אחד הרגעים שבהם הפנים עומר פדור את מספר ומגוון האנשים שהרב חיים דרוקמן נגע בחייהם, היה בעת הלווייתו ההמונית של הרב, בחודש טבת תשפ"ג. "כשראיתי את אלפי האנשים שמילאו את הדשא של מרכז שפירא חשבתי לעצמי 'מה כל האנשים האלה עושים פה, זה הרי הרב שלנו'", הוא משתף. המראה הזה עמד לנגד עיניו גם כשהחל לערוך את הספר "חיים שניתנו במתנה", ובו סיפורים העוסקים בדמותו של הרב דרוקמן, מהמנהיגים הבולטים של הציבור הדתי־לאומי בדור האחרון.
עיכובים שונים הביאו לכך שהספר, שהעבודה עליו החלה מיד לאחר פטירתו של הרב, יצא לאור למעלה משלוש שנים לאחר פטירתו. פדור, תלמידו של הרב דרוקמן בישיבת ההסדר אור עציון, חלם על ספר סיפורים כזה עוד בחייו של הרב. "כבר לפני הרבה שנים עלה לי רעיון להוציא ספר כזה. אספתי לעצמי סיפורים באופן לא מסודר, אבל אמרו לי שלא מוציאים ספר על הרב בעודו בחיים. כשהרב נפטר היה ברור שמלבד הביוגרפיה, מוציאים גם ספר סיפורים. המשפחה הקליטה כל מה שסופר במהלך ימי השבעה, וחיפשו כותב".
פדור ערך את כל ספרי משנתו של הרב דרוקמן, שלמעלה מעשרים מהם יצאו לאור עוד בחיי הרב. "היה לי ברור שאהיה קשור לספר בצד של העריכה הלשונית, כחלק מהמערכת שתכלול את המשפחה, צוות המכון ורבני הישיבה, אבל לא חשבתי שאכתוב את הספר בעצמי, גם כי לא היה לי ניסיון בכתיבה כזו וגם כי לא רציתי לעכב את המשך הוצאת הספרים ממשנתו של הרב, שאני אמון עליה. לאורך הכתיבה גם ליווה אותי רגש של אימה – איך אני אמור להציג דמות כזו גדולה שאני אוהב באופן אישי".
פדור עם הרב דרוקמן | צילום:
כמו הספרים הקודמים שערך, גם הספר החדש יוצא לאור בהוצאת המכון התורני אור עציון הממוקם בתוך מתחם הישיבה במרכז שפירא. שם גם התקיימה שיחתנו.
זה המקום לגילוי נאות: השיחה הזאת איננה מתקיימת בחלל ריק. לפני שש שנים זכיתי להוציא לאור את הספר "הנני: סיפורו של הרב חיים דרוקמן" (בהוצאת ידיעות ספרים), ביוגרפיה שנכתבה עוד בחיי הרב דרוקמן ובשיתוף פעולה עימו. הספר של פדור שונה באופיו ובסגנונו. הוא כולל למעלה מ־850 סיפורים קצרים מפי מאות אנשים שפגשו את הרב במגוון תחנות חייו, ומאיר זוויות שונות של דמותו.
הסוגה הספרותית מושפעת מהספר "איש צדיק היה", ספרו המיתולוגי של שמחה רז על הרב אריה לוין. "מראש אמרנו שזו הסוגה וזה הסגנון הספרותי שביקשנו לקלוע אליו", אומר פדור, "אם כי הוא לא זהה לחלוטין. היה חשוב לנו שהכתיבה תהיה יותר מודרנית ולא ארכאית וגבוהה מדי, ושהספר יהיה זורם וקליל כי היה חשוב לנו להגיע גם לנוער".
פרט וכלל
איך בוחרים כמה מאות סיפורים מתוך האלפים שקיבצתם?
