במאמרו הביא פרופ' אטקס ציטוטים מרבנים המדברים על ימות המשיח. אני מעדיף שלא להשתמש במושג טעון זה, ולנקוט בדרך ביטויו של הרב אליהו גוטמכר מגריידיץ, על התחלת הגאולה. אטקס רואה באירועים הקשים של מלחמת יום הכיפורים אירועים הסודקים את ההשקפה "המשיחית" כדבריו, וכך גם הנסיגה וחורבן ההתיישבות בחבל ימית, חורבן יישובי חבל עזה וצפון השומרון, מבצע ליטאני, שתי המלחמות בלבנון ועוד אירועים ביטחוניים שתוצאתם הייתה קשה. נוכח מלחמת התקומה ושתי המלחמות באיראן מצביע אטקס על כך שחמאס עדיין שולט בחלק מעזה, והטילים עדיין נורים מאיראן ומלבנון (נכון למועד כתיבת השורות). עוד הוא מזכיר את הקיטוב בחברה בישראל, את הירידה מן הארץ, את החרדים המסרבים להתגייס, את ירידת קרננו בעולם ובעיקר את האובדן הגדול בנפשות ובפצועי גוף ונפש במלחמה הנוכחית, כראיות הסותרות את הנחת הגאולה. לדבריו, ההתייחסות לקורות אותנו במונחי גאולה מובילה להתנערות מאחריות אנושית, מתוך הבנה שכל זה הוא חלק מתוכנית א־לוהית.

אינני מסכים עם מבטו של פרופ' אטקס על חלק גדול מן האירועים שהזכיר. במלחמת יום הכיפורים ספגנו מכה כואבת מאוד, אך במבט־על מוטל עלינו לראות את הנס הגדול של הניצחון המוחץ על מצרים ועל סוריה לאחר נקודת הפתיחה הגרועה של תחילת המלחמה. לא היה כדבר הזה בתולדות מלחמות השריון בעולם כולו. הייתי ברמת הגולן וראיתי בעיניי את הטנקים המיושנים וחסרי הזיווד של צה''ל, עומדים בעקשנות שאין דומה לה מול הטנקים החדישים והמחומשים היטב של הסורים, בולמים אותם ויוצאים מיד להתקפת נגד בשטח הסורי. ידועות לי היטב קורותיו של יום י''ח בתשרי, ג' דחול המועד סוכות, שבו הושמדו כ־250 טנקים מצריים ונפגעו רק ארבעה טנקים שלנו. אזכיר גם את הנס הגדול יותר שהיה במלחמה, יכולתם של לוחמים ממפלגות ומתרבויות שונות לתת כתף אל כתף במסירות נפש שאין לתאר איש בעד רעהו, ולהילחם יחדיו.

גם מבטו של פרופ' אטקס על המלחמות הנוכחיות בחזיתות השונות לוקה בחוסר דומה. אי אפשר להתעלם מנס האחדות ומסירות הנפש שהקיף חלקים כה גדולים בציבור והביא למעשי מסירות וגבורה שלא היו כמותם. האיום בסרבנות שהלך והתפשט כנגע ממאיר, היה כלא היה תוך יום אחד. במהלך המלחמה הגענו להצלחות גדולות, בעיקר מול איראן וחיזבאללה. ואולם מעבר לנקודת המבט על אירועי ההווה והעבר, אני מבקש לדון לגופם של דברים.

אֵם הגאולות כולן היא יציאת מצרים. קיים הבדל גדול בין בשורת הגאולה וחמש לשונותיה (שמות ו, ו-ח) ובין מהלך ארבעים השנים שאחרי יציאת מצרים. לשונות הגאולה לא סיפרו דבר על מלחמת אחים בת אלפי הרוגים שפרצה בעקבות מעשה העגל, ולא על המגפה במתאוננים ואחר כך במתאווים. הן לא סיפרו דבר על דחיית הכניסה לארץ לדור שאחרי יציאת מצרים, על כ־15 אלף ההרוגים על דבר קורח ועוד 24 אלף בבעל פעור.

למרות כל אלו, יציאת מצרים נותרה אם הגאולות. חמש לשונות הגאולה לא יכלו להביא בחשבון את עוצמתה של הבחירה החופשית של העם, ואת יכולתה להפוך את הגאולה לתהליך הספוג בייסורים ובאובדנים קשים מנשוא, ועדיין הוא תהליך גאולה. האלטרנטיבה לכל אירועי המדבר, הכוללים גם את ניסי יציאת מצרים, את מתן תורה ואת השראת השכינה במשכן, הייתה המשך העבדות המדכאת במצרים. משמעה של עבדות זו הוא השלכת התינוקות ליאור, שקיעה בחמישים שערי טומאה, התפוררות מוחלטת של בניהם של אברהם יצחק ויעקב והפיכתם לאוסף אנשים בלתי מזוהים, חסרי פנים הנידונים לכיליון ולאובדן נצח.

תמונה בהירה של התקדמות

הסבל שעברנו כאן בארץ מאז הכרזת העצמאות ועד היום הוא גדול מאוד, אולם הוא קטן לאין ערוך מן הסבל המתואר בארבעים שנות המדבר בעת גאולת מצרים. בזמן המתואר קמנו מן האפר של אושוויץ וטרבלינקה והפכנו למדינה עצמאית המנצחת את כל אויביה ואף למעצמה לא קטנה, שכולם יודעים לשנוא אך גם לכבד, ולעמוד בתור כדי לקנות ממנה יכולות צבאיות. נוסיף לכך את הכלכלה היציבה במלחמה הקשה, את מספר פרסי הנובל ופרסים יוקרתיים אחרים שקיבלו אזרחי המדינה, את רעיון הטפטפות ופיתוח החקלאות המדברית שהצילה רבים ברחבי העולם, את המקום הראשון בעולם בהתפלת מים, את צוותי החילוץ שפעלו בשיא היעילות בשעות מצוקה ברחבי העולם, את הניצחון הכמעט בלתי נתפס על מעצמת רשע כאיראן ושותפותיה, ועוד דברים רבים. בתמונה הכוללת יהיה זה לדעתי עיוורון בלתי אפשרי שלא לראות את ידו החזקה והרחומה של הקב''ה המנהלת את עמו בנתיבי הגאולה המפותלים.

אטקס מצפה לגאולה הכוללת פחות שפיכות דמים וקשיים, בדרכה אל הגשמת חזון אחרית הימים של הנביאים. הקשיים הרבים והתקלות הם לדעתו סימן ברזל להיסטוריה "חילונית" המוציאה את הקב''ה מן התמונה, או לחילופין, לכוונה שונה של הקב''ה מן החתירה לגאולה. "האם בורא עולם אינו יכול לגאול את עמו בלא טבח והרג של 1200 נפשות ביום אחד?", תוהה אטקס. הוא אינו מביא בחשבון את עוצמתה של הבחירה החופשית ואת שותפותנו כעם במהלך הגאולה בהתאם לבחירתנו, העלולה לעיתים להיות בחירה כושלת שתוצאותיה מצערות עד מאוד.

בשותפות זו כוונתי גם למצוות שהקשר בינן ובין תוצאותיהן הוא על־טבעי, כמו שמירת שבת וכשרות ולימוד תורה, אך גם למצוות שהקשר בינן ובין תוצאתן הוא טבעי, כאהבת ישראל ללא תנאי, הארת פנים לחלש ולזולת בכלל, מסירות נפש נטולת חשבונות על קיומו של עם ישראל ועל הגנתו, מנהיגות הפועלת ביושר ובתבונה ולשם שמיים, נחישות בהשמדת משטרי הרשע החפצים בכיליוננו ועוד ועוד.

כאשר הבחירה החופשית שלנו כעם וכיחידים כושלת, גם פיתולי הגאולה קשים יותר, ולעיתים קשים מנשוא. אולם כל עוד התמונה הכוללת, מגדרות אושוויץ ועשנה ועד הלום, היא תמונה בהירה של התקדמות, אנחנו נמשיך לקרוא את ההיסטוריה כידו הטובה של הקב''ה המכוונת את מהלך הגאולה.

תמונת הגאולה השלמה, הנמצאת הרחק מעבר לאופק, לא רק שאינה מנערת אותנו מאחריות אישית וציבורית לתפקידנו שלנו בה. ככל שתמונת הגאולה מתבהרת היא מעצימה את אחריותנו ואף את מסירות נפשנו בדרך אליה. הקשיים המלווים אותנו אינם אלא סימן שעדיין לא הגענו, שהדרך ארוכה, וצריך להמשיך ללכת.