אמר: העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אילו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה היו כולם בטלים בביטול גמור... מגודל עוצם התענוג המופלא והמופלג מאוד מאוד (חיי מוהר"ן, שמ).
התורות שלו, הסביר ר' נחמן, הן הרבה יותר מטקסט ומאוסף רעיונות. חוויית טעימה מלאה, רב־חושית ומענגת של דבריו תלויה בהאזנה מהסוג המוקדש ליצירת אומנות. משאלתו של ר' נחמן הייתה שכך נתבונן בדרשותיו וכך נאזין להן.
על קצה בהונות ההוויה | צילום:
תורותיו של רבי נחמן מברסלב ממתינות זה שנים רבות ל"בעל מנגן" או לכוריאוגרף, מישהו שישמע את המוזיקה ואת התנועתיות הרוחשת מבעד למילים ויצרף אותן לחוויה עשירה אחת. ספרו החדש של הרב דן האוזר, הרביעי בסדרת "על קצה בהונות ההוויה", מציע עיון בתורותיו של ר' נחמן בדרך המזכירה חוויית האזנה לגרסת כיסוי של יצירה מוזיקלית קלאסית, בת יותר ממאתיים שנה, המתפרשת מחדש על ידי מוזיקאי עכשווי. הוא נוטל רשות להעצים מוטיב אחד מתוך היצירה, ולהלביש אותה בעיבוד חדש. משום כך, נכון לראות בספר לא רק בבואה פרשנית של דברי ר' נחמן, אלא יצירה אינטרטקסטואלית עצמאית, שצומחת מתוך שיח יצירתי בין חדש לישן.
הכי מעניין
ניכר כי דבריו של הרב האוזר חצובים מתוך חוויה חושית וראשונית של גוף ושל לב, של מי ששמע את ניגונו של ר' נחמן והטה את אוזנו למי התהום העולים מבין השיטין. כתיבתו מהדהדת את מילות הדרשה, פעם כמלודיה ופעם כליווי, ומוסיפה בהן טעמים חדשים ומפתיעים.
לבאים בשערי תורת ר' נחמן לראשונה, הספר עשוי לפתוח צוהר. הרב האוזר בחר פסקאות מופלאות, רבות מהן סתומות, והוא מנגיש אותן בשפה ברורה. כתיבתו מציעה ידית אחיזה בתוך הסבך הדרשני של התורות, ומאפשרת לתפוס לכל הפחות משהו, ולחוש חיבור נפשי ואישי אל כל תורה ואל כל סיפור. גם עבור מי שכבר למדו תורות בליקוטי מוהר"ן, המיקוד בפסקאות שנבחרו מעורר הקשבה מסוג אחר ושימת לב חדשה.
רצוא ושוב
שאלת השאלות של הפדגוגיה והפרשנות, והיא מתקיימת גם ביחס ליצירתו הענפה של ר' נחמן, היא סוגיית הכוונה. במילים אחרות: על איזה מצע מנטלי ונפשי נלמדות התורות ונשמעים הסיפורים? מה מחפש הקורא ומתוך איזו תודעה הוא ניגש לקרוא את הכתוב? הרב האוזר מניח מצע ייחודי שניתן לכנותו "מרחב משחק" רוחני, במקום שאינו אינטלקטואלי מחד אך גם רחוק מאוד מן הפשטנות. ביד אמן הוא מצליח לשהות במקום שלישי – מרחב שבין קריאה מוקפדת של הטקסט ובין פרשנות חופשית ויצירתית.
מנקודת מבט פרשנית, מדובר בגישה עדכנית ההולמת תיאוריות עכשוויות משדה ההרמנויטיקה, המדגישות את השיחה המתפתחת בין הקורא המפרש באופן אקטיבי וסובייקטיבי את הכתוב ובין כותב הטקסט, שאף הוא "מדבר" כסובייקט נוכח (גלוי או סמוי). במרחב הביניים הזה נפגשים, בעדינות רבה, חוכמה ותמימות, כבדות קיומית וקלילות. מצע הלימוד נע, רצוא ושוב, בין בהירות המביאה להסבר הכתוב כפשוטו, ובין עמעום ומסתורין. יש כאן איזון נדיר ודיאלקטי בין שהות סבלנית עם המילים, כזו שכרוכה באי־ידיעה ובתהייה, ובין אמירות בהירות ואף נוקבות.
