"קודם היינו צריכים לראות שהן מסוגלות": השלב הבא של לימוד התורה הנשי

לפני כמה עשורים בלבד, מציאות שבה נשים מקדישות את חייהן ללימוד תורה נחשבה נדירה. גם יוזמות כמו קריאת מגילה לנשים או עליות לתורה בשמחת תורה זוהו עם מעגלים פמיניסטיים מובהקים בלבד. הרבנית אושרה קורן, ראש בית המדרש מתן ברעננה, עוד זוכרת את הימים שבהם היה צריך לחפש מקום שיסכים לארח קריאת מגילה של נשים. היום, כשהיא רואה מאות לומדות, מורות ומשיבות הלכה הפעילות בשטח, היא מבינה שהשאלה השתנתה. אחרי שנים שבהן עצם כניסתן של נשים לבית המדרש עמדה למבחן, המציאות כבר השיבה בחיוב. עכשיו עולה השאלה הבאה: מה עושים עם הידע הזה?

השאלה הזו עמדה גם במרכז כנס "הליכות עולם לה", שהתקיים לאחרונה זו השנה השנייה. הכנס, המאגד את כל תוכניות ההלכה והלימודים התורניים המתקדמים לנשים, עסק בסוגיות שונות, ואחת המרכזיות שבהן הייתה האופק היישומי של לימוד תורה. בעשורים האחרונים צמחו עוד ועוד בתי מדרש ותוכניות עומק לנשים, והבוגרות מזמן אינן נמצאות רק בצד הלומד של השולחן. בכנס השתתפו השנה כמאתיים תלמידות ובוגרות של התוכניות השונות, שביקשו לחשוב על השלב הבא של לימוד התורה הנשי: המעבר מבית המדרש אל הקהילה, מערכת החינוך, הצבא ומרחבי החיים שבהם נדרשת כתובת תורנית נשית.

במוסדות השונים כבר הצטברו כמה וכמה מחזורים של בוגרות, ושאלת ההמשך היא בלתי נמנעת. "אם בעבר הדגש היה על פתיחת שערי הלימוד, היום אנחנו נמצאות בשלב חדש", אומרת קורן. "יש כל כך הרבה נשים שלומדות תורה לאורך שנים, ועכשיו צריך לתת מענה לשאלה מה עושים עם זה. נשים לא רק לומדות – הן מלמדות, משיבות הלכה, מנהיגות קהילות, כותבות, מחנכות ומלוות אנשים בצמתים משמעותיים. מההתחלה היה לנו חשוב שהתוכנית תהיה עם הפנים לקהילה. המלגות והתרומות שקיבלנו לא נועדו לאפשר רק לימוד לשמו, אלא כדי להגיע להשפעה ולהנהגה, אבל קודם היינו צריכות לראות שהן לומדות ומסוגלות. זה בהחלט קורה, והשלב הבא הוא ליישם את זה במציאות. כמי שחוותה את השינוי בעבר, אני אופטימית".

כדי שנשים יוכלו להמשיך ולהקדיש שנים ללימוד תורה והלכה, מדגישה קורן, הן צריכות לראות לפניהן גם אופק של עשייה ופרנסה. "זו שאלה שמעסיקה במיוחד את הדור הצעיר של הנשים שמגיעות לבתי המדרש. עצם ההצדקה לכך שנשים ישבו וילמדו, וגם יקבלו מלגות, היא שהן יישמו את מה שלמדו".

באמצע החיים

אני מבקשת מקורן לחדד את מקומה של השאלה הזו דווקא בעולם התורה הנשי, לעומת תלמידי החכמים הגברים. "אצל גברים יש מראש מסלולים מוכרים יותר", היא אומרת. "הם יכולים להיות ר"מים בישיבות, רבני קהילות, בעלי תפקידים תורניים במוסדות שונים. אבל מעבר לזה, אם הם לא שואלים את השאלה הזו – אולי גם הם צריכים לשאול אותה. לימוד לא יכול להישאר בתוך עצמו, הוא צריך להשפיע על החיים. בעיניי, אברכים שיושבים בבית המדרש כל חייהם ולא יוצאים אל העולם, זה לא דבר נכון. צריך לצאת מבית המדרש ולעסוק בתיקון עולם – ללמד, להפיץ תורה, להשפיע".

