"עולם התורה מספיק חזק בשביל לקרוס בתוך עצמו ולהגיד: 'אני לא יודע'"

כשבועיים לאחר שמחת תורה תשפ"ד פרסם הרב ד"ר ראובן טבול מאמר שבו קרא לענווה ודומייה נוכח האירועים הקשים. "טרם הגיע הזמן להרחיב על מסקנות ותובנות העולות מתוך מאורעות הימים", כתב, "אך זאת אומר: לצד רוממות רוח מול עשיית הטוב והחסד בעם כולו, מחיילי צה"ל דרך אלפים רבים של מתנדבות ומתנדבים, אני מוצא את עצמי נבוך לשמוע בעלי דעה ותורה המוצאים במלחמת שמיני עצרת רק הוכחות לדעותיהם הפוליטיות או התורניות שאחזו בהן לפני המלחמה... אירוע בסדר גודל שעם ישראל עבר דורש מעט ענווה ודומייה, בחינת 'ואנחנו לא נדע מה נעשה'".

ברוח הקריאה הזו פרסם לאחרונה הרב טבול ניגון מרגש שהלחין למילות התפילה "אַתָּה יודֵעַ רָזֵי עולָם", מתפילת יום הכיפורים. הסינגל הוא חלק מאלבום תפילות שהלחין, שיוצא בימים אלו. "אמנם הלחנתי את הניגון 'אתה יודע' כבר לפני כמה שנים, בימי הסליחות, אבל הרגשתי שהוא מאוד מתאים לתנועה פנימית שעברתי בעקבות המלחמה, ובחרתי אותו גם כשם לאלבום כולו", הוא מסביר. "אני משליך את המשפט הזה שפונה לקדוש ברוך הוא, 'אתה יודע', לחוויה של עמידה מול סוד איום ונורא, רזי עולם ותעלומות.

"כבר בימים הראשונים למלחמה, כשהתחיל שיח על פיכחון וצורך לנמק ולהסביר, הרגשתי את הצורך בהסכמה לומר 'אני לא יודע'", משתף הרב טבול. "הרגשתי שאני רוצה לשהות דווקא בשבר, בתוהו ובוהו. הייתי בתוך דיאלוג פנימי סוער, בהקשבה לתוהו, לכאב ולאימה. ההסכמה להיות בשבר היא הסכמה לעבור תהליך ולהתחולל בתוך האירוע. יכול להיות שמשהו בתורה שלי לפני כן הוביל אותי אל המקום הזה, כך שהייתי קצת מוכן אליו. הקריאה בתורה מחדש בשמחת תורה, התורה שנשברת ונפתחת מחדש - בשבילי כל זה לא היה משל אלא חוויית חיים קיומית לימודית, שהתערבבה עם הדאגה לחתנים ולבן שבצבא. ההסכמה לשהות בלב השבור היא גם זו שאפשרה למוזיקה להתרחש. הסכמה להיות בסיטואציה היא לא רק להישבר, אלא גם להיות בפליאה ובסקרנות ולהסכים לאהוב ולחמול".

את הסרטון שמלווה את השיר "אתה יודע", בחר הרב טבול לצלם באתר של חניון מסיבת הנובה, ליד קיבוץ רעים. "זה קליפ שמראה בעיקר טבע. ברחתי באופן מודע מהאגרסיביות של הנובה ולא הלכתי שם בשבילים הפנימיים. הטבע שם מדהים, יש בו הרבה יופי. זה צילום עדין שנותן מקום לשקט, לטבע, לפריחה שממשיכה לצד אדמה מדממת".

חוזר אל בורות המים

ראובן טבול (49) נולד וגדל בירושלים, להורים שעלו מצרפת בשנות השבעים. הוא למד בישיבות נתיב מאיר ועטרת כהנים, ולאחר שירותו הצבאי למד גם בישיבת רמת־גן. הוא נשוי לרחלי, עובדת סוציאלית שעובדת כמלווה רוחנית, הם מתגוררים כבר 22 שנים בקיבוץ ראש־צורים בגוש עציון, ויש להם שישה ילדים ושלושה נכדים. הרב טבול הוא בעל תואר דוקטור בספרות עברית מאוניברסיטת בר־אילן, ובעבר עמד בראש ההתמחות לספרות במכללת אורות.

בעת פרוץ המלחמה עמד הרב טבול בראש מדרשת שובה, מדרשה ללימודי יהדות לנשים בעפרה. "היו לי כמה בוגרות של שובה שהיו במסיבת הנובה. הייתה תלמידה, רינת זגדון ז"ל, שלמדה אצלנו בתוכנית אלול ונרצחה שם. במוצאי שמחת תורה אפילו פתחנו חמ"ל, כי הבנו שהאירוע קשור גם אלינו".

