דניאלה כהן־לוינגר, 72, תושבת פנמה, היא רכזת ותיקה של אירועי "השבת העולמית" בארצות דוברות ספרדית. בשנתיים האחרונות, היא אומרת, מאז המהלומה שספגה מדינת ישראל והרעידה בגלי צונאמי של אנטישמיות את כל העולם היהודי, משהו באירועים האלו הפך לעמוק יותר.
"כשהמיזם התחיל", היא מתארת בשיחה טלפונית מפנמה, "הוא התמקד בשבת – אירועי הפרשת חלה קהילתיים, עידוד להתנתקות מהטלפון והטלוויזיה ליום אחד. אבל לפני שנתיים זה הפך לאירוע של קשר עם ארץ ישראל. שבת שבה מיליוני יהודים חושבים ומתפללים למען מדינת ישראל, החיילים, החללים, החטופים".
בשנה שעברה, מספרת דניאלה, נערכה במקסיקו הפרשת חלה המונית לקראת השבת. "בכניסה לאולם בנו מעין מנהרה, שכל מי שהגיע לאירוע היה צריך לעבור בה. על הקירות היו תמונות של כל החטופים. כך כל מי שנכנס, הזדהה והתפלל. השנה אנחנו מתמקדים בהודאה על כל הטוב שקרה".
הכי מעניין
אופיר ליבשטיין | צילום: פלאש 90
פרויקט השבת העולמית הוא מיזם מיסודו של הרב ד"ר וורן גולדשטיין, רבה הראשי של יהדות דרום אפריקה, הקורא ליהודים בכל קהילות העולם לשמור יחד את השבת, ולו לשבת אחת. הוא התחיל ב־2013 כפרויקט מקומי עבור 75 אלף יהודי דרום אפריקה, והתרחב מאז למיזם חובק עולם. השנה תצוין השבת העולמית באירועים שיתקיימו בכ־150 מדינות. על פי הערכות המארגנים והרישום המוקדם, צפויים לקחת בה חלק יותר מ־3 מיליון משתתפים. מדובר בעלייה ניכרת, לאחר שבשנה שעברה נטלו חלק במיזם קצת יותר ממיליון משתתפים, במאה מדינות.
שלום עליכם, חאן יונס
גם הרב גולדשטיין מסר השבוע כי הנושא השנתי שנבחר הוא הודאה. "אנחנו מודים לבורא עולם על שחרור כל החטופים החיים, על הפסקת האש ועל הניצחונות שהשיגה ישראל בשדות הקרב של האזור, מאיראן ועד עזה. לצד זאת אנו מייחלים לשובם של כל החטופים החללים לקבר ישראל, ולאיחוי, ככל הניתן, של שברי המשפחות והאומה כולה. חלק חשוב בתהליך האיחוי הלאומי היא התאחדות סביב רעיון יהודי ואוניברסלי משותף. השבת היא נכס לאומי, מתנה שהוענקה משמיים לעם היהודי, והעם היהודי בתורו העביר אותה לאנושות כולה".
הוא מזכיר את תיאורי שמירת השבת של החטופים ששבו. "באופן מפתיע ומרגש, חלק ניכר מהחטופים סיפרו לאחר שובם שדווקא השבת היא שהחזיקה את רוחם ברגעים החשוכים ביותר בשבי. היה מדהים ומטלטל להיווכח כיצד בעומק של 40 מטרים מתחת לאדמה, במקום החשוך ביותר ביקום, לצד המחבלים השפלים ביותר ומול קני רובים שלופים – ישראלים נזכרו במתנת השבת, ספרו את הימים עד לבואה, והשתדלו לציין ולשמור אותה ככל שיכלו. הם הבינו את מה שיהודים הבינו לאורך כל הדורות, שהשבת היא מקור של עידוד, נחמה ותקווה.