במובן הזה, מציעה קורן, ייתכן שעולם הלימוד הנשי מביא איתו חידוש ותיקון: עצם ההתעקשות לשאול מה עושים עם הלימוד ואיך מיישמים אותו במציאות. "הרבה מהנשים שמגיעות אלינו ללמוד, נמצאות כבר באמצע החיים, בעלות מקצוע וניסיון", היא אומרת. "יש כאלה שנמצאות בתחומי הרפואה השונים ומשלבות את הידע ההלכתי עם עולם הרפואה, מרצות וכותבות מאמרים בתחום. יש נשים שבאות מתחום העבודה הסוציאלית ומקבלות שאלות מתוך התחום שלהן. דווקא נשים שמגיעות בגיל מבוגר יכולות להתמיר את העשייה המקצועית שלהן דרך הידע ההלכתי. חלק משמעותי מהעבודה שלנו הוא לעזור לכל אחת ליישם את הידע התורני וההלכתי בתחום שלה".

לצד לימודי ההלכה התובעניים, הכוללים מבחנים פנימיים וחיצוניים, משתתפות התוכניות השונות מקבלות הכשרה לעמידה מול קהל, ניסוח תשובה הלכתית, והיכרות עם האחריות הכרוכה במתן מענה לציבור. "אישה יכולה להיות תלמידת חכמים, אבל לא בהכרח לדעת איך לעמוד בפני ציבור", אומרת קורן. "ההכשרה הכי טובה היא התנסות, ולכן הבוגרות שלנו משתלבות בימי עיון מקומיים ובמערך מענים הלכתיים בוואטסאפ. הן מכינות תשובות מפורטות ומבוססות־מקורות, ומקבלות אישור מצוות ההדרכה לפני שהן נשלחות. אלה לא תשובות־סמס אלא תשובות מנומקות, וזו דרך להתנסות ולהתלמד".

שאלות שהגיעו למוקד הווטסאפ של בוגרות מתן עסקו למשל בבגד שנקנה והתגלה שמצוירים עליו צלבים, מה עושים בגן עם עוגה שהכינה משפחה שאיננה מקפידה על כשרות, שימוש במעלית בשבת עבור קשישים שצריכים להגיע למקלט, טבילות מוקדמות לנשים שבני זוגן יוצאים למילואים ועוד.

כלים חשובים נוספים שהתוכניות מבקשות להעניק עוסקות בתחום הנפש: ליווי משפחות במצבי אבל ומשבר, היכרות עם תחום בריאות הנפש, תקשורת זוגית, ונושאים נוספים שאשת הלכה עשויה לפגוש כאשר היא הופכת לכתובת בקהילה. "תוכניות הלכה לא מכשירות לליווי רוחני ולא לטיפול זוגי", מבהירה קורן. "מי שרוצה להשתלם בתחומים האלה צריכה ללמוד אותם באופן מקצועי. רב או רבנית שלמדו הלכה וחושבים שעכשיו הם יכולים לתת ייעוץ זוגי או חינוכי, זה לא מקצועי ולא אחראי. אבל כן חשוב לתת כלים בסיסיים של הבנה, ולדעת מתי צריך להפנות לטיפול".

באשר לאופק המקצועי של הבוגרות, קורן מדברת על כמה מודלים אפשריים של הנהגה תורנית נשית. מודל אחד הוא הנהגה קהילתית של אישה המשמשת כתובת הלכתית ורוחנית בפני עצמה, כמו זו שקיימת באפרת בהובלת הרבנית שירה מירוויס. מודל אחר, שלקהילות מסוימות קל יותר לקבל, הוא מודל זוגי שבו רבנית קהילה פועלת לצד בן זוגה הרב, והשניים יוצרים יחד הנהגה רוחנית משותפת. הרבנית קורן עצמה מיישמת את הדגם הזה, עם בן זוגה הרב צבי קורן, בקהילתם ברעננה.

לצד הרחבת מקומן של נשים בהנהגה הרוחנית של הקהילות, קורן מבקשת לקדם תפקידים כמו רבנית בבית חולים, רבנית בכלא נשים, וכדומה. "ככל שיש יותר נשות הלכה, צריך לטפח מקומות שהן יוכלו לפעול בהם", היא סבורה.

אילו שינויים את מזהה לאורך השנים בזהות הלומדות?

"לפני עשר שנים, לפחות אצלי במתן השרון, רוב הנשים היו אנגלו־סקסיות מקומיות, מרעננה. לאורך השנים זה השתנה. היום בתוכניות ההלכה יש גיוון גדול יותר: נשים מגיעות מכל רחבי הארץ, ויש גם נוכחות הולכת וגדלה של נשים ממוצא מזרחי. רואים את השינוי קורה".

שפה חדשה

אחת הזירות שהשינוי ניכר בהן היטב היא מערכת החינוך הדתית לבנות, שבה נוכחותן של נשות הלכה הולכת ומתרחבת. אביבית קריסטל מכפר־תבור, הלומדת כעת בתוכנית ההלכה של מדרשת עין הנצי"ב וישיבת מהר"ת, מכירה את המציאות הזו היטב. היא שימשה כרבנית האולפנה בצפת, והייתה ממקימות בית המדרש לנשים "חוט השני" במחולה. לדבריה השינוי כבר ניכר בשטח, בין השאר בתפקידים שנוצרו בשנים האחרונות, ובראשם תפקיד רבנית האולפנה.

"אם נכנסים היום לחדר מורים ממוצע באולפנה, רואים שמספר הגברים המלמדים במוסד קטן מאוד ביחס לנשים, שהולכות ותופסות לא רק תקני הוראה אלא גם עמדות בכירות", היא מעידה. "אני בוגרת אולפנת אמנה בכפר־סבא, ובזמנו היה לנו ראש אולפנה, רב אולפנה וגם מחנכים גברים. באותם ימים רק רבנים לימדו תושב"ע. לאחרונה היה ראש אולפנה שעם סיום תפקידו המליץ שמי שתחליף אותו תהיה אישה, וכך היה. זה חלק מתהליך שכבר קורה. כשאני מדברת עם ראשות אולפנה בצפון, אני שומעת שעל כל רב אולפנה שמסיים את תפקידו, יש העדפה להכניס רבנית".

המציאות החדשה הזו, אומרת קריסטל, גם מחייבת. "ככל שיותר נשים נכנסות לתחומים התורניים, הן צריכות ללמוד ולדעת יותר. מורה שנכנסת לכיתה לא יכולה רק לדקלם מה שכתוב בספר, היא צריכה להיות דמות שנשענת על רצינות, עומק וידע. כשאת נמצאת בעמדה של רבנית במוסד חינוכי, התלמידות באות לשאול שאלות הלכתיות, והן רואות ומרגישות מי עומדת מולן".

קריסטל מדברת על כניסתן של נשות הלכה למערכת החינוך כתהליך איטי ומדורג של הטמעת שפה חדשה, עד שהיא הופכת למובן מאליו. "לפני 35 שנה היה הרבה פחות מקובל ללכת למדרשה אחרי שירות לאומי. אני הלכתי ללמוד ב'שובה' בעפרה, שהציעה שפה חדשה של חסידות בתוך הציונות הדתית. הסתכלו עלינו בתמיהה, אבל תוך כמה שנים המקום הפך לאבן שואבת לבוגרות אולפנות ותיכונים דתיים. היום, ברוב גדול של המדרשות לומדים גם חסידות. אלה תהליכים שקורים לאט, ויש לנו זמן".

כמי שעדיין לומדת, את עסוקה בשאלת היום שאחרי?

"זו שאלה שמעסיקה את כולנו וזו התפרצות לדלת פתוחה, כי אנחנו שואלות את עצמנו את השאלה הזו כל הזמן. אין לי תשובה חד־משמעית". היא עצמה שואפת לחזור אל השדה החינוכי. "הייתי שמחה להוביל תהליכים בתוך משרד החינוך, במכללות ובתוכניות הכשרה של מורות, ולהביא לשם את כל הטוב שקיבלנו".

דווקא משום שהמציאות בשטח כבר שונה, הפער מול ההכרה הממסדית נעשה בולט יותר. הפער הזה קיבל לאחרונה ביטוי חד, כאשר ברבנות הראשית ניסו למנוע מנשים להיבחן במבחני הרבנות ולקבל הכרה על הידע שצברו. קריסטל מדברת על היבט אחר של הכרה ממסדית: "אנחנו מנסות לקבל גמול השתלמות על הלימודים הרציניים האלה, וכרגע משרד החינוך עדיין לא הכריע אם אלה לימודים שראויים לקבל עליהם גמול. אלה נשים שבאות מתחום החינוך, מלמדות תורה שבעל פה וגמרא, ומשקיעות בלימוד מתקדם, מעמיק ותובעני".