לפני כשנה פרש הרב טבול מראשות מדרשת שובה, לאחר 15 שנים. הפרישה הייתה חלק מהתהליך שחווה בעקבות המלחמה. "היה כאן גם צורך עמוק בהתחדשות ובשינוי, וגם תחושה שקורה פה משהו גדול ואני רוצה להיות פנוי אליו ולשמוע אותו". כיום הוא פועל בארגון הרבנים צהר, בתחום ההשתלמויות והתוכן, וממשיך ללמד תורה בבתי מדרש לנשים, וספרות במסגרות שונות. לצד אלה חזר הרב טבול לעסוק יותר ביצירה. לאחר שפרסם בעבר שני ספרי פרוזה, הוא מפרסם כעת לראשונה אלבום מוזיקלי שאת כל השירים בו הוא הלחין ושר.

ההלחנה, הוא אומר, הושפעה מאוד מהעיסוק שלו בספרות ובטקסטים. "זו הלחנה שהתחילה מתוך תפילות, מנגינות שהגיעו אליי בתפילה בשנים האחרונות. בהתחלה חשבתי שהם לא מציאה גדולה, אבל כשהזמזומים נמשכו התחלתי להקליט אותם בוואטסאפ ולשמור בתוך קבוצה שפתחתי עם עצמי. בהמשך לימדתי את הניגונים גם ב'שובה' והתחלתי לקבל עליהם משוב".

עוד לפני המלחמה אזר הרב טבול אומץ ופנה למוזיקאי אביאל סולטן שיסייע לו בהפקת אלבום. "המוזיקה ליוותה אותי מגיל צעיר, גדלתי על תקליטים וגם ר' שלמה קרליבך השפיע עלי מאוד, אבל אני לא מנגן ולא יודע תווים. אני אוהב להתפלל, ואני בעל תפילה בקהילות שלי. השמעתי לאביאל כמה דברים והתחלנו לעוף יחד. את הסקיצה הראשונה הקלטנו בקיץ 2023, פתחנו יומנים לתאם הקלטות וקבענו הקלטה ראשונה למחרת שמחת תורה, ב־8 באוקטובר".

עם פרוץ המלחמה גויס סולטן למילואים, והרב טבול מצידו איבד עניין בהמשך העבודה על האלבום. אבל לאחר כעשרה חודשים הוא שב אל סולטן, ונכנס לאולפן להקליט. "חצי מהאלבום הולחן במלחמה וחצי הולחן קודם לכן, אבל העברתי את כל החומרים תהליך שקשור למלחמה. הבנתי שאמנות אותנטית מגיבה למציאות ומדברת איתה, ובטח תפילה. שעות התפילה שלי התארכו אחרי שבעה באוקטובר, תפילות שהיו בהן גם כעס וטרוניה".

"אתה יודע" הוא אלבום קצר הכולל שש רצועות מוזיקליות ועוד שתי רצועות של דיבור, סדורות כסיפור אחד מתמשך. "היה לי חשוב לשלב גם את הדיבור ההגיגי כי אני בא מעולם של טקסטים ורוח, ובשבילי זה היה אותנטי מאוד. זה לא אלבום של שירים בשביל לקפוץ ולרקוד וזו לא מוזיקה שמחפשת מיינסטרים, אלא מוזיקה פשוטה שקל להתחבר אליה. זה אלבום תפילה. המילים בו לא אישיות. אני חוזר בו לבורות המים שלנו – לתנ"ך, לתפילה ולסידור. אני מתפלל ומזמין את האנשים להתפלל איתי מתוך מקום כן, מקום שמסכים להישבר אחרי השבעה באוקטובר".

להתייאש מן הגאולה

את השיר "בן דוד בא", שהוא למעשה דיבור, פותח הרב טבול במילים לא קלות: "על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנו מודיעים ומכריזים שהתייאשנו מן הגאולה". בהמשך הוא מסביר: "התייאשנו מהגאולה שבתודעה ושבמילים שלנו, התייאשנו מלקחת בעלות על תהליך צמיחתה, התייאשנו מלקבוע איך נראה משיח צדקנו, אבל אנחנו מאמינים באמונה שלמה"

גם אחרי ההסבר שלך, מדובר במשפטים לא אופייניים לרב דתי־לאומי וראש מדרשה.

