מבצע "קדש" היה המבצע המרשים ביותר של צה"ל בשנותיה הראשונות של המדינה. בתוך שמונה ימים בלבד בסתיו 1956 הביס צה"ל את הצבא המצרי, חיסל את חוליות הפדאיון וכבש את כל חצי האי סיני עד שהגיע לתעלת סואץ.
במהלך ימי המלחמה חיילי להקת הנח"ל הופיעו בחזית ללא מנוחה, אך לפתע בעיצומה של המלחמה העלו את הלהקה על מטוס והם מצאו את עצמם בביתו של המלחין משה וילנסקי בתל אביב. וילנסקי הלחין עבור הלהקה שיר חדש שכתב יחיאל מוהר לבקשתו של ארי הרצברג, קצין החינוך של הנח"ל. השיר נכתב והולחן בתוך שעות ספורות והוא דיבר על ניצחנו של צה"ל במלחמה שטרם הסתיימה (יש גרסאות שטוענות שהשיר נכתב אפילו לפני שהמלחמה התחילה).
וילנסקי לימד את החיילים את השיר, הם הקליטו אותו בזריזות ועלו על טיסה חזרה לארץ, כשהם גמורים מעייפות. לאורך כל הטיסה הם חזרו והתאמנו על ביצוע השיר, והוא ליווה את המשך הופעותיהם בסיני. בכל נקודה בה הלהקה ביצעה את השיר הוא התקבל בהצלחה בקרב הלוחמים. באחת הפעמים הלהקה שרה את השיר בהופעה שנערכה במנזר קתרינה שסמוך לנקודה שנחשבת על פי חלק מהמסורות כהר סיני. בהופעה נכחו חברי המטכ"ל שלמדו ושרו את השיר בהתרגשות עצומה. חיים טופול, ששירת בלהקה סיפר שאפילו הגנרלים הקשוחים ביותר שרו ובכו.
מול הר סיני
"לא אגדה רעיי
ולא חלום עובר:
הנה מול הר סיני
הסנה, הסנה בוער.
והוא לוהב בשיר
בפי גדודי בנים,
ושערי העיר
ביד השמשונים.
הו, שלהבת יה – עיני הנערים,
הו, שלהבת יה – ברעום המנועים,
עוד יסופר על זה היום אחי,
בשוב העם אל מעמד סיני".
(מילים: יחיאל מוהר, לחן: משה וילנסקי)
למרות הניצחון בשדה הקרב, בשדה הדיפלומטי ישראל כשלה ואולצה לסגת מחצי האי סיני, אך זה לא הפריע לשיר להפוך ללהיט גדול. בשיר מתואר כיצד הניצחון במלחמת סיני כמו השיב את עם ישראל לחוות מחדש את מעמד הר סיני. המשורר לא חוסך בתיאורים מלאי הוד כמו "שלהבת י-ה", והלחן מגביר את העוצמה של השמחה. השיר מבטיח כי "עוד יסופר על זה", וסיפור הניצחון במלחמה אכן הפך למיתוס וסופר שוב ושוב. גם אחרי מלחמת ששת הימים בה כבש צה"ל את סיני מחדש ונכתבו שירי ניצחון חדשים, המעמד של "מול הר סיני" לא נפגע.
גם במעמד הר סיני הראשון שמסופר בפרשתנו, מתוארים מראות מרשימים: לפידים, עשן וערפל. וכמובן גם קולות מעוררי יראה שנאמר שאף "ראו" אותם, הברקים והשופר. רגע השיא הוא קריאתם של עשרת הדיברות מפי הקב"ה בעצמו.
לאורך ההיסטוריה מעמדם של עשרת הדיברות עמד במחלוקת קשה. בעוד שבציבור היה רצון לתת להם יחס מיוחד, תמיד נשמעו קולות רבניים שביקשו "לנרמל" את עשרת הדיברות. הגמרא בברכות (יב) מספרת על סדרת אמוראים שביטלו את קריאת עשרת הדיברות היומית מפני "תרעומת המינים", כלומר אנשים שטענו שרק מצוות אלו נאמרו בידי אלוקים ואת השאר משה המציא. גם הרמב"ם הורה למנוע מהציבור לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות כי אין בתורה "מדרגות", מצוות שמעולות יותר מאחרות.
אם עשרת הדברות באמת שוות בדרגתן אל שאר המצוות, לכאורה הקב"ה היה יכול למסור אותן בצורה הרגילה ולדבר אל משה ושהוא ידבר אל בני ישראל. בלי קולות ובלי ברקים. אבל עלינו לדעת שתפקידם של הקולות והברקים הוא לא רק לעשות תפאורה מגניבה. מעמד הר סיני נועד ליצור רושם כל כך חזק שישפיע עד ימינו אנו. החוויה המפחידה והעוצמתית תגרום לכל הנוכחים לספר לבניהם על האירוע ובניהם לבניהם עד עולם. עוד יסופר על זה היום, כל שנה ושנה וכל יום ויום. חוויה כל כך עוצמתית אי אפשר לשכוח!
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