"אפשר היה לכתוב ספר שלם רק מסיפורים על הרב דרוקמן כראש ישיבה, אבל הרב נגע בכל־כך הרבה אנשים, וכל אחד הרגיש שיש לו את הרב דרוקמן שלו. בשביל תושבי המועצה האזורית שפיר הוא היה רב היישוב מרכז שפירא, עבור מישהו אחר הוא היה ראש מערך הגיור, ובשביל אחרים הוא היה הרב של תנועת בני עקיבא. במובן מסוים נדרשתי לכתוב עשרים ספרים על אדם אחד. כל פרק אמור להציג את הרב בתחום אחר, וממילא זה הגביל אותי בכמות הסיפורים, אם כי יש פרקים ארוכים יותר כמו הפרק על החינוך, כי בסופו של דבר הרב היה איש חינוך וכך הוא ראה את עצמו. כשהיו חסרים לי סיפורים מהעשייה של הרב מול הצבא או בתחום הגיור, ראיַינו אנשים וגייסנו עוד סיפורים לתחומים הללו.
"בחרנו סיפורים שיש להם משמעות גם לאחרים, ולא רק עבור המסַפר. יש הרי אינספור סיפורים פרטניים של אנשים שמאוד התרגשו מכך שהרב עשה מאמץ אדיר לבוא לחתונה שלהם או לנחם אותם. הרב היה בכל יום בכמה אירועים, וכל אחד התרגש מכך שהוא בא. חיפשתי סיפורים מפתיעים גם מהעשייה הציבורית של הרב בתקופתו כחבר כנסת, או באיגוד ישיבות ההסדר, ולא רק סיפורי פרט. היה חשוב לי לגוון ולהביא סיפורים מאנשים שונים ולא מאותו אדם. לפעמים בחרנו סיפור לפי המסַפר כי היה לנו חשוב שאנשים מסוימים יוזכרו בספר. לפעמים עצם האזכור של דמות ציבורית שהיה לה קשר עם הרב, כמו ח"כ יוסי שריד למשל, זה הסיפור".
מה התחדש לך במהלך העבודה?
"היקף הקשר של הרב עם גדולי תורה אחרים, כמו הקשר המשמעותי שהיה לו עם הרב שלמה זלמן אוירבך, קשר שכלל הרבה ביקורים, והקשר החברי שהיה לו עם הרב מרדכי אליהו. כתלמיד בישיבה גם לא הכרתי מספיק את הפעילות הציבורית והאישית של הרב בשעות הקטנות של הלילה, ושהיו לילות שהוא בכלל לא ישן.
"סיפור מיוחד שריגש אותי הוא הסיפור של חנן רובין על סיוע מהיר שהרב העניק לחיילת שנתקלה בבעיה בתהליך הגיור. בפגישה אקראית עם הרב 13 שנים לאחר המקרה, רובין נדהם לגלות שהרב מתקשר לדרוש בשלומה של המתגיירת מדי שנה.
"כתלמיד של הרב שמעתי אותו מדבר תמיד על הכלל, אבל בעבודה על הספר גיליתי שרוב הסיפורים הם על הפרט. הרבה סיפורי 'הרב ואני' והרבה סיפורי 'הרב ראה אותי', שסיפרו תלמידים ומתגיירים, חניכים בבני עקיבא וגם חברי כנסת. אפשר היה לבנות ספר שלם שכולו סיפורי פרט אבל רצינו להציג גם את הצד הכללי, כי ציר הכלל והפרט היה מרכזי אצל הרב. מצד אחד הוא עסק בדברים הכי ציבוריים וגדולים, ומצד שני בסיפורים הכי אישיים. זה בא לידי ביטוי למשל בכך שכחבר כנסת הוא התעקש לחתן תלמיד ברמת הגולן בערב של השבעת ממשלה, וטס בשביל זה ממחניים לעטרות".
צילום: לירון מולדובן
הפרקים שעוסקים בעין הטובה של הרב כלפי בני פלוגתא, מדגישים את החוסר של התכונה הזו בשיח הציבורי הנוכחי.
