מה ההבדל בין הסכם אוסלו להתנתקות

איך אפשר להסביר את היחס הסלחני לרכיבה על אופניים ביום כיפור, שהיא מעשה אסור על פי ההלכה?

כי כולם מבינים שאין כאן התרסה; שזה לא מעשה חילוני אידאולוגי אלא מעשה מעין מסורתי – כמעט מנהג תמים של המוני העם; שזה כתם קטן בתוך הפלא הגדול של ההדממה הייחודית, הבלתי נתפסת ומלאת ההוד של נסיעת רכבים למשך יממה שלמה, ביום הקדוש ליהודים, במדינתם.

יש איזה סיפור מתינות ספרדית על הרב עובדיה ליום הכיפורים?

היה זה בשעות הדמדומים של היום הקדוש, בזמן תפילת נעילה. אישה אחת התעלפה בבית הכנסת של הרב עובדיה. הרב שאל מה הרחש בעזרת הנשים, וסיפרו לו שאישה התעלפה אבל היא בסדר והתעוררה. תסיעו אותה לבית החולים, הורה הרב. "הרב, היא בסדר, היא התעוררה, עוד חצי שעה יוצא יום כיפור ואז ניקח אותה", השיבו לו. "קחו אותה עכשיו'', התעקש הרב עובדיה.

מה בין נביאת רנסנס המסורתיות, הזמרת והיוצרת אודיה, ובין נביא החילוניות שאול טשרניחובסקי?

יש עימות מרתק ביניהם באחת הנקודות המפוארות והמלהיבות של רנסנס המסורתיות: התפילין.

ב־1899 כתב ענק מעצבי החילוניות הישראלית, המשורר שאול טשרניחובסקי, את השיר "לנוכח פסל אפולו". השיר, שכולו מלא הערצה למה שהאל היווני מייצג וסלידה מהיהדות המסורתית, מגיע לשיא של מרידה ביהדות הקלאסית עם הכרזת המשורר כי הוא כורע ומשתחווה לאל אפולו, שאותו הוא מגדיר "אל נער, נאדר. רענן, כליל יופי". על א־לוהי ישראל, לעומת זאת, הוא כותב: "ויאסרוהו ברצועות של תפילין". טשרניחובסקי, מבשר החילוניות הישראלית, מתייחס אל רצועות התפילין כסימבול הגדול של כבלי היהדות הישנה והחונקת, שברצונו להסיר. הכבלים היהודיים האלה חוסמים בעיניו את החיוניות, את הוויטליות, את הטבעיות, בדרך להגשמת החזון על עם ישראלי חדש.

אודיה, בשיר "הכול הכול לטובה", משרטטת חזון ישראלי אחר: "עוד תהיה לי אהבה של חיים, שלווה ורוגע ושמונה ילדים", היא כותבת, ואז משבצת בתוך החזון הישראלי שלה את סימבול המסורתיים הגדול, התפילין: "בריאות הנפש, סיבוב לבד בטבע, לראות אותו עם תפילין כל יום בשבע".

וכך, מבלי להתכוון, אודיה מתכתבת עם טשרניחובסקי ומציבה אלטרנטיבה: התפילין לא מדכאים את הוויטליות היהודית ואת הקשר עם הטבע; התפילין הן חלק מהחוויה הזו.

עד כמה מהפכנית בשורת רנסנס התפילין של המסורתיות?