"התצפיתנית אגם ברגר, שהוחזקה בשבי 482 ימים, לחשה לעצמה תפילות שבת לפי שקיעת השמש. אלי שרעבי עשה קידוש על מים ושר הבדלה מהזיכרון. עומר שם־טוב יצר כיפה מנייר ושמר כמה טיפות של מיץ ענבים לכל שבת, בזמן שאימו בבית החלה להדליק נרות מדי שבוע, וכתבה בפייסבוק 'השבת שמרה עליי".
הרב גולדשטיין מתרגש גם מהאופן שבו לוחמי צה"ל ציינו את השבת. "גם מעל אדמתה של רצועת עזה, לוחמי צה"ל בחזית לא ויתרו על השבת. מחאן־יונס ועד רפיח הם הדליקו נרות לפני כניסת השבת, התרגשו בשירת שלום עליכם, ועשו קידוש. רעש הטנקים ורעמי הפגזים התערבו עם קולות חיילים ששרים 'שלום עליכם מלאכי השלום'".
בעיניו, "אלה לא מחוות קטנות, זהו ביטוי לחיבור העמוק והשורשי של כל יהודי לשבת כמקור של עוצמה וכוח. כל מעשה כזה, בין אם במנהרות התופת של עזה ובין אם במוקדי הלחימה של חיילי צה"ל בעזה ובדרום לבנון, הוא הכרזה אמיצה שאין חושך בעולם שיכול לכבות את נשמתו של העם היהודי. השבת היא המתנה האלוקית שנשאה אותנו מדור לדור, פעימת הלב של עמנו. השבת היא ידידת הנפש של עם ישראל, ששמרה עלינו יותר ממה שאנחנו שמרנו עליה. עכשיו היא מצפה שנשמור אותה בחזרה".
לצד הפרס העיקרי של חיבור למורשת ולערכים, תיערך במסגרת המיזם הגרלה על עשרה כרטיסי טיסה לישראל או לדרום אפריקה, בין מי שיציינו את השבת הקרובה ללא מסכים. "כבו את המסכים שלכם, הדליקו את חייכם", נאמר באתר המיזם. "מעשה קטן שעושה שינוי גדול, הצעד הראשון בדרך לנוכחות אמיתית".
אי אפשר לברוח
כהן־לוינגר, ילידת מצרים שנסיבות חייה הובילו אותה לאמריקה הלטינית, חזרה בתשובה בגיל 52. "לפני זה לא שמרתי שום דבר, לפעמים אפילו לא יום כיפור", היא מספרת. "לפני עשרים שנה הלכנו פעם לבית הכנסת של הקהילה, ושמענו רב חב"דניק מארצות הברית שנתן הרצאה נחמדה. אחר־כך חברה הציעה לי לבוא איתה לסמינריון לנשים בארה"ב, שהתמונות ממנו הזכירו לי את מחנות הקיץ של ימי נערותי. נסעתי. השיעור הראשון היה על כשרות. המרצה אמרה: 'כל מה שאת מכניסה לפה שלך, הופך להיות חלק ממך'. חזרתי לפנמה ואמרתי לבעלי שאני לא רוצה יותר לאכול במסעדות לא כשרות, ושאני רוצה שהבית שלנו יהיה כשר. שבוע אחר כך, בבוקר שבת, אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת לעבוד בעסק המשותף שלנו. בהמשך התחלנו לסגור את העסק בשבת. ככה, לאט לאט, כל פעם הוספנו משהו".
מה המשמעות של השבת העולמית עבורך?
"להודות על כל מה שהשבת מביאה לנו ולהודות על כך שבורא עולם שומר עלינו. אני רואה בפייסבוק את האנטישמיות, זו זוועה. בפנמה לא מרגישים אותה במרחב הציבורי, אבל ברשתות את קוראת שאנשים כותבים על 'היהודים האלה'. לא ידעתי שיש בסביבה שלי אנשים שחושבים ככה. מצד שני, אני מתרגמת לספרדית את 'החלק היומי', טור פרשת השבוע של סיון רהב־מאיר, ומקבלת תגובות גם מדוברי ספרדית לא יהודים".
