"אנחנו הבית שלהם": בישיבת הגוש חגגו שיא במספר תלמידי חו"ל שהתגייסו

בישיבת הר עציון ("הגוש") קיימו בערב יום ירושלים את אירוע ההוקרה המסורתי לתלמידי הישיבה בני חו"ל, המצטרפים למסלול ישיבות ההסדר בגיוס הקיץ הקרוב. השנה יתגייסו 33 מתלמידי הישיבה בני חו"ל - שיא של כל הזמנים מאז הקמת הישיבה ב־1968.

התלמידים מגיעים מארה"ב, ממדינות אירופה, מאוסטרליה, ועוד, כולל דרום־אפריקה. כך למשל הוא גדי סייף, בוגר בית הספר התיכון "הירש ליאונס" לבנים ביוהנסבורג. "אני מרגיש אחריות להתגייס לצה"ל ולקיים את המצווה שיש בה מסירות הנפש הגדולה ביותר למען עם ישראל", הוא מספר, "אני נרגש להיות חלק מהמסע המדהים של מדינת ישראל מבפנים, ומאמין שזהו מקומי".

תלמיד אחר, אריאל פיורסט, גדל בשטרסבורג שבצרפת, והגיע לישראל בתחילה רק כדי ללמוד במשך שנה בישיבה. "לאחר 7 באוקטובר החלטתי לבצע 'עלייה' ולהתגייס לצה"ל, כדי להיות חלק פעיל מהחברה הישראלית", הוא אומר, "קיבלתי השראה מהחברים, מהרבנים ומהאנשים שחיו איתי ועזבו את הישיבה כדי לשרת בצבא. זה גרם לי להבין את המצב שבו העם היהודי נמצא. בנוסף, הקבוצה הגדולה של חברים מחו"ל שעלו איתי חיזקה את ההחלטה שלי להצטרף לצה"ל".

חברו אהרן בק, שגדל בריברדייל בניו־יורק, הוא בן למשפחת מהגרים: אמו היגרה לארה"ב מגרמניה ואביו מדרום־אפריקה. "לכן עניין העלייה לא הפחיד אותי", הוא אומר, "גדלתי בבית עם הרבה רוח ציונית, וכל זה הביא אותי לעלות לארץ ולהצטרף למאמץ להגן על העם היהודי".

הרב מוטי גוטמן, מנהל חינוכי בישיבת הר עציון, אחראי על תוכנית בני חו"ל. לדבריו, תוכניות דומות קיימות בישיבות אחרות, אך בהר עציון בני חו"ל לומדים עם התלמידים הישראלים, מה שמוביל להפריה הדדית. "הם בוחרים לבוא לגוש עציון כי הם רוצים דווקא 'תורה בישראל' ודווקא בבית מדרש כזה", הוא אומר, "יש הרבה מקומות שיכולים ללמוד בהם תורה בחו"ל. יש גם הרבה מקומות אולי יותר מפנקים מאיתנו. הרב אהרן ליכטנשטיין בחר לעלות לארץ ולהיות שותף בהקמת ישיבת הר עציון כי הוא הבין שבישראל התלמיד הוא אחד השחקנים 'על המגרש', ובחו"ל התורה נלמדת מהיציע. גם הבחירה של הבחורים הללו ללמוד דווקא כאן קשורה לבחירה להיות 'על המגרש'. הם בחרו בישיבה שאולי מאתגרת אותם יותר – אבל העוצמה התורנית שהם פוגשים בבית המדרש והמפגש עם הישראלים משמעותיים להם".

הישיבה תומכת בעולים המתגייסים, ומהווה בשבילם בית בעת לימודיהם בישיבה וגם בעת שירותם הצבאי – לעיתים קרובות כחיילים בודדים. "הם מתגייסים במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) הסדר, או שהם עולים ומתגייסים כישראלים. הם מצטרפים לבני"שים ומתגייסים איתם לאותן המחלקות, לפי הפרופיל שנקבע להם".

איך השפיעה מלחמת חרבות ברזל על התהליך הזה?

"בשנה שעברה רוב התלמידים גויסו, ובית המדרש כמעט התרוקן. תלמידי חו"ל הפכו להיות דומיננטיים, וביחד עם שיעור א' וב' הם נתנו את הטון בתורה. הם חשו אחריות עצומה כלפי הלימוד, ובנוסף להתנדבו באלון־שבות אצל תושבים שגויסו, יצאו להתנדבויות חקלאיות ולשיפוץ מיגוניות. הם הרגישו שהם תורמים, ואצל רבים מהם זה הוביל לרצון להתגייס. אם לפרק את זה לאחוזים, שיעור התלמידים שבחרו להתגייס השנה גדול פי שניים מבשנים עברו".

לא קל להיות חייל רחוק מהבית, איך התלמידים מתמודדים עם זה?

"זה אכן לא פשוט. חשבו על הבדלי השעות: כשחייל מקבל הפוגה כשהוא בעזה, לפעמים הוא לא יכול להתקשר להורים כי בארה"ב לילה. גם כשהוא יוצא כבר הביתה, הוא לא יקבל חיבוק מאבא ואמא. בעצם המוקד שלהם הוא החברים, הישיבה, אנשי הצוות. זה הכוח שלהם. אין להם תמיכה משפחתית שיש לכל חייל מצוי. לכן מי שבוחר להתגייס דרכנו ולהישאר פה, אומר בעצם שהוא רוצה להיות חלק מהישיבה".

הרב גוטמן שומר על קשר גם עם ההורים של מתגייסי חו"ל. "הם דואגים מאוד. צריך הרבה פעמים לתווך להם את המערכת הצבאית, שגם בלי מלחמה מורכבת ומסובכת, ויש פערי מושגים דרמטיים. כשיש מלחמה הקושי מוכפל.

"יש המון אי הבנה, דאגה וחשש, ויחד עם זה המון גאווה. ההורים גאים בילדים שלהם ובבחירה שלהם. צריך גם לדעת שיש חבר'ה שמשלמים מחיר אישי על השירות בצבא, כמו חבר'ה מדרום־אפריקה שסובלים מאנטישמיות ומסתירים את העובדה שהם התגייסו. הם מפחדים שמשהו רע יקרה למשפחה שלהם, ושהם לא יוכלו לחזור לביקור. יש כאלה שבוחרים להיפגש עם ההורים במדינה שלישית. יש לנו בחור שווייצרי שוויתר על האזרחות שלו כדי להתגייס לצה"ל. הם משלמים מחיר אישי וזה קשה, אבל ההורים מעריכים את הבחירה ושמחים בהם מאוד. הם מחבקים אותם מרחוק, ומשתדלים גם להיות מחוברים כמה שאפשר".

לדבריו, גם הבחורים הישראלים המשרתים עם מתגייסי חו"ל משלמים מחיר בגלל בעיות שיבוץ ומשמרות מורכבות הנובעות מזכויותיהם של חיילים בודדים. "גם מבחינה תרבותית לא כל בחור ישראלי שמח לבלות את מיטב שנותיו בישיבה עם אמריקנים", אומר הרב גוטמן, "אבל התלמידים הישראלים בישיבה רואים את הערך העצום שבשירות יחד, ומבינים שכך הם בעצם מעלים תרומה עצומה ליכולת של בני חו"ל להשתלב בישיבה ובצבא".