רחל ינאית בן־צבי, רעיית הנשיא השני, חלמה להקים לזכרו ישיבה בפקיעין

לכבוד ידידי היקר פרופ' שאול ליברמן. אני באה בזה בבקשה אליו, ידידי, לכתוב לרב נריה שאתה ואני מציעים לייסד ועדה ציבורית להקמת הישיבה בפקיעין שחבריה: הרב נריה, פרופ' ש. ליברמן, רחל ינאית בן צבי ומרדכי איש שלום.

כדברים האלה כתבה רחל ינאית בן־צבי ביום י"ט אלול תשל"ט, 11 בספטמבר 1979, לחברהּ פרופ' שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדור הקודם. באותה עת הייתה רחל ינאית בת ה־93 בערוב ימיה, אישה רבת פעלים ועתירת הישגים, באה בימים. הדבר ניכר גם בחתימתה, שנכתבה בכתב־יד רועד. כחודשיים לאחר מכן, ביום כ"ו בחשוון תש"ם, נפטרה לבית עולמה בשיבה טובה. כדרכה כל הימים הייתה רחל ינאית אשת מעשה, והיא הציגה תוכנית סדורה להקמת הישיבה:

הרב נריה יפנה למר יעקב דרורי בבית מאיר ולמשרד הבטחון לגיוס תלמידים לישיבה, כיוון שיש קושי בסידור עם מעלות [ישיבת ההסדר במעלות]. אני מטפלת בהנהלת מנהל מקרקעי ישראל בנצרת להשגת בית בפקיעין סמוך לישיבה, בחליפין עם בית בתרשיחא.

דברתי עכשיו עם מנהל לשכת שר הדתות מר ישראל ליפל, והוא הבטיח לכלכל מחדש את הישיבה בפקיעין. לכן הלא עזרת, פרופ' ליברמן, בזמנו עם הרב יצחק רפאל, אני הבנתי ממך, ידידי, שגם אתה מוכן לעזור. ובכן, אם אתה יכול, כתוב מכתב בשם שנינו לרב נריה. אני מודה מראש ומקווה שנזכה להקים ישיבה לזכרו של יצחק בן־צבי.

מעניין שברצותה להגשים את חלומה, הקמת ישיבה על שם אישהּ, הנשיא השני יצחק בן־צבי, פנתה רחל ינאית דווקא לאנשי הציונות הדתית ולא לחוג אנשי תנועת העבודה, בית גידולה הטבעי ו"ביתה השני" משך עשרות רבות של שנים.

יעקב דרורי המוזכר במכתב, איש הקיבוץ הדתי וחבר קיבוץ סעד, כיהן כמזכ"ל בני עקיבא וכמנכ"ל הראשון של איגוד ישיבות ההסדר, והיה הרוח החיה בהקמת ישיבות ההסדר הראשונות, למן הקמת ישיבת כרם ביבנה בשנות החמישים. ממשרדו שב"בית מאיר", בית הפועל המזרחי ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, סמוך להיכל שלמה, ניווט יעקב דרורי את איגוד ישיבות ההסדר.

מנהיג המפד"ל יצחק רפאל, שמן המכתב עולה כי רחל ינאית ביקשה גם את עזרתו, כבר לא היה בשיא כוחו. הוא אמנם עזב את כהונתו כשר הדתות כמה שנים קודם לכן, וגם סיים את כהונתו בכנסת, אך רחל ינאית סברה שהוא יוכל לסייע בזכות מערכת קשריו הענפה במסדרונות הממשל והפוליטיקה, כמו גם זיקתו ומחויבותו העמוקה לגר"ש ליברמן (רפאל כתב בהנחיית ליברמן את עבודת הדוקטור שלו בבית המדרש לרבנים בניו יורק, על "ספר המנהיג", אחד מחכמי פרובנס הראשונים).

בין שאר פעולותיו הציבוריות עמד הרב משה צבי נריה, "אבי דור הכיפות הסרוגות", בראש מרכז ישיבות בני עקיבא. באותה תקופה, לצד הקמת ישיבות תיכוניות ואולפנות בכל רחבי הארץ, יזם המרכז גם את הקמתן של מספר ישיבות הסדר (כגון ישיבת הכותל וישיבת מעלות) ונטל אותן תחת חסותו. קרבתה הגיאוגרפית של ישיבת מעלות לפקיעין הייתה יתרון גדול, ורחל ינאית סברה שזו תוכל להביא להקמת ישיבה במקום.

מנורה על השטר

הרעיון להקים ישיבה דווקא בפקיעין, בבית הכנסת העתיק או בסמוך לו, לא היה מקרי. לנשיא בן־צבי הייתה זיקה מיוחדת למקום. לפי מסורת קדומה, במקום זה שכן בית מדרשו של התנא רבי יהושע בן חנניה. המועד המדויק שבו הוקם המבנה הנוכחי של בית הכנסת אינו ידוע בוודאות, אך בתחילת שנת ה'תרל"ג (1873) הוא שופץ בעזרתו של רפאל הלוי מביירות. כתובת המנציחה את תרומתו מצויה על משקוף בית הכנסת.