אירועי השבת העולמית יצוינו בקהילתה באירוע הפרשת חלה המוני, ובקהילה הופצו סרטונים בני דקה המסבירים כיצד שומרים שבת בפועל. "יש בפנמה כ־12 אלף יהודים, 95 אחוז מהם שולחים את הילדים לבתי הספר היהודיים. אני חושבת שפרויקט השבת מביא את כל מי שלא שומר, קצת יותר קרוב. במיוחד כשקורים דברים כמו מה שקרה בארץ, יהודים מרגישים שהם צריכים לחזור אל מה שעושה אותם יהודים".
רחלי ליבשטיין־יניב | צילום: צילום: דיקלה חוסטיק
אילו שינויים התחוללו בקהילה שלכם מאז 7 באוקטובר?
"יש יותר קשר ועניין במה שקורה בישראל, ואנשים מתפללים יותר. מה שקורה בישראל משפיע על היהדות בכל העולם – בצורה חיובית וגם פחות. אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים לברוח מזה. אני חושבת שבורא עולם מחזיר אותנו לכך שגם אם אתה רחוק, תחזור להיות קרוב, ואם אתה לא מרגיש קרוב – מישהו אחר כבר יגרום לך להרגיש שאתה חלק מהעם הזה".
היא שולחת לי סרטון מחגיגת הפרשת חלה שהתקיימה בשבוע החולף בבואנוס־איירס, בירת ארגנטינה, בהשתתפות 1,500 נשים. "את הולכת להפרשת חלה? כדאי לך", היא מחייכת.
בשם האח
מי שמצטרפת השנה לראשונה למיזם השבת העולמית היא רחלי ליבשטיין־יניב, פסיכותרפיסטית במקצועה ממושב דבורה, ואחותו של אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש מועצת שער־הנגב. בבוקר שמחת תורה לפני שנתיים הוא קיבל הודעה על חדירת מחבלים לקיבוצו, כפר־עזה, ויצא מהבית מצויד באקדח. הוא הספיק לקחת נשק מנשקיית הקיבוץ, ואז נתקל במחבלים ונאבק בהם בגבורה. כמה דקות לפני השעה שבע בבוקר הכריעו אותו כדורי המחבלים, סמוך לביתו. בנו ניצן, שהתגורר בשכונת הצעירים בקיבוץ, נרצח גם הוא במהלך השבת המרה, וכך גם חמותו של אופיר, בלהה אפשטיין, וקרוב משפחתו נטע אפשטיין, שהתגוררו בקיבוץ.
בשבוע האחרון נמצאת ליבשטיין־יניב באוסטרליה, ובשבת תשהה בביירון־ביי שבמזרח המדינה. "באתי לכאן לשבועיים עם אחי דורון כדי לפתוח תוכנית בשם 'נטעים', שהמטרה שלה היא לחזק את הקשר עם קהילות קטנות ביהדות התפוצות, ולחבק את האחים שלנו שחיבקו אותנו ותמכו בנו בשנתיים האחרונות ובכלל. דורון ואני מתנדבים בארגון מתחילת המלחמה, פוגשים יהודים מקהילות קטנות בכל העולם, ופועלים כדי לחזק את הקשר בינם ובין ישראל.
"עד 7 באוקטובר לא הכרתי את עולם התפוצות. אופיר, לעומת זאת, היה מאוד מחובר", היא מספרת. ליבשטיין היה חבר בקונגרס היהודי העולמי, כיהן כיו"ר תנועת הנוער "הבונים דרור", המאגדת נוער יהודי בארץ ובחו"ל, וייסד את עמותת WeKibbutz לקידום הקשרים בין ישראל לתפוצות. במסגרת העמותה הוקמו מיזמים שונים, בהם נטעים, הפועלת בקרב קהילות יהודיות קטנות בעולם.