לראות את השואלת

אצל הרבנית הילה נאור, היום שאחרי בית המדרש אינו מושג מופשט; הוא מתרחש בבסיס צבאי, מול חיילות דתיות שמבקשות לדעת מה עושים עם מכשיר קשר בשבת, איך עורכים ליל סדר כשאת בתפקיד, ומתי שאלה הלכתית היא פתח לשיחה רחבה יותר על שירות, אמונה וזוגיות. נאור, תושבת ירושלים, בוגרת כולל דעה של מדרשת לינדנבאום מבית אור תורה סטון, וכיום ר"מית במדרשה, מלווה במסגרת שירות המילואים שלה את היחידה המגדרית של איסוף קרבי. לפני שנתיים הייתה שותפה להקמת תוכנית "מאמינות במדים", שנועדה לתת מענה הלכתי ורוחני לבנות דתיות בצבא. אחת לשבוע היא מגיעה ליחידת האיסוף כדי להעביר שיעור ולתת מענה לשאלות.

לצד המפגשים השבועיים יש קבוצות וואטסאפ לשאלות וליווי אישי. בנות מתייעצות גם על שאלות שאינן בהכרח הלכתיות, כמו בנוגע לנישואים או יחסים עם ההורים. "מיחידות אחרות, מעורבות, קיבלתי שאלות על קרב מגע ועל ייחוד בשמירה. אלה לא שאלות שעולות ביחידה המגדרית. לכן אם מישהי שרוצה ללכת לקרבי תשאל אותי, אני אעודד אותה ללכת ליחידה המגדרית. אבל אנחנו נותנים כמובן את כל התמיכה והליווי גם לבנות שבוחרות שלא ללכת ליחידות המגדריות".

ההכשרה ההלכתית, משתפת נאור, לא העניקה לה רק ידע תורני אלא גם שפה של הקשבה: "איך לגשת לתשובה ולראות את האדם השואל, להקשיב לו עד הסוף, להבין מה הצורך שלו דרך השאלה. הרבה פעמים זה מעבר לרק שאלה. למדתי לזהות את הדבר הזה, לראות את הניואנסים".

איזה ערך מוסף את מביאה ביחס לרב צבאי?

"בסוף, לבנות לא תמיד נעים לפנות לרבנים גברים. הרבה פעמים מתלווה לזה גם רתיעה מפנייה אל דמות רבנית גברית סמכותית, במיוחד אחרי שנים שבהן הן שמעו סביבן שבנות לא אמורות להתגייס, בטח שלא לקרבי. כשהן יוצרות קשר עם רב, עובר להן בראש שבעצם הוא לא רוצה שהן יהיו שם, ואז קשה להן יותר לפתוח דברים. מול אישה, השיחה והלימוד נעשים הרבה יותר פתוחים ואינטימיים. גם ככה הן מתמודדות בצבא עם תובענות פיזית ומנטלית גדולה, ויש משהו בכך שדווקא אישה באה ללמוד איתן, להקשיב ולשאול, שמאפשר מענה מתאים יותר".

מבחינה רשמית, התפקיד של רבנית צבאית עדיין אינו מוכר כחלק מן המערך של הרבנות הצבאית. "יש נשים שעושות תפקידים אחרים ברבנות הצבאית, אבל אלה לא תפקידים רבניים, ולכן השיוך שלי הוא לגדוד ולא לרבנות הצבאית. אנחנו מנסות לשתף פעולה כמה שיותר ולהיות בקשר עם הרבנות, אבל זה עדיין לא משהו מערכתי. בעיניי מאוד נדרש שתהיה דמות נשית במשבצת של רב צבאי, מתוך הרבנות הצבאית עצמה. אני לא יודעת אם זה יקרה בזמן הקרוב, אני יכולה רק לקוות".

נאור מקווה שהמודל שהיא מנסה לקדם בצבא יתרחב לזירות נוספות. "אני נמצאת כרגע בזירה הצבאית, אבל הלוואי שהתפקיד הזה היה מקבל מקום גם במשטרה, בבתי חולים ובמרחבים נוספים. הלוואי שהייתה הבנה שצריך נשים גם בתפקידים רבניים. נשים הן חמישים אחוז מהאוכלוסייה, והן נמצאות בכל המקומות האלה: בצבא, במשטרה, בבתי החולים, וגם הן צריכות לקבל מענה. לפעמים הן צריכות מענה אינטימי, כזה שלא מתאים להן לפתוח מול גבר. בחזון שלי, בכל המקומות האלה יהיו נשות הלכה. לצד רב בסיס צריכה להיות גם רבנית, בטח בבסיסים גדולים שיש בהם הרבה נשים".

אם צה"ל היה פותח תקנים לרבניות צבאיות, היו מספיק נשים למלא את התפקידים?

נאור משיבה ללא היסוס: "חד־משמעית, אני עצמי יודעת על כמה נשים שהיו מתייצבות מיידית".