בשנים 1926 ו־1930 התגלו בבית הכנסת שני לוחות אבן עתיקים אשר הוצבו בבית הכנסת בשימוש משני בעת הקמתו. ככל הנראה, לוחות אבן אלו גולפו סמוך לימי בית שני והם חלק משרידי בית הכנסת הקדום. על לוחות האבן ישנם תבליטים. באחד תבליט של מנורת המקדש, ולמרגלותיה שופר, מחתה מצידה האחד ולולב מצידה השני. על לוח האבן השני ישנו תבליט של שער מפואר, לצד השער שני עמודים ומעליהם מעין קונכייה. מקובל להניח שהתבליט מתאר ארון קודש. שני הלוחות שולבו בתוך קיר בית הכנסת. בבית הכנסת נמצאו גם שרידי ספר תורה עתיק, שיש סבורים כי הגיעו בידי פליטים שנסו מירושלים לאחר חורבן בית שני. בעבר הלא רחוק היה בארון הקודש ספר תורה עתיק בן מאות שנים, הכתוב על עור צבי.

בחיבורו "שאר ישוב" חקר יצחק בן־צבי את תולדותיו של היישוב היהודי בפקיעין. לימים, וככל הנראה גם בהשפעת פועלו של בן־צבי ומחקריו על המקום, יזם האדריכל מאיר בן־אורי – גם הוא מאנשי המעשה של הציונות הדתית, ומי שתכנן רבים מבתי הכנסת ביישובי הקיבוץ הדתי – את שיפוץ בית הכנסת, ועיצב תוכניות לחזיתו הדרומית שבה נקבע סמל המנורה ושלט זיכרון ליצחק בן־צבי. סמלים אלה התנוססו על שטר בן 100 שקלים שהנציח את זכרו של בן־צבי.

גם שנים רבות לאחר פטירת אישהּ הנשיא, בשנת 1963, לא זנחה רחל ינאית את חלומה להקים ישיבה לזכרו. פנייתה לגר"ש ליברמן לא הייתה מקרית. לצד קשרי משפחה ביניהם (סבתו של יצחק בן־צבי הייתה דודת אימו של ליברמן), היה ליברמן בקשר עם בן־צבי כבר בראשית עשייתו המחקרית, בשנות השלושים.

קשר רב־שנים זה נמשך גם כשבן־צבי היה לנשיא המדינה, וגם לאחר פטירתו, כאשר ליברמן נענה לבקשת רחל ינאית וכיהן כיו"ר הראשון של המועצה האקדמית של יד יצחק בן־צבי.

אגב מחקרי על הגר"ש ליברמן, מצאתי בארכיון הספרייה הלאומית מכתב (נטול תאריך) מן המחצית השנייה של שנות השלושים, כאשר ליברמן כיהן כראש מכון הרי פישל לדרישת התלמוד. זוהי תגובה למכתב ששיגר בן־צבי, שחקר לעומק את תולדות "נדחי ישראל" בתפוצות השונות, ולימים נתפרסמו מחקריו בכרך מיוחד הנושא שם זה, ועניינו בבירור האפשרות של קיום יישוב יהודי בנבטייה, אחת מערי דרום לבנון. במכתב מאשר ליברמן את השערתו של בן־צבי כי אכן היה יישוב כזה, וסומך אותה כידו הטובה בראיות מבבלי וירושלמי, תוך בקיאות בחילופי נוסחאות וגרסאות.

יד אחות

חלומה של רחל ינאית לא זכה להתגשם. עם קבלת מכתבה מיהר הגר"ש ליברמן לשגר לרב נריה את העתק מכתבה של רחל ינאית אליו, והוסיף בשוליו: "חושבני שהצעה זאת היא מעשית ויכולה להביא ברכה לעניין החשוב". במכתב הלוואי ששלח ליברמן לרב נריה "בין כסה לעשור תש"מ", כתב ליברמן:

לידידי הרב משה צבי נר"ו,

ברכה ושלום רב.

ראשית כל הנני מברך אותך ואת משפחתך בשנה טובה ומאושרת ובגמר חתימה טובה.

הרבה תודות בעד ספרך היקר שיחות הראי"ה. נכתב בטוב טעם, בסיגנון מצוין ונותן תמונה נהדרת של הרב זי"ע.

גב' בן צבי מתאוננת ששלחה לך עכשיו את החומר החדש בקשר עם הישיבה בפקיעין ולא מצאת לנכון להשיב לה במלה אחת. קשה היה לי להאמין שלא ענית לאשה השוכבת על ערש דוי, זקנה מופלגת, שזכתה לכך שנתנה את כל חסכונות חייה לייסוד ישיבה. הבטחתי לה שאכתוב לך. נסיתי להתקשר אתך טלפונית כמה פעמים ולא הצלחתי.

