שניים, עם רובים שלופים. תוך שנייה, הם התחילו לירות לכל עבר"
וכשהמשטרה הצליחה להשתלט על האירוע והסיוט הסתיים, אמה של רויטל, ישראלית במקור, אמרה מיד: "זהו, הפעם אנחנו באמת חוזרים לישראל". משפט שמסתבר שאמרה לא מעט פעמים בשנתיים האחרונות. "והיא צודקת", מבקשת לציין רויטל. "ישראל היא הלב. ישראל היא הבית. אבל גם אוסטרליה היא בית, ואני לא יודעת מה נחליט לעשות. הכול עדיין טרי מאוד. עברנו אירוע טראומטי ואני לא באמת יודעת איך נשתקם ממנו - ולאיזו שגרה נחזור מחר".
ובכל זאת, הפגיעה אינה רק בקהילה היהודית, אלא באוסטרליה כולה. הרי שמדובר בפיגוע הטרור הגדול בתולדות המדינה, ומקום האסון הוא ללא ספק אחד האייקונים של העיר - אתר שאליו מגיעים מיליוני מבקרים מדי שנה. "אנחנו בהלם, נכון, הקהילה כולה בהלם, אבל אני גם לא מופתעת - ידעתי שזה יקרה", משתפת רויטל כדורי. "הבנתי שזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו, שהאנטישמיות שאנחנו חווים יום־יום תסתיים בסוף באירוע טרגי. וזה בדיוק מה שקרה".
עוד כתבה בנושא