"אופיר היה מעורב אישית ובקי בפרטיו של כל פרויקט", מספרת אחותו. "בחמישים השנים שבהן הוא חי הרגשתי שכל הזדמנות להיות בחברתו היא זמן של חסד. קשה להסביר את האנרגיה שהייתה לו. בכל מקום שאני הולכת אליו, כולל באוסטרליה, אנשים אומרים לי 'יש לי תמונה עם אח שלך, הוא היה איש כל כך טוב'. הוא היה איש של אנשים באופן נדיר, איש של הקשבה. לפני כמה שנים הצטרפתי אליו לנסיעה לארה"ב, ואז החלטתי שאני מצטרפת למשימה של חיזוק הקשר עם התפוצות. אופיר יצא להגן על המדינה ולהילחם יחד עם כיתת הכוננות. הוא נלחם קודם כול עבור הקיבוץ, העוטף, המשפחה, אבל גם בשביל כל העם היהודי".
הקשר שלה לשבת העולמית החל ממש לא מזמן, בעקבות אופיר. "אחרי 7 באוקטובר לקח לי זמן להגיע לכפר־עזה ולעשות איזו השלמה עם מה שקרה". היא הגיעה לקיבוץ רק לפני כחודשיים וחצי, לאחר ההלוויה המחודשת שבה הועברו אופיר וניצן מבית העלמין באבן־יהודה, למנוחת עולמים בכפר־עזה. "כשנכנסתי לבית שלהם מצאתי על השידה שלו את הספר 'שבת – יום לברוא בו את עצמך', שכתב הרב גולדשטיין. התחלתי לקרוא על המיזם, וזה ריגש אותי מאוד. זה היה כל כך אופיר. המקום של להיות עם המשפחה ועם האנשים שאתה אוהב, הנוכחות המלאה בשבת. להיות ברגע הזה, להקשיב באמת, בלי כל ההסחות".
זה שינה את השבת הפרטית שלך?
"ההסתכלות שלי בכלל על החיבור לדת השתנתה, וגם על השבת. אם פעם הייתי מנסה להספיק להכניס מכונות כביסה ולהכין את כל השבוע, היום אני עוצרת. אני לא שומרת שבת, אני נוסעת ויוצאת, אבל ההסתכלות על השבת היא אחרת, והשבת העולמית היא מבחינתי הזדמנות לקחת את זה צעד נוסף. אם יהיה שיתוף פעולה בבית, אני לא שוללת לחזור על ההימנעות ממסכים, שאני מתכננת בשבת הקרובה, גם בשבתות נוספות.
"מיד אחרי שיצאתי אז מהבית של אחי שלחתי מייל לרב גולדשטיין. בהמשך התברר שהכתובת לא הייתה נכונה, והמייל לא הגיע אליו. עכשיו, לפני הנסיעה הזו, הייתה לי תחושה חזקה של צורך ליצור קשר, ואמרתי שאני חייבת לנסות שוב. איתרתי אותו בפייסבוק וכתבתי לו. צירפתי שם את מספר הטלפון שלי, והוא התקשר מיד. שנינו התרגשנו מאוד. סיפרתי לו על אופיר. הייתה שיחה מלב אל לב, שהביאה את שנינו לדמעות. החלטתי להצטרף למיזם ולהמשיך את קירוב הלבבות שאפיין את אופיר, כדי שיהדהד בעוד מקומות".
לקראת השבת הקרובה קיימו יוזמיה סקר בארץ, באמצעות מכון דיירקט פולס, ששאל ישראלים על הקשר שלהם לשבת. 74 אחוזים השיבו שהיו רוצים לשמור יותר על אווירת שבת בביתם, 71 אחוזים רואים בשבת חוט מקשר בין יהודים בארץ ובעולם, ו־57 אחוזים מגדירים אותה כמקור לחוסן אישי ולתקווה לאומית. "השבת העולמית היא מתנה של אחדות בדיוק ברגע הנכון", אומרים מארגני המיזם. "השבת מחזירה את האנושיות שלנו, את הקצב הטבעי של הלב. אין צורך בשום ניסיון, רק בכוונה לעצור ולהתחבר. עזבו אתכם מהכול, ובואו לעשות קידוש ביחד".