בידידות,

שאול ליברמן

חלפו עוד כשבועיים ימים. במכתב שנמצא בארכיון המדינה מיום כ"ז בתשרי תש"ם (18.10.1979), כשבועיים לאחר משלוח מכתבו של ליברמן, מובא המשך הסיפור. כותבת המכתב, בתיה לישנסקי (1992-1899), אמנית־פסלת מוכשרת בזכות עצמה, כלת פרס ישראל לפיסול ואחותה הצעירה של רחל ינאית בן־צבי, שבאותה עת כבר שכבה על ערש דווי, כותבת לגר"ש ליברמן כדברים האלה:

לכבוד ידידנו היקר והנערץ שאול ליברמן,

אתמול נסעתי לרב נריה עם שמחה יום־טוב מקבוץ דליה, והנני שמחה למסור לך תוכן השיחה אתו. בינתיים גמרנו העברת הבית מידי הערבי למינהל מקרקעי ישראל וזו מעבירה את הבית לרשות המפעל שאנחנו מקימים בפקיעין. אני אתקשר עם עורך הדין יוסף אילון. נעשה את החוזה לאחר שנקבל את הניירות ממקרקעי ישראל בנצרת.

הרב נריה מציע כי במקום לקרא למקום "ישיבת הסדר" שיש רבות כאלה בארץ, להקים בפקיעין מוסד מיוחד: בית מדרש לתורה בפקיעין, שזה יהיה אך ורק מיוחד לפקיעין ויבואו ממקומות שונים ללמוד שם.

בינתיים מוסיפים לבא ממעלות לפקיעין, אבל כשיקום המוסד, והוא יקום בקרוב, הם יבואו ויתמידו בפקיעין, יגורו בבית וילמדו יותר מפעם בשבוע.

אנו מקווים שלבית יוכלו להתקבל 25 תלמידים. הבית הקטן שתיקנו ישמש למנהל האדמיניסטרטיבי שיבוא מלונדון ושמו בר־חד.

שר הדתות אהרון אבו־חצירא התחייב להחזיק את המוסד. בינתיים יש הרבה הוצאות, התקנת הבית החדש, הריהוט גם לבית הכנסת, לתלמידים ולמנהל האדמיניסטרטיבי. כל זה אנו מקווים לסדר מהתרומות שקבלנו.

הרב נריה שמח מאד שכבודו מתעניין במוסד בפקיעין. זה יעזור לנו בכל המובנים.

אשמח בקרוב כשיהיו לי חדשות לכתוב לך עוד פעם. בכבוד רב, בתיה לישנסקי.

האדריכל שמחה יום־טוב, המוזכר במכתב, היה בוגר הטכניון ונמנה עם מייסדי קיבוץ דליה. לזכרו הוקם "הבית של גולי" (הכינוי שלו), מבנה אדריכלי מיוחד במינו שהוא תכנן ובנה בקרבת הקיבוץ, כחלק מחזונו ורצונו "להתחבר לטבע". עוד מוזכר משה ברח"ד, שהיה מנכ"ל ישיבת ההסדר במעלות במשך עשרות שנים.

מימוש חלקי

לפי שעה לא מצאתי בארכיונו של הרב נריה, המופקד ושמור בספרייה הלאומית בירושלים, או בארכיון רחל ינאית בן־צבי, השמור בארכיון המדינה עדות למכתב התשובה ששלח הרב נריה – אם אכן השיב לפניות שנשלחו אליו בעניין זה, או להמשך טיפולו בעניין. עם זאת, מפי השמועה למדתי שהרב נריה לא זנח לחלוטין את הרעיון, אבל מעולם לא הגיע לכלל מימושו המלא. ככל הנראה, פטירתה של רחל ינאית כחודש וחצי בלבד לאחר משלוח מכתבו של ליברמן, הביאה את הקץ על הגשמת חלום זה והוצאתו מן הכוח אל הפועל.

למרות זאת, בחלוף השנים התממש החלום ולו באופן חלקי. במשך מספר שנים פעלה בפקיעין בית מדרש שבו למדה קבוצת צעירים הקרובה לברסלב. הישיבה התנהלה על פי העצות שמצויות בכתבי ר' נחמן מברסלב ותלמידיו. בין השאר נהגו תלמידיה לקום בחצות הלילה לסדר לימוד מיוחד שנמשך עד עלות השחר ונחתם בתפילת ותיקין.

במקביל, מזה כמה עשורים, מדי ערב שבת (ולעתים גם במשך ימות השבוע), יוצאת קבוצת תלמידים מישיבת ההסדר במעלות הסמוכה לפתח המערה בפקיעין, כדי ללמוד תורה בפקיעין. תחילת מיזם זה לא הייתה קשורה במישרין ליוזמה של רחל ינאית, אבל מגשים בפועל את כוונתה. בימי שישי נוהג ראש הישיבה במעלות, הרב יהושע ויצמן, כפי ששמעתי מפיו, להגיע לפקיעין כדי ללמד שיעור בפרשת השבוע, המשולב ברעיונות מתורת הנסתר של רשב"י.

פרופ׳ אביעד הכהן הוא נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט