לִפְנֵי שֶׁאָדָם נוֹלָד הַכֹּל פָּתוּחַ בַּיְּקוּם בִּלְעָדָיו / כְּשֶׁהוּא חַי הַכֹּל סָגוּר בּוֹ בְּחַיָּיו / וּכְּשֶׁהוּא מֵת הַכֹּל שׁוּב פָּתוּחַ/ פָּתוּחַ סָגוּר פָּתוּחַ. זֶה כָּל הָאָדָם (יהודה עמיחי)
מחזור פרשות השבוע מתכתב לעיתים עם מעגל השנה. כמה מנקודות ההשקה נזכרות בחז"ל, למשל הקריאה בפרשיות הקללות לפני שבועות ולפני ראש השנה, והקריאה בפרשת דברים לפני תשעה באב.
השקה נוספת ומרתקת מתקבלת בישורת האחרונה של מחזור קריאת התורה, בפרשות השבוע האחרונות הנקראות לקראת ובמהלך חודש תשרי. חגי תשרי, במיוחד כפי שעיצבו אותם חז"ל, עוסקים באינטנסיביות בעתיד – החל מהשנה הבאה עלינו לטובה וכלה בימות המשיח, כאשר הרִשעה כעשן תכלה, העולם יתוקן במלכות שדי ונשב בסוכת עורו של לווייתן.
הכי מעניין
גם הפרשות האחרונות בתורה פונות לעֵבר העתיד, מהתקופה שאחרי מות משה ואל עבר הנצח. בדומה לחגי תשרי, חזון העתיד של משה נע בין בחירה חופשית לדטרמיניזם, בתנועת מטוטלת שניתן לכנות "פתוח סגור פתוח".
| צילום: איור: מנחם הלברשטט
הברכות והקללות מציבות שתי דלתות הפתוחות בפני העם; אחריהן בפרשת ניצבים מובטח שככלות הכול, "וְשָׁב ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים"; לאחר מכן מוצגת שוב אפשרות הבחירה בין החיים והטוב ובין המוות והרע, והציווי לבחור בחיים; בפרשת וילך מבליחה לפתע הבטחה נוספת, הפעם שלילית, שלפיה העם יקום ויזנה וישחית ויסור מהדרך. אווירה דטרמיניסטית דומה ממשיכה בשירת האזינו, בברכות משה ובתיאור מותו, שאינו נתון למשא ומתן; אך בסוף פרשת וזאת הברכה שוב מנצנצת החירות המוסרית, כאשר מסופר כי העם בחר בטוב ושמע אל יהושע.
תנועת המטוטלת הזו משקפת את תנועת הנפש שלנו בימי הדין והרחמים.
שובו של עמוד הענן
קל להבין מדוע התורה עוסקת בחירות המוסרית של האדם והעם. מובן גם מדוע חשובות ההבטחות החיוביות לעתיד, כגון הבטחת התשובה. הקושי המרכזי הוא בהבנת מקומה של ההבטחה השלילית:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת (לא, טז-יז).
מה מטרת הנבואה הזו? האם ציור דטרמיניסטי קודר שכזה אינו מעורר בעיקר ייאוש?
נראה כי התשובה נעוצה בנבואה דטרמיניסטית אחרת: ברית בין הבתרים, שנכרתה עם אברהם אבי האומה. בין שני המעמדות קיימת הקבלה מבנית ותוכנית בולטת. גם שם מצאנו כריתת ברית והבטחות גדולות לעתיד, ואז לפתע השמש שוקעת, "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו" (בראשית טו, יב), וה' מבשר לאברהם בשורות קשות וחלוטות: גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.
בשני המקרים, ראש האומה מובטח כי ימות בשלום ("בשיבה טובה" / "עם אבותיך"), ורק לאחר מותו יתחילו הצרות. העם יחווה הסתר פנים, אך בסופו של דבר ה' ישמור עליו ולא יעזבהו, ואף יינקם מאויביו .
יתרה מזאת: בשורת הסתר הפנים בפרשתנו פותחת בהופעה מפתיעה של עמוד הענן (לא, טו). כבר בערך חומש וחצי לא שמענו על עמוד הענן. מה עניינו כאן?
ההתגלות בעמוד ענן ביום ואש בלילה שזורה לאורך התורה, אך היא מרומזת לראשונה כאשר ה' עובר בין הבתרים ב"תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ". אם כן, היא מופיעה לראשונה בתורה בברית בין הבתרים, ובאחרונה – בפרשתנו.
אם השתכנענו בקשר שבין נבואת הסתר הפנים בפרשתנו ובין ברית בין הבתרים, כעת ניצבת לפתחנו שאלה כפולה: מה דחוף לסיים את הבריתות החגיגיות בתחזיות קודרות?
אל ייאוש
נראה כי שתי הנבואות הקשות אינן באות לדכא ולייאש, אלא להפך. התפיסה המובלעת כאן היא שתהליכי הגדילה וההתבגרות של העם כרוכים בהכרח בקשיים, כעין קשיי לידה והתבגרות של אדם, וברוח דברי חז"ל על המתנות הגדולות של עם ישראל שנקנות בייסורים (ברכות ה, א). הצרות נתפסות כנתון הכרחי, והנבואות מהוות מעין תעודת ביטוח לתקופה קשה של הסתר פנים שמוכרחת לבוא. המסר הוא שעל אף הסתר הפנים הצפוי, המתנה נתון תינתן, וה' לא יעזוב את עמו.
בעולם המושגים של הרמח"ל, נבואות אלה נותנות לנו הצצה להנהגת הייחוד שלמעלה מהנהגת המשפט, כלומר, לאופן שבו ה' מתכוון להוביל את ההיסטוריה אל תעודתה ללא תלות במעשי האדם.
נבואות פתוחות כמו "ובחרת בחיים" פונות למקום הבחירי בנפש. לעומתן, הנבואות הדטרמיניסטיות פונות למקום של ההשלמה והקבלה. יהיו ברכות, יהיו קללות, יהיו תהליכים לאומיים של תשובה ומאידך של השחתה; ואנחנו צריכים להחזיק חזק ולדעת שמאת ה' הייתה זאת, ולבטוח בה' שמוביל את העולם אל תכליתו.
שתי תנועות הנפש האלה נוכחות גם בחגי תשרי. הנהגת המשפט משתקפת בעיסוק הבולט בתשובה, תפילה וצדקה שמעבירות את רוע הגזרה. לצד זאת, יש מקום גם למבט ממעוף הציפור של הנהגת הייחוד. בהשקפה הזו איננו עסוקים בהשפעה על הדין אלא בקבלתו, מתוך אמונה בהשגחה המובילה