ספר ויקרא מגלם פער תהומי. המתבונן בו במבט חיצוני רואה מסכת של פרטים טכניים ומעשיים חסרי פשר ברור, שרובם ככולם רחוקים מאוד מעולמנו הדתי כיום, כגון קורבנות, מקדש וכהונה. לעומת זאת, המעמיק ומטה אוזן אל המשמעות הניצבת מאחורי כל פרט, מגלה עולם שלם של משמעויות עומק הנוגעות ביסודות האמונה והעבודה הרוחנית והדתית. מתוך כך הוא מתענג על כל פסוק ופרט בספר זה, ומתקשה להיפרד ממנו בסוף מחזור הקריאה שלו בפרשות השבוע.
בשנים האחרונות פורסמו כמה ספרים ברוח זו על ספר ויקרא, הסוללים את הדרך לקריאה מהסוג השני. כזה הוא גם ספרה החדש של מרגלית הר־שפי, המתעתד להיות הראשון בסדרת ספרים בשם "משכני", על חמישה חומשי תורה. שם הסדרה לקוח מהפסוק בשיר השירים, "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ". המחברת מביאה כמה אפשרויות שאליהם רומזת המילה "משכני", ובהן: "למקום משכן כבודי במקדש". ספר ויקרא, היא מציינת, נמצא בלב התורה, ונוגע בסוגיות הליבה של השכנת השכינה בישראל.
בראשית הדרך מבקשת המחברת להניח מבנה מתפתח לספר ויקרא, שלאורו תצעד גם הפרשנות שלה, ואף להקביל את המבנה הספרותי־תוכני למבנה המשכן: הקורבנות כנגד החצר החיצונית, והמזבח שעליו מוקרבים הקורבנות; דיני טומאה וטהרה כנגד הכיור שבחצר, הניצב לפתח אוהל מועד; דיני קדושה כנגד הקודש שבמשכן והכלים המצויים בו; שמיטה ויובל, והברית שבסוף הספר, כנגד קודש הקודשים, הכפורת והארון שבו מונחת הברית.
הכי מעניין
הביאני המלך | צילום:
לאור זאת היא מבקשת להעניק משמעות נפשית ורוחנית לפרטי ההלכות והדינים המובאים בספר ויקרא, באופן רציף ושיטתי, מההתחלה ועד סוף בחוקותי. הכלים שהר־שפי משתמשת בהם עשירים ומגוונים, מענפי התורה השונים: פרשני המקרא, מדרשי חז"ל, אדמו"רי החסידות, תורת הסוד, ואף גימטריות ומשחקי מילים. תכלית הפרשנות היא לתרגם את הדינים וההלכות לתובנות, הדרכות וכלים בעבודת ה' היומיומית.
מערכת הקורבנות ופרטי האיסורים (כגון איסור שאור ודבש), מתבהרים כאן כמיועדים לייצר אצל האדם תנועות נפש שונות. בפרקי מאכלות אסורות מבקשת המחברת לברר את תפקידה של האכילה אצל האדם, ואף קושרת תובנה זו לאכילה מעץ הדעת בגן עדן, ומבארת כיצד ענייני הטומאה והטהרה מהווים יסוד להשכנת השכינה. בהמשך, טומאת יולדת מקבלת בפרשנותה משמעות עמוקה, ואפילו ההבחנה בין טומאת היולדת לבעלה ובין טומאתה למקדש מתבררת דרך הבנת כוחות החיים שבאדם. הצרעת מתפענחת כצרות עין וצרות מקום, ותהליך הטהרה נועד לרפא את המצורע ריפוי פנימי "שייעודו אהבה עצמית שאינה תלויה בדבר... אהבה כזו תקרין גם על המגע עם העולם החיצון". כך גם מתבהרים מרכיבי הטהרה היסודיים – המים והזמן – כמשיבים את המיטהר אל ראשית הבריאה. איסור שחוטי חוץ נוגע לדעת המחברת לשאלת אכילת בשר בכלל.
מתוך דיני עריות, מסבירה המחברת, ניתן ללמוד על תפיסת התורה ביחס לאישות ולחיבור בין איש ואישה, והמשקל הנכון למרכיבים השונים הקיימים במעשה החיבור. פרשנות מקורית מוצעת ביחס לזיקה שבין הפרת דיני עריות להקאת הארץ את החוטאים. תחת הכותרת "משמר הגבול" מבואר כיצד "כאשר חלילה נפרצים גבולות הטהרה והקדושה, ישנם עוד גבולות שעלולים להיפרץ". מדיני הכהונה בפרשת אמור מבקשת המחברת לברר את היחס שבין מלכות לכהונה ואת התפקידים השונים של כל אחד מהם. בסיומו של הספר מתבאר כיצד השמיטה והיובל בפרשת בהר מצד אחד, והקללות בפרשת בחוקתי מצד שני, מייצגות שתי כנפיים של אהבה ויראה, במסגרת כינון הברית.
כך, בשפה קולחת, ומתוך בקשה עמוקה לקדושה והתקרבות, אוחזת הר־שפי בידיהם של הקוראים ומושכת אותם אחריה פנימה אל הקודש, להציץ אל הפלא הגדול של ספר ויקרא, שהאל"ף הזעירה שבראשיתו מרמזת לאלופו של עולם החבוי מאחורי כל פרט ודין.