"ראש העיר רקד ברחובות": החיבוק לעידן אלכסנדר מקהילתו בארה"ב

אלפי תושבים התכנסו ביום שני בעיירה טנפליי בניו־ג'רזי לחגוג את שחרורו של בן הקהילה היהודית עידן אלכסנדר (21) משבי חמאס לאחר 584 ימים. עידן, אזרח ארה"ב שהתגייס לצה"ל, נשבה במתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. שחרורו עורר תחושת הקלה ושמחה בקרב הקהילה המקומית, שהמתינה לשובו במשך 19 חודשים כמעט.

חברי הקהילה העמידו לקראת השחרור מסכי שידור בפארק גדול בניו־ג'רזי, והזמינו את כל חברי הקהילה להצטרף – מבוגרים, ילדים, משפחות. "כן, זה מוקדם, ויכול להיות שקצת קר - אבל אנחנו חזקים ומאוחדים, והאהבה תחמם את כולנו. הביאו שמיכות, כריות, אפילו מזרניםרצו, ושקלו להשאיר את הילדים בבית מחר ולא לשלוח אותם לבית הספר. זה יהיה בוקר שהם יזכרו לכל החיים. הביאו את הדגלים שלכם, את החום ואת הרוח שלכם, ובואו לקבל את פני עידן ביחד", לשון ההודעה שרצה בקבוצות המקומיות.

בני הקהילה, רובם ישראלים לשעבר, התאספו בפארק היילר עם דגלי ישראל, מוזיקה ושידור חי של חזרתו של אלכסנדר לישראל. הם קבעו את האירוע ל־5 בבוקר, 12 שעון ישראל, לפי השעה המשוערת שעידן אמור היה להשתחרר בה. בסופו של דבר הוא שוחרר רק לעת ערב, אך אנשים רבים המתינו במשך כל היום בפארק וחיכו לשחרורו, מביעים תמיכה במשפחת אלכסנדר, שהיא חלק מהקהילה הישראלית־יהודית במקום.

"הקהילה הישראלית בטנפליי היא כמו משפחה", מתארת שירלי זייפמן, חברה קרובה של משפחת אלכסנדר ופעילה מקומית למען השבת החטופים. "אנחנו חוגגים את החגים ביחד, אירועים משפחתיים. לפעמים אנו אפילו יותר ממשפחה. בחנוכה, למשל, אנחנו מדליקים בכל ערב נר אצל משפחה אחרת".

אך לא רק הקהילה הישראלית והיהודית התייצבה לצד משפחת אלכסנדר כאשר עידן נחטף. "קיבלנו תמיכה מטורפת מכל העיר", מספרת זייפמן, "השבוע, כשעידן שוחרר, ראש העיר בכה איתנו מאושר ורקד איתנו ברחובות. יש לנו כאן חבר קונגרס שגר בטנפליי, ג'וש גוטהיימר, שיצר קשר עם המשפחה מיד עם חטיפתו של עידן והציע את עזרתו. הוא היה הראשון שהעלה את הנושא לתודעה הפוליטית. אנשי מפתח רבים פנו למשפחה והציעו עזרה, כולל מהמרכז הקהילתי היהודי JCC, ארגון הקהילה הישראלית־אמריקנית IAC ותנועת הצופים בטנפליי.

"7 באוקטובר טלטל את כולנו. לכל אחד יש קרובי משפחה בארץ, לוחמים, מפונים, הרוגים. בחודשים הראשונים היו כאן מפונים מהצפון והדרום שהגיעו לגור עם בני משפחתם. הילדים שלנו לומדים בבתי ספר ציבוריים כאן, והם קלטו ילדים מפונים. הישראלים שחיים מחוץ לישראל מחוברים לישראל. רבים מהקהילה כאן שולחים את הילדים לצבא, למכינות קדם־צבאיות או ללימודים גבוהים בישראל".

איך פעלתם למען עידן?

 "התחלנו לפעול מיד. הבנו שאפשר לשבת ולתפוס את הראש, אבל רק לכמה שעות, ואז צריך לקום ולעשות מעשה. הצבתי שני שלטים ענקים, באישור ראש העיר ובשיתוף פורום החטופים. המקום הזה הפך לאתר עלייה לרגל. חברנו לארגון Run For Their Lives, שפועל בכמה ערים בעולם. אנשים עושים צעדה, כל אחד בוחר לעצמו יום ושעה, וצועדים עם שלט.

"השתתפנו בכל יום ראשון בעצרת בסנטרל פארק, כתבנו מכתבים לממשל וכולם חתמו עליהם, ועוד פעולות אחרות".

כמו לידה שנייה

את העשייה, האופטימיות והאמונה שאבו בקהילה ממשפחת אלכסנדר עצמה. "יום אחד נכנסתי לבית שלהם", נזכרת זייפמן, "וראיתי שהם קנו שולחן אוכל ענק, שאף אחד לא ישב לידו עד עכשיו. שאלתי את יעל למה היא צריכה שולחן כל כך גדול, במיוחד שהיא לא אירחה כל התקופה הזו, למרות שבעבר היא הייתה מבשלת בלי הפסקה. היא אמרה לי שהיא יודעת שהרבה אנשים ישבו ליד השולחן כשעידן יחזור, והיא צריכה שולחן גדול יותר.

"גם סבתא ורדה מתל־אביב, שהתראיינה עשרות פעמים לתקשורת הישראלית, הגיעה לכאן עם מסרים של אמונה. לאו דווקא מדובר באמונה דתית, אלא אמונה שעידן חוזר. הם כל הזמן דיברו על 'מתי', לא על 'האם'. הם התראיינו ועסקו בהסברה בלי סוף, הכול תועל לעשייה ולמחשבה שעידן מגיע".

ביום השחרור הקהילה השכימה קום והתאספה בפארק העירוני. "הבנו שזה חמאס, ואנחנו לא יודעים אם יעמוד בזמנים, אבל קבענו לחמש בבוקר. זה מוקדם וקר, אבל זה לא משנה. החלטנו שנהיה שם עם שמיכות, דגלים ומזרנים. אנשים בכו מהתרגשות. זה היה מטורף", מתארת זייפמן, "כל היום היינו מלאי דאגה. לא נרגענו. עד שראינו אותו יוצא לא האמנו. זה היה כמו לידה שנייה. היינו צריכים לראות שהוא בסדר פיזית ומנטלית, שרק יחזור".

אתם יודעים מתי עידן יחזור לטנפליי?

"חיכינו לראות אותו יוצא על הרגליים. שמחנו לראות שחיצונית הוא נראה בסדר. פורסמה תמונה שלו שותה בירה, אבל אף אחד כאן לא יודע איך הוא מרגיש. אנחנו מקווים לשמוע שהוא בסדר פיזית ונפשית. אנחנו נותנים למשפחה את המקום שלה ואת הקצב שלה. הם צריכים כרגע להיות בארץ, להיות עטופים במשפחה ובחברים המקומיים, לעכל את הדרך שעברו ואת מה שעוד יעברו".

למרות השמחה, שירלי מדגישה שהם עוד ממתינים לשובם של שאר החטופים. "זה לא נגמר. עידן חזר, ברוך השם, אבל יש עוד חטופים", היא אומרת, "בכל פעם ששבוי חזר ערכנו טקס. גם עכשיו נלך ביום שישי לשלטים בעיר, ונוסיף מדבקה עם כיתוב 'חזרתי הביתה'. השלטים יישארו כדי להזכיר שיש לפנינו עוד כברת דרך".