מתוך הספרות הענפה והמגוונת שראתה אור על ר' נחמן, חסרים ספרים שעונים על צורך כפול: לימוד מעמיק המשולב בהפנמה. בספר זה מוצע מפגש קרוב עם הטקסט המקורי של הדרוש או של הסיפור החסידי, ללא המרחק האקדמי המקובל, אך כזה שגם נותן לדברים לחלחל פנימה ולגעת. זו איננה קריאה מחקרית, השומרת על מרחק ביקורתי, וגם לא קריאה פופולרית, פשטנית לעיתים. הרב האוזר מציע שימת לב מדויקת למילים עצמן ולקול הקורא של ר' נחמן, מתוך אנליטיות מחקרית השזורה בהמיית לב אותנטית של חסיד. הוא מציב גשר נדיר מעל פערי שפה ותודעה ומאפשר לימוד מסוג אחר, שמשולבים בו דעת עם שיח רגשי, וחיבור בין תובנה ליישום.
זה איננו ספר עיון במובן הקלאסי, אלא ספר ללכת איתו. מומלץ לקרוא בכל פעם רק פרק אחד, שאורכו על פי רוב לא עולה על עמודים ספורים, תוך שהקורא מוזמן להטות אוזן למחשבותיו שלו ולהרהור העולה מתוכו.
אינטליגנציה רוחנית
סגנונו של הספר מתרגם את השפה החסידית לתרבות זמננו, בתמהיל של עדינות עם אמירה ישירה, ולעיתים אף חריפה ומערערת. אמירותיו של ר' נחמן, שרבות מהן נושאות מטען ביקורתי ופולמוסי, הניעו את אמות הסיפים של יהדות זמנו וחתרו תחת כל בורגנות דתית, גם זו החסידית. הפרשנות שמציע הרב האוזר, בדומה לדיבוריו הבוערים של ר' נחמן, מוציאה את הקורא מאזורי הנוחות של חייו, מעוררת בו תהיות קיומיות, וסודקת את הסדק הנדרש לגילויה של תודעה רוחנית חדשה.
פרק אחר פרק מוביל אותנו הרב האוזר להתבוננות כנה וחומלת אל תוך נפשנו, אל לב הדברים. הוא צולל אל תהום הנפש, לא פעם בדיאלוג ישיר עם רעיונות תיאורטיים וקליניים מהעולם הפסיכולוגי. מושגים מעולם בריאות הנפש, כמו מחשבות טורדניות כפייתיות, מנגנוני הגנה, חרדת מוות, חרדה מפני ריקנות ועוד, מתורגמים לשפה רוחנית. ניכר שהמחבר עסוק בהבחנה בין פסיכותרפיה, המבוססת על היחס בין מטפל למטופל, ובין הריפוי הרוחני וכוח הצמיחה שעולה מתוך תורתו של ר' נחמן. תשומת לב מיוחדת ניתנת לרעיונות הפסיכואנליטיים של דונלד ויניקוט, ולהמשגות שלו ביחס לאותנטיות ו"אני כוזב", מרחב־מעבר, משחק, פנטזיה ודמיון.
החוויה הדתית שעולה מן הספר מתאפיינת ביכולת לשהות באי־ידיעה, לשאת ספק, לא לחדול מתקווה ולעמול על תיקונו של עולם שבור. תדר של אמונה בלתי־מותנית הקודמת לכל תוכן תיאולוגי, מעבר לטעם ודעת, בולט כמצע הראשוני של הנפש ושל חיי רוח. הספר רצוף בהדרכות רוחניות ותרפויטיות מגוונות, כמו לקיחת סיכון, הודאה באמת, התמסרות, ענווה, נשימה והרפיה, וגם נכונות נפשית להיות "שבור". פרקים רבים נוגעים, במישרין או בעקיפין, ברעיון "ההשלמה" עם החסר, ועם היותנו פגיעים וסופיים. כל אלה חלק מאנושיותנו והן נישאות בספר על כפיים, במה שניתן לראותו כפיתוח "אינטליגנציה רוחנית" בדרכו של ר' נחמן.
בסוף כל פרק מוצעים שהות ותרגול ("למעשה"), שאכן עשויים לפתח את היכולת הנפשית והרוחנית הזו. כפי שכתב המחבר בפתח הספר, הדברים מותאמים לרוח המלחמה הנוכחית ואתגריה הרוחניים. הם מוליכים אל רגעי התבוננות ואל חשיפת אמיתות נפשיות, שמתוכן דולה המחבר משב רוח של תקווה וריפוי ממעיינות האמונה של ר' נחמן.