"מה שאני מתכוון לומר בקטע הזה הוא שהתייאשנו מלקחת בעלות על הגאולה ולהיות המסבירים של המשיח. זה התחיל בקטע שכתבתי בתשעה באב וקיבלתי עליו הרבה תגובות. הוא באמת מתחיל כסוג של פרובוקציה, אבל באותה נשימה אני אומר שאנחנו נלחמים ועושים. זו לא הרפיה ברסלבית שבסופה אתה יושב על הברזלים. אנחנו לא יושבים על הברזלים אלא נלחמים בסדיר ובמילואים, ויודעים על מה המלחמה הזאת. אנחנו לא בערפל קרב, אבל אני מרגיש שתהיה החמצה אדירה בשפה הדתית שלנו אם שבעה באוקטובר לא ישנה בה משהו מאוד עמוק. זו לא עוד מלחמה, זה לא עוד מתח על הגבולות ולא עוד אינתיפאדה. נחשפנו פה לגילוי של רוע ושטניות. הייתה פה פגיעה קשה בגוף שלנו, וזו גם הייתה חוויה אזרחית. היא בעיקר זו שנשפך דמה כמים.

"אני מרגיש שיש כאן הזמנה עמוקה להתרחשות חדשה. אני לא יודע להגדיר אותה, וגם להגיד את המילים האלה זה הרבה מדי בשבילי. אני מרגיש שעולם התורה מספיק חזק ועמוק בשביל להסכים רגע לקרוס בתוך עצמו ולהגיד 'אני לא יודע'. זה קרה ביום של ריקודים, יש פה משהו שקשור מאוד לגוף ולחוויה גופנית. אני לא מחפש פה סמליות, אלא אומר דברים שקרו שם. בנוסף, בשעות הראשונות אלו שעצרו את הרוע היו היחידים ולא הכלל. המסגרת המוכרת קרסה. אחד הדברים שהאמנות עושה הוא לייצר הילוך איטי. היא אומרת 'שנייה, תעצור לרגע'. בוא נשהה במקום הזה שהוא לא בהכרח מילולי, ולא אוטומטית מתפרש לטור דעה".

ובכל זאת, מה כן אפשר לומר על האירוע הזה?

"שהיה פה רוע מוחלט, ושהעולם כולו מסתכל עלינו בסיפור הזה. יש בעולם ספקות קיומיים וסימנים מדאיגים של הרס עצמי. זה מתבטא ברמת הילודה ובזוגיות, בהיקפי הייאוש, האובדן והפרעות האכילה. האנושות נמצאת במשבר שאני מסביר אותו כעיקול נוסף בעזיבת הא־לוהים, עזיבת האמת והאופטימיות. אחת המחלוקות הכי עמוקות היום בחברה הישראלית היא בין אופטימיות לפסימיות. בין אדם שאומר 'זה הבית שלי', וכמו שאמרה שרית זוסמן 'הסוף יהיה טוב', ובין כוחות אחרים. עמדת הכוח הראשונית שלנו כרגע היא הסכמה לשהות בסיטואציה ולא לברוח ממנה.

"דבר נוסף שאפשר לומר על המצב הוא שלבבות שבורים מצליחים להיפגש. אם אני אסכים להיות בתהום, אני אפגוש גם אותך בתהום שלך. באלבום ביטאתי את זה בשיר 'תהום אל תהום'. אנחנו יחד בסיפור הזה, בכאב ובחוסר האונים. אנחנו יחד בישראליות שחיפשה בימים הראשונים היכן להחביא את הילדים. זו מסוגלות לשמוע תהומות, להתחבר ולהגיד אחד לשני 'כל משבריך וגליך עלי עברו'. אני עברתי את זה בסיפור החטופים. כמו כמעט כל דתי־לאומי, בהתחלה הייתה לי התנגדות אידיאולוגית למאבק הזה שנצבע בצבעי קפלן ואנטי־ביבי. כמגזר לקח לנו זמן לגדול בתוך הסיפור הזה ולהגיע לנשיאת ההפכים שיש בו. בהמשך הובלתי תפילה וניגונים בכמה עצרות למען החטופים".

הרב טבול מספר על קשר מיוחד שנוצר בינו ובין מירב לשם־גונן, אימה של רומי גונן שחזרה משבי חמאס. "במסגרת עבודתי בצוהר קיימתי לימוד לרכזים לא דתיים של הארגון לקראת תשעה באב שעבר, ובעקבותיו אחת הרכזות הזמינה אותי לקבלת שבת בתל־אביב שהוקדשה לרומי גונן. יומיים לפני כן, מירב לשם־גונן ובן זוגה אסף הגיעו ליישוב שלי ראש־צורים, לשיחה עם הקהילה במסגרת מסע שהם קיימו בחברה הישראלית. המפגש הכפול הזה באותו שבוע יצר בינינו חיבור עמוק וחברי שנמשך עד היום. הובלתי קטעי תפילה וניגון בכמה עצרות תפילה על החטופים שהתקיימו בגוש עציון ובירושלים, ושרתי גם את השיר 'תהום אל תהום'. לקח לי זמן לשיר את השיר הזה מול קהל ולומר גם למשפחה של חטופה 'כל משבריך וגליך עלי עברו'. אני מתפלל ופועל שההזדהות הזו תימשך. ההסכמה להיות בלב שבור מאפשרת מפגש מסוג חדש. במובן הזה אני לא מוכן לעזוב את השבעה באוקטובר. אני חושב שההעזה שלנו כציבור לשהות בחוסר אונים, בכאב ובאילמות, ולא לעבור למשימה הבאה, היא תקווה וסיכוי להתחדשות. זו משימה בפני עצמה, ולמרות המורכבות היא לא סותרת את המלחמה באויב בכל העוז".

תכלית הידיעה

בשיר אחר באלבום, "פלגי מים", מארח הרב טבול את הוריה של רינת זגדון, שלמדה בתוכנית אלול במדרשת שובה ונרצחה במסיבת הנובה, ואת הוריו של גלעד ניצן שנפל בעזה. "הניגון הזה הגיע אלי בתשעה באב לפני כמה שנים, במהלך קריאת פרק ג' במגילת איכה. זה פרק שאני מאוד אוהב. הוא אומנם פרק קשה אבל עם היפוך לטובה, והפסוקים שלו נקבעו בליבי וניגנתי אותם לעצמי. אחרי שהקלטתי אותם עם אביאל סולטן הרגשנו שחסרה לנו שם עוד נוכחות. ניסינו להוסיף כלים וזה לא הלך, ואז החלטתי להזמין הורים שכולים. פניתי למחולה ומוריאל זגדון וליהודית ויעקב ניצן. יהודית למדה אצלנו ביום נשים בשובה. ישבנו ולמדנו את הפרק הזה באיכה, השמעתי להם את השיר והזמנתי אותם לבחור פסוקים מתוך הפרק ולהצטרף אליי".

האלבום נפתח בשיר "אתה יודע", ונחתם בשיר "ונפשי יודעת מאוד". לדברי הרב טבול הוא עדיין מהלך במתח הזה שבין חוסר הידיעה והידיעה. "האלבום נפתח ב'אתה יודע רזי עולם' ובייאוש מדעת, ואני מסיים אותו במילים 'אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד'. זו לא ודאות אלא הסכמה לפליאה וסקרנות, לעמוד מול השגב ומול היופי, וגם באלבום מלחמה כזה להגיד תודה על הכול – על הנורא וגם על הנשגב, על העדינות ועל החסד. חיתנתי עשרות זוגות בשנה וחצי האחרונות, חופות של חיילים עזי נפש שיצאו מהמלחמה, התחתנו והקימו בית מלא רוך ועדינות, יופי וקדושה. אז מצד אחד ישנן החתונות הללו ומצד שני אנחנו צריכים גם לשהות בחוסר אונים, בכמות הבלתי נסבלת של המפונים, בהלוויות הרבות, בכאב".

לפני 23 שנה ראיינתי את הרב טבול לרגל צאת ספרו הראשון "מענה", קובץ סיפורים קצרים. בשנת 2012 יצא ספרו השני "בעוד לילה". במקביל ליצירה המוזיקלית הוא שוקד כעת על כתיבת ספר מחקרי על משה שמיר, וספר נוסף על פרשות השבוע. "אני עובד גם על רומן נוסף, אבל אני כותב לאט".

לאחר שנים רבות של התנדבות כמלווה ומחתן זוגות מטעם צוהר, החל הרב טבול לעבוד בארגון בתחום ההשתלמויות והתוכן. "זו עבודה שהיא בעיקר מפגשים, ואני מלווה בה הרבה עשייה. פוגש אנשים, עובד עם רכזים בשטח ומכשיר את הרבנים המחתנים. בשבילי זו פלטפורמה למפגשים עמוקים, כנים ואמיתיים, כי היהדות היא של כולם".

בנוסף לעבודתו בצוהר ולשיעורים בבתי מדרש רבים, הרב טבול נושא בשנתיים האחרונות גם בתפקיד יו"ר האגודה להתנדבות, תפקיד התנדבותי שבו החליף את הרב צפניה דרורי. "זה תפקיד שכולל הרבה ליווי רוחני, עיסוק בסוגיות הצביון של האגודה ועבודה מול המדינה. באגודה יש גם מפגש עם החברה הערבית בישראל, שיש לה מאות מתנדבים. מתרחשים שם תהליכי עומק ואנחנו משקיעים בזה המון. גם אחוזי המתנדבים מהציבור הכללי גדלו מאוד בעקבות המלחמה, כי הרבה חבר'ה שקיבלו פטור בעבר, מרגישים עכשיו צורך לשרת. אני מקווה מאוד שגם הציבור החרדי יגיע לשירות הלאומי. השירות הלאומי הוא כבר מזמן לא עניין מגזרי, אלא עיסוק בכלל ישראל".