"זו באמת הייתה מידה מופלאה אצל הרב. רק לפני שבוע שמעתי מבנו של הרב עוד סיפור על זה. הרב דוד גרוסמן סיפר לו שבכנס רבנים שהרב דרוקמן נכח בו, היה רב שביזה אותו ודיבר נגדו בחריפות ובבוטות, ולא רק שהרב לא הגיב אלא שהוא הכריע בסוף באותה סוגיה כדעתו של המתקיף. ל'אני' לא הייתה משמעות אצל הרב דרוקמן. בני הפלוגתא שלו אף פעם לא היו אצלו רשעים אלא מקסימום טועים. נקודת המבט שלו הייתה שגם מי שחולק עליו ודאי רוצה בטוב. הוא היה מדמה את המחלוקות בעם ישראל למחלוקת בין בני משפחה שאוהבים אחד את השני למרות חילוקי הדעות. יש שיגידו שזה גם היה חיסרון שלו.
"אחת השאלות שהעסיקה את תלמידי הרב היא האם הוא היה תמים מבחירה או תמים באופיו. לי אין ספק שהוא היה תמים מבחירה. גם הרב דודקביץ שלמד בישיבה סיפר שפעם הוא חשב שהרב תמים באופיו, אבל אחרי ששמע את הרב באחת הפגישות שהוא נכח בהן, הוא התקשר להתנצל בפני הרב שהוא חשד בו בכך".
פדור מודה שהספר אינו מתיימר להתייחס לכל אירוע בחייו של הרב דרוקמן ואינו מבקש להציג מבט מורכב על עמדותיו. שמו של הרב מרדכי אלון למשל, שהרב דרוקמן אפשר לו ללמד בישיבתו במשך תקופה גם לאחר הרשעתו, אינו מוזכר בספר. "זה ספר של סיפורי צדיקים, לא ספר ביוגרפי", אומר פדור. "אנחנו מציגים את הרב עם הילה. זה ספר לבית המדרש, ספר מוסר שאדם קורא בו ומתחזק בעבודת ה' וביראת שמיים". את הסיפורים מלווים ציטטות מדברי הרב, "כדי שהקוראים יחוו את דמותו כמי שקיים את מה שלימד", מסביר פדור.
אף שפדור מגדיר את הספר כסיפורי צדיקים, לא תמצאו בו סיפורי מופתים על הרב דרוקמן. "הייתה לנו מחלוקת מה עושים עם סיפורי מופתים, כי היו סיפורים כאלו שהתגלגלו אלינו. שאלנו את חתנו הרב שמעון לפיד, ראש ישיבת אור עציון, והוא הכריע שמופתים לא ייכנסו לספר. הרב דרוקמן היה רציונלי. אומנם שמעתי ממנו כמה סיפורי מופתים בודדים, אבל זה לא היה העניין שלו. אחרי האזכרה של הרב מרדכי אליהו, שסופרו בה מופתים, הרב אמר שהוא לא ראה אצל הרב אליהו מופתים אבל כן ראה את יראת השמיים והשקידה בתורה. לרב דרוקמן הייתה חשובה האמירה החינוכית, מה הסיפור נותן לך לחיים ואיך אתה ממשיך איתו הלאה".
ראייה של עורך
עומר פדור (40) גדל בצור־יגאל ולמד בישיבת בני עקיבא רעננה. במהלך התקופה הזו הוא ראה את הרב דרוקמן בפעם הראשונה. "היה משבר בישיבה, והרב, כיו"ר רשת המוסדות של בני עקיבא, הגיע למשרדים כדי לעשות סדר. אני זוכר שהפריע לי שאנחנו, כתלמידים בישיבה, לא מכירים אותו מספיק".
לישיבת ההסדר אור עציון הגיע פדור בעקבות המלצה של חבר. "השנה הראשונה שלי בישיבה הייתה תשס"ה, השנה של הגירוש מגוש קטיף. קיבלנו לווריד באופן מרוכז הרבה ערכים של הרב. היינו בהפגנות נגד הגירוש, ובעקירה עצמה היינו עם הרב ביישוב נצרים". בשנתו השנייה בישיבה נישא פדור לאפרת, שגדלה גם היא בצור־יגאל ולמדה אצל הרב דרוקמן במדרשת אורות עציון. לאחר שירות צבאי כסופר סת"ם חזר פדור לישיבה ושקע בלימוד תורה. בגיל 24 הוא כבר הפך לעורך של ספרי הרב דרוקמן.
"הייתי אברך בישיבה שמחובר לרב, אבל לא מהמקורבים שלו", הוא מתאר כיצד הגיע לתפקיד הזה. "בישיבה הייתה אגדה שהרב לא מוכן להוציא ספרים מתורתו. חברי הרב יצחק דעי ערך אז את הביטאון של הישיבה, והתעקש להכניס בו מאמר אחד של הרב שיאושר על ידו לפרסום. כשהחלפתי אותו כעורך הביטאון, המשכתי את זה. בשנת תשע"א התקיים אירוע של 35 שנה לישיבה, והצעתי למנהל הישיבה נפתלי קנדלר שלכבוד האירוע נוציא ספר של הרב. נפתלי שכנע את הרב להוציא ספר שנקרא 'פרקי גאולה', והרב ביקש שאני אערוך את הספר כי ערכתי את מאמריו בביטאון הישיבה. הספר נערך מתוך שיעורים של הרב שהוקלטו, ובהמשך הוא התעבה לספר 'קמעא קמעא'. חשבנו שבכך סיימנו, אבל יום אחד הרב התקשר אליי ושאל מתי מתחילים לעבוד על הספר הבא... עבדתי על הספרים במקביל ללימודיי בישיבה, ובהדרגה זה הפך לעיסוקי העיקרי".
צילום: לירון מולדובן
ברגע שהסכר נפרץ, הספרים החלו לצאת בשטף, כולם בעריכתו של פדור. תחילה יצאה לאור סדרת "לזמן הזה" על מועדי השנה, לאחר מכן הגדה של פסח, "צמאה נפשי" בענייני תפילה, סדרת "התורה לדורנו" על פרשות השבוע, ועוד. הרב דרוקמן עבר על כל מילה בספרים לפני הוצאתם לאור. "הייתי מניח אצלו את טיוטת הספר מודפסת, ומחכה שיעבור על זה", מתאר פדור. "בשלב מסוים הייתי מתחיל להתקשר ולשאול אם הרב כבר עבר. כשהיינו לחוצים על הוצאת ספר הייתי מתקשר מדי בוקר, והרב היה אומר בחיוך 'כמה אני שמח שיש מישהו ששואל כל בוקר בשלומי...'. יצא לי לשבת עם הרב על הערות לספרים כשהוא היה מאושפז בבית חולים, וגם ב'נופש' שלו בכפר עציון. על כל ספר הוא עבר פעמיים. בשנה האחרונה כבר היה לו קשה, אז הוא עבר רק פעם אחת".
מהחוויה האישית שלי, לרב דרוקמן לא היו הרבה הערות תוכן, למרות שהוא עבר על כל מילה.
"אני מסכים, גם אני לא הרגשתי קושי בעבודה מול הרב על הספרים שלו. הרב היה זורם וקל, וכמעט לא נגע בתוכן. רוב ההערות שלו היו שגיאות כתיב או דקדוק. הייתה לו ענווה גדולה והוא היה כותב את ההערות עם סימני שאלה ומתלבט איתי. הייתה לו גם ראייה של עורך. צריכים לזכור שבעברו הוא היה עורך של עיתון 'זרעים', וגם ערך עם רבו הרב צבי יהודה את 'אורות התשובה'".
החוברת שהתגלגלה למנהרה
את הספר "בחיל וברוח", שעוסק בענייני מלחמה וצבא, הרב דרוקמן הספיק לאשר לדפוס, אבל הספר ראה אור רק לאחר פטירתו. "כשהספר יצא בחורף תשפ"ג היו כאלה שתהו את מי יעניין עכשיו ספר על הצבא, אבל חצי שנה לאחר מכן פרצה המלחמה. הוצאנו חוברות קטנות של תכנים מתוך הספר והפצנו עשרות אלפי עותקים לחיילים. אחת החוברות התגלגלה לידי אגם ברגר בהיותה בשבי חמאס, ולימים היא סיפרה שהדברים של הרב העניקו לה כוחות. הרגשנו שמישהו הוליך אותנו בהוצאת והפצת הספר הזה. האחראי על הפצת החומרים ברבנות הצבאית סיפר לי שהחוברת של הרב דרוקמן הייתה הכי מבוקשת אצל החיילים אחרי הגמרות של הדף היומי".
בקנה מצויים עוד לא מעט ספרים ממשנתו של הרב דרוקמן. "אנחנו עובדים על שני כרכי שיעורים של הרב על מאמר 'למהלך האידאות' של הרב קוק, כרכים נוספים של 'מענה חיים' – סדרת שו"ת במגוון תחומים, ויש עוד חומרים על 'מאמר הדור' ועל חלקים נוספים ממשנתו של הרב קוק".
במה מתייחדים שיעורי הרב דרוקמן במשנתו של הרב קוק?
"השיטה של הרב דרוקמן בלימוד כתבי הרב קוק היא ללמוד את המקורות של הרב קוק ולהראות שהכול מבוסס על מקורות חז"ל, ראשונים ואחרונים. בשיעורים זה היה קצת מייגע לפעמים, אבל פתאום כשאתה רואה את המקורות אתה מבין יותר את תורת הרב קוק. הרב דרוקמן למד את השיטה הזאת מרבו הרב הנזיר".
מההיכרות שלי, הייתה גם לא מעט חזרתיות בשיעוריו של הרב דרוקמן.
"נכון. בתור תלמיד ידעת פעמים רבות מה הוא יאמר, אבל כבוגר של הישיבה, כשאתה יוצא החוצה ופוגש בוגרי ישיבות אחרות, אתה מרגיש שקיבלת עולם מבוסס ביחס להרבה שאלות יסוד בציונות הדתית. אני חושב שמי שלמד הרבה שנים אצל הרב דרוקמן יידע פחות או יותר מה הרב היה אומר על כל מיני סוגיות אקטואליות. הוא נתן לנו יסודות וחזר עליהם מדי שנה, וזה נצרב בנו והוטמע בנו. גם אם שמענו פחות חידושים, קיבלנו עולם מסודר".
פדור, שלמד הוראה ועריכת לשון, עורך כיום גם ספרים אחרים במסגרת המכון התורני של אור עציון, וגם יוצר תוכן עצמאי. במשך שנים הוא כותב חידות מחורזות על התנ"ך, דפי לימוד על פרשת השבוע, ודברי תורה לטרמפיסטים. בקרוב הוא מקווה להוציא לאור ספר חידות שכתב. הוא מתגורר כיום בקרני־שומרון, אשתו אפרת מחנכת באולפנת רבבה, ולהם שישה ילדים. פעם בשבוע הוא מגיע לישיבת אור עציון, מעביר שיעורי תנ"ך בישיבה ועובד במכון.
המכון, שהוקם לפני 42 שנה ומנוהל היום על ידי הרב יקהת רוזן, הוקם במטרה להעשיר את אוצר הספרים היהודי בהוצאה לאור של יצירות תורניות ייחודיות. במשך השנים הוא הוציא לאור חיבורים הלכתיים מתקופת הראשונים כמו "אורחות חיים" ו"אור זרוע", ספרי חסידות כמו "שפת אמת" במהדורה מחודשת ומתוקנת, ספרים של רבני הישיבה, וכמובן ספרי הרב דרוקמן. "כשנכנסתי לעבוד במכון, פרויקט הדגל שלו היה 'שפת אמת' על התורה. החלום שלי היה שיהיו במכון יותר ספרים של הרב דרוקמן מאשר ספרי 'שפת אמת'....לשמחתי החלום הזה התגשם".