אז מה היה לנו ב־91 השנים מאז שהסתלק מאיתנו הרב קוק? האם החזון הולך ומתממש, או שמא - אם נביט על הנסיגה מערכי הציונות במדינת ישראל; על המשברים המתגברים והולכים בנושאי זהות דת ומדינה; על גידולו של המחנה החרדי – ההפך הוא הנכון?

חשוב לעשות סדר בדברים. ראשית, הציפייה כי האיזון השלם בין קודש לחול, בין חומר לרוח, בין דת למדינה יתקדם באופן "חלק" וללא משברים נובעת מחוסר העמקה בדבריו של הרב קוק עצמו. במקומות רבים בכתביו מתריע הרב כי תהליך התחייה המתגשם כיום ייאלץ לעבור עוד משברים רבים, והתופעות שמנינו קודם הן חלק בלתי־נפרד מכך (אגב, לפי דברי הרב ייתכן גם שמחכות לנו צרות גדולות יותר בעתיד; אבל בואו לא ניכנס לדיכאון בג' באלול).

שנית, מבט מעמיק על התרבות הישראלית כיום מצביע על מגמה ברורה: מעולם לא הייתה השפעת משנתו של הרב קוק גדולה יותר מאשר בימינו אנו! שימו לב מה מתרחש מתחת לפני השטח: לאט־לאט, ובאופן לא מודע ברוב המקרים, החברה הישראלית מיישרת קו עם העקרונות של משנת הרב קוק.

מחד גיסא, הציבור החילוני נקלע למשבר ערכים ומחפש תרבות חלופית. נכדיהם של גדולי החילונים בדור הקודם נשאבים כיום לחיפוש רוחניות אובססיבי. ייתכן שנמצא אותם בשלב זה או אחר משוטטים בהודו, או - כתהליך זמני של הקצנה ניגודית לאורח החיים הקודם - במסורתיות כלשהי; אולם ההבנה כי עולם החול כשלעצמו איננו בר קיום ויש הכרח להיפתח לעולם הרוח - ההבנה הזו היא מושכל יסוד בתרבות הישראלית כיום.

מאידך גיסא, הציבור החרדי הולך ומשתנה מול עינינו. התמורה בחברה החרדית מהותית עד כדי כך שהיא עצמה עוד מתקשה בהגדרתה. נכדיהם של גדולי המתנגדים לציונות ולמודרנה בדור הקודם ממלאים כיום את ספסלי המכללות להכשרה מקצועית, מצביעים בבחירות, מתפתלים (לא בהצלחה יתרה) בהתמודדות עם השירות הצבאי, ומחפשים דרכים להתחבר למדינה ולישראליות. עם הזמן, הכרח החיים יגרור את הציבור החרדי לחפש משנה רוחנית שתספק מענה הכרתי לתמורות הללו - ואז יגלו גם הם את הרב קוק בפועל.

ודבר נוסף: גם במישור הגלוי השפעתו של הרב קוק רק הולכת וגוברת: מלבד מספר לומדי משנתו בפועל, אשר בעבר הלא־רחוק היו עשרות וכיום הם רבבות; מלבד המוסדות פרי רוחו המעצבים כיום תחומים רבים במדינת ישראל; מלבד המפעלים הנרקמים כל העת להנגשת משנתו לציבור - מעולם לא היו בעם ישראל כוחות החותרים לאחד בין קודש וחול יותר מאשר בימינו.

בכל תחום - תורה, כלכלה, ספרות, חינוך, תקשורת, מוזיקה, אומנות – נמצא צעירים וצעירות הניזונים באופן ישיר או עקיף מתורתו של הרב קוק ומטים אט־אט את המציאות הישראלית אל חזונו הגדול (שלא לדבר על תחום הצבא וההתיישבות, ששם כבר הוכרעה המערכה, וצאצאיו הרוחניים של הרב הם בראש החץ). ייתכן כי לניצנים הנראים כעת יידרשו עשרות שנים נוספות כדי להגיע להבשלה מלאה, אולם הכיוון בלתי־הפיך. המהפכה השקטה מתחוללת בכל רגע גם בלי שנחוש בכך.

אף אחד לא תמים. ברור ששינויים תרבותיים מעין אלו מלווים בסיבוכים ולעיתים - הפוך על הפוך - בהתנגדות דווקא כלפי הציבור המניף ברמה את דגל הרעיונות הללו. לעיתים אף נוצר מצב שבו חלקים מהציבור הדתי־לאומי מתבלבלים בין חזונו של הרב קוק ובין פשרנות דתית גרידא, או מוצאים את עצמם מפולגים סביב הדרך ליישם את החזון ולכן הם נחלשים ציבורית ופוליטית. אולם כל אלה הם משברים זמניים ובמידה מסוימת בלתי־נמנעים. הכיוון עצמו ברור: חיי חברה מודרנית המחוברים למסורת התורנית הנצחית של עם ישראל. לשם אנו חותרים, ולשם נגיע.

"המציאות אין לה כנפיים מהירים כאלה אשר לחיזיון", קבע הרב קוק בזמנו (אורות התחייה ג). אך כבר כעת המציאות מצמצת פערים עם החזון. 91 השנים הללו הן רק ההתחלה.

הרב חגי לונדין הוא ראש ישיבת ההסדר חולון