זו לא רק אודיה כמובן, זה זרם אמנותי שלם. קם דור של זמרים ויוצרים, מסמלי בשורת המסורתיות הישראלית, שהפכו את התפילין לחלק מריתמוס חייהם ומהקלאסה שלהם: "הצל", אייל גולן, עומר אדם, איתי לוי, פאר טסי, ליאור נרקיס, אושר כהן, מאור אדרי, קובי פרץ, משה פרץ, סבלימינל, עידן עמדי שלנו כפרה עליו שישמור עליו ה'; התסריטאי מני אסייג – האידאולוג של בשורת התפילין למסורתיים. כל אלה התייצבו מול טשרניחובסקי ותפיסת התפילין שלו כאביזר המייצג את היהודי הכפוף והגלותי. צריך להבין כמה מהפכני המהלך שהם עשו: הם הפכו את התפילין מאות קלון, שמסמל יהודי גלותי כפוף בתפיסה החילונית הרדיקלית, לסמל של גבריות אלפא, לאביזר שמייצג זהות יהודית־ישראלית בטוחה, מלאת עוצמה, גאווה, חוזק, חוסן אישי ולאומי.

האם תכחיש שש"ס מתכוונת להפוך את מדינת ישראל למדינה משיחית שהתורה חוקתה? מבקש תשובה פשוטה - "כן" או "לא"?

כן (מכחיש).

איך יכול להיות שציבור מסורתי גדול כל־כך תומך בנתניהו, שאפילו לא ביקש סליחה לפני יום הכיפורים על ההסתה שלו "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", ועוד באוזנו של זקן המקובלים הרב כדורי?

הציבור המסורתי תומך בנתניהו משום שבעיניו הוא הממלכתי והמאחד ביותר - ולא להיפך. עד כמה? עד שמרוב היעדר דוגמאות להסתה שלו נאלצים שוב ושוב לחזור לדוגמה הזו מלפני שלושים שנה, שגם היא לא הייתה ופשוט נבראה (גם אם לא נבראה "יש מאין", אלא "יש מיש").

ראשית, המשפט שאמר נתניהו עוות לחלוטין. נתניהו מואשם שהוא הטיל דופי בתודעתם וזהותם היהודית של אנשי השמאל. אבל זה הובן ככה רק משום שההגמוניה מחקה מהתודעה את המשך המשפט שלו: ״אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים. חושבים שאת הביטחון שלנו ישימו בידי הערבים. הערבים ידאגו לנו. ניתן להם חלק מהארץ – ידאגו לנו. איפה נשמע דבר כזה״.

כלומר, מה שבאמת נתניהו אמר שהשמאל שכחו, הוא שיהודים צריכים להגן על עצמם ביטחונית בעצמם, לא שהם שכחו את זהותם ותודעתם היהודית. זו אמירה במסגרת פולמוס לגיטימי על תפיסת ביטחון, בין עמדת אנשי השמאל שסומכים על הסכמי שלום עם הערבים ומאמינים שנוסחת "החזרת שטחים תמורת הסכם שלום" תגן על היהודים, ובין הימין שאינו סומך.

שנית, איך אפשר לומר שזו הסתה? נתניהו לחש את המשפט הזה באוזנו של הרב כדורי. איזה מין קמפיין הסתה זה שלוחשים באוזן למישהו דברים שלא נועדו לפרסום? התקשורת ההגמונית היא שפרסמה את הלחישה, עיוותה אותה ויצרה מיצג שקרי בנוגע למה שאמר נתניהו. כלומר, הסיפור הזה הוא לא פרסום של נתניהו כדי להסית נגד אנשי השמאל, אלא פרסום של תקשורת השמאל כדי להסית נגד נתניהו.

33 שנה להסכם אוסלו. מה ההבדל בין אוסלו להתנתקות?

הסכם אוסלו לא נבע מרוע ולא נעשה כאקט הגמוני־חינוכי־סמכותני של הטלת מרות והבהרת יחסי כוח על הציבור הציוני־דתי שנתפס כמאיים על ההגמוניה. רבין ז"ל באמת רצה בסך הכול לעשות שלום.

בשבוע הבא: אתה לא מבין שהספר שלך "מניפסט המסורתיות" עושה אידיאליזציה לאי־שמירת מצוות?

יש לכם שאלות לשו"ת המסורתיות המתוקה?

שלחו לווטסאפ של אבישי: 052-311-2149