ערב חג השבועות, מחקר חדש מצייר תמונת מצב אופטימית באשר לסוגיית הגיור של יוצאי ברית המועצות לשעבר, שהעסיקה ומעסיקה רבים בישראל. המחקר שערך פרופ' אלכס וינרב ממרכז טאוב, מכון מחקר שאינו חשוד בזיהוי פוליטי ימני או שמרני, מעניק מבט חשוב ומעניין על המספרים בסוגיית הגיור ערב החג שאנו קוראים בו את מגילת רות, שגיבורתה נחשבת לגיורת הצדק הראשונה.
במשך שנים ארוכות, דמוגרפים וסוציולוגים ישראלים נהגו להטיל ספק במשקלו של מפעל הגיור הממלכתי-ציוני-דתי, זה שהרב חיים דרוקמן זצ"ל עמד בחזיתו. קל להבין את ההיגיון שעמד מאחורי הטענות הללו. כשמסתכלים על הנתונים הגולמיים והיבשים, התמונה אכן נראית מאכזבת. נתוני רשות האוכלוסין המובאים במחקר מראים כי בשנים 2020-2023 התגיירו בישראל בסך הכל 11,420 בני אדם, כלומר פחות מ-3,000 מתגיירים בשנה. את המספר הזה העמידו הדמוגרפים והסוציולוגים מול 475 אלף ה"אחרים" בישראל (המוגדרים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גם כ"ללא סיווג דתי"). אלו הם אותם האנשים שעלו לישראל מתוקף חוק השבות אך אינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה. ברור אם כך מדוע המפעל כולו נתקל בזלזול. אחד הדמוגרפים אמר שהוא ניסיון "לייבש את הים בכפית".
אלא שמחקרו החדש של פרופ' וינרב מציג את אותם הנתונים מזווית ראייה שונה. וינרב מסביר שהמסקנה הדמוגרפית השגויה של קודמיו נובעת מקריאה פשטנית ושטחית של שיעורי הגיור הגולמיים. החידוש המרכזי במחקרו הוא שהגיור בישראל הוא לא תופעה שמתפזרת באופן שווה באוכלוסייה. אוכלוסיית המתגיירים מורכבת ברובה המובהק מנשים, וספציפית נשים צעירות.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הנתונים שופכים אור חדש על התופעה. הגילאים השכיחים ביותר לגיור בישראל הם 18 עד 23: בשנת 2023, לא פחות מ-45 אחוזים מגיורי הנשים בישראל היו בטווח הגילים הזה. הפער המגדרי רחב: בגיל הילדות היחס בין בנים לבנות מתגיירים הוא שווה, אך סביב גיל הצבא היחס מזנק לארבע נשים מתגיירות על כל גבר אחד.
כשצוללים פנימה אל ההסתברויות שמציג המחקר, המספרים מקבלים משמעות רחבה הרבה יותר. מתוך כ-121,500 נשים עד גיל 39 המוגדרות כ"אחרות" בשנת 2022, קרוב ל-31 אלף (כ-25 אחוזים) צפויות להתגייר עד גילארבעים. כשני שלישים מהן ישלימו את הליך הגיור כבר עד גיל 25. בנוסף, נערה שהגיעה לישראל בגיל עשר מחזיקה בהסתברות של כ-40 אחוזים להתגייר עד גיל 35; נערה שנולדה בארץ צפויה להתגייר עד אותו הגיל בהסתברות של 46 אחוזים.
מדוע ההתמקדות בנשים צעירות מכרעת כל כך? משום שבה טמון המפתח להבנת ההשפעה הדמוגרפית האמיתית של הגיור. כידוע, על פי ההלכה יהדותו של ילד נקבעת לפי יהדותה של האם. לכן, גיור של נשים לפני או בתחילת שנות הפריון שלהן אינו משפיע רק על אדם יחיד, אלא מייצר אפקט מצטבר העובר מדור לדור. אותן 31 אלף נשים צעירות שמתגיירות לא רק מצטרפות בעצמן לעם היהודי, אלא צפויות להוסיף לאוכלוסייה היהודית בין 54 ל-81 אלף ילדים שייוולדו כיהודים לכל דבר, בהתאם לשיעורי הפריון. ההשפעה של מפעל הגיור בטווח הארוך יוצרת שינוי עומק במאזן הדמוגרפי.
עוד כתבות בנושא
לצד האופטימיות, אסור לברוח מהאחריות לחור שבספינה. כדאי וצריך לאמץ את ההצעה שהעלו כבר בעבר דמויות כמו ציפי לבני, פרופ' רות גביזון ואחרים, ולמחוק את סעיף הנכד מחוק השבות. הסעיף הזה לא היה בחוק השבות המקורי, אלא נוסף לחוק בשנת 1970. ישראל של אז לא הייתה במצב כלכלי מזהיר, ומתקני החוק כנראה לא דמיינו שיהיו מי שיבקשו להגיע לישראל רק כדי לשפר את רמת החיים שלהם, גם אם אין להם ממש קשר או זיקה לעם היהודי.
כדי לתקן את העיוות הזה, אפשר לאמץ את המודל שהציע בעבר הרב חיים נבון: אדם שאינו יהודי ואינו בן של יהודי, אלא רק נכד של יהודי, יהיה זכאי לאזרחות ישראלית רק אם נרדף בפועל בשל מוצאו היהודי. זוהי פוליטיקה של שכל ישר. גם אם אנחנו לא מייבשים את הבריכה בכפית אלא בכלים חזקים יותר, צריך לתקן גם את הברז שמזרים אליה מים.