מקומה של פרשת תרומה העסיק את חכמי ישראל לדורותיהם, והם ראו בה אחת הדוגמאות הבולטות לשאלה הקלאסית אם "יש מוקדם ומאוחר בתורה" – כלומר, האם סדר פרשיות התורה מבטא את הסדר שבו התרחשו הדברים. אין זו רק שאלה כרונולוגית או סידורית; למקומה של הפרשה בתורה יש השלכות גדולות על משמעותו של המשכן.
הציווי על המשכן מגיע בצורה מפתיעה. בסוף פרשת משפטים הקב"ה קורא למשה לעלות אליו להר כדי לקבל את לוחות העדות, אך כאשר משה מגיע למרומי ההר נוסף לפתע עוד ציווי: להקים משכן.
שיטת רש"י היא שפרשת תרומה איננה מצויה במקומה הכרונולוגי, וכי הציווי על המשכן נולד בעקבות חטא העגל, שמופיע בפרשת כי־תשא. לפי הסבר זה נפתרת התעלומה מדוע נוסף ציווי על המשכן. ציווי זה אכן לא נאמר באותה עלייה להר, שנועדה לקבלת הלוחות הראשונים, אלא ימים רבים אחר כך, לאחר הכפרה על חטא העגל.
הכי מעניין
סוד הצמצום
על פי התיאור של רש"י, המשכן לא תוכנן מראש, אלא ניתן בדיעבד כחלק ממערכת הלקחים והשיקום שנדרשה בעקבות חטא העגל. מה אפוא תוכנן מלכתחילה, לולא חטא העגל? כאן פתוחות לפנינו אפשרויות מנוגדות. ניתן לומר כי אמורים היינו לקבל רק תורה ומצוות, ולא משכן מוחשי והשראת שכינה. בניית המשכן היא תגובה לכך שעם ישראל זקוק לאמצעים מוחשיים בעבודת ה', צורך שנחשף בפרשת העגל ומוטב היה בלעדיו.
| צילום: איור: מנחם הלברשטט
ואולם ניתן גם להבין בכיוון אחר: לולא חטא העגל, השכינה הייתה שורה בישראל בכל מקום ובכל זמן, אך בעקבות החטא היא צומצמה למשכן בלבד. ואכן, מיד לאחר מעמד הר סיני מבטיח הקב"ה שברכת השכינה תופיע בכל מקום: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". בעקבות חטא העגל צומצמה ההופעה למקום אחד מוגבל, במסגרת הזהירות מחזרה אל החטא. גם ההנחיה לעשות מזבח מאדמה ואבנים, שנמצאים בכל מקום, שנאמרה אף היא בסוף פרשת יתרו, מתאימה לשכינה השורה בכל מקום, לעומת הציווי במשכן לבנות את המזבח מזהב או מנחושת נדירים, ציווי שמתאים לצמצום השכינה אל מקום אחד ייחודי.
ואולם קושי גדול נשאר על פירושו של רש"י: מדוע לא כתבה התורה את הציווי על המשכן רק אחרי חטא העגל, כפי סדר התרחשותם של האירועים?
מכוח קושי זה, הרמב"ן קורא את הפרשיות כסדרן וסבור שהציווי על המשכן ניתן קודם לאירועי העגל. בקריאה זו, המשכן מבטא התקדמות ולא נסיגה. הרמב"ן רואה בציווי על המשכן ביטוי לקומה רוחנית חדשה וגבוהה יותר, שנבנית על גבי התשתית של מתן תורה. כבר במעמד הר סיני ניתנה התורה מתוך גילוי שכינה, אלא שהיה זה גילוי זמני ומוגבל לעת המעמד. עם סיומו של מעמד הר סיני עתידה לכאורה השכינה לחזור למרומים, ועם ישראל יישאר עם המצוות שהוא נדרש לקיים.
כאשר משה עולה אל הר סיני הוא מוצא שם את השכינה שדמותה כאש, ורואה משכן רוחני שבו היא שורה. הציווי לבנות את המשכן מורה להעתיק את המשכן הרוחני שעל ההר אל העולם החומרי: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר". המשכן נבנה כדי שהשכינה אשר שרתה באופן זמני על ההר, תשרה באורח קבע בעם ישראל.
וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני (רמב"ן שמות כה, א).
תפקידו של המשכן הוא להפוך את השראת השכינה ואת גילוי התורה החד־פעמי שבהר סיני, למציאות מתמשכת.
שורשיו של המשכן, לפי הרמב"ן, קדומים עוד יותר. כבר בשירת הים, הצופה אל העתיד האידיאלי, מסומן המקדש כיעד הגבוה של המסע: "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". בפרשתנו מתחדש שהדבר עומד לקרות כבר במדבר. ואכן, בסוף הציוויים על המשכן מגלה הקב"ה שהשראת השכינה היא מטרתה המקורית של יציאת מצרים: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם". שורשו של המשכן אינו בחטא העגל אלא הרחק בעבר – במטרת יציאת מצרים.
על פי הרמב"ן, חטא העגל לא הוליד את המשכן אלא דווקא איים על קיומו, כנאמר: "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה". רק לאחר שנתרצה הקב"ה לכפר על חטא העגל, חזר המשכן לתמונה.
עטרה ליושנה
פרספקטיבה שלישית, רחבה מכולן, פותח לפנינו רשב"י במדרש:
רבי שמעון בן יוחאי אמר... שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים, כמו שכתוב "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ־לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן", וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם, שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן. לפיכך כתיב "ויהי", דבר שהיה ופסק ימים הרבה וחזר לכמות שהיה (במדבר רבה).
רשב"י מזכיר לנו שלתורה יש סיפור גדול, ששורשיו בפרשות הבריאה וגן עדן. הוא מבקש להרחיב את המבט ולבחון מה מקומו של המשכן בסיפור זה. מלכתחילה נברא העולם כדי להיות מקום להופעת שכינת ה' בעולם – "דירה בתחתונים". לכן, מיד עם ברייתו של עולם נברא עימו גן עדן, שהוא הגן שבו שכינת ה' מתהלכת לרוח היום. חטא אדם הראשון הביא לסילוק השכינה מהעולם, והרחיק את הבריאה מלממש את ייעודה.
מאז ועד מעמד הר סיני לא חזרה השכינה לעולמות התחתונים. עם ישראל נועד להחזיר עטרה ליושנה, ולאפשר לשכינה לשוב לשכון בתוכם, בארץ. מבחינה אידיאלית, המשכן שנבנה ובליבו הכרובים הוא מעין גן עדן שכרובים בשעריו, והשראת השכינה במשכן מביאה מחדש להתהלכות ה' בתוך הגן.
הרב אוריאל עיטם הוא ראש ישיבת ירוחם ומחבר הספרים "ונהר יוצא מעדן" על מועדי השנה, ו"שערים למשנתו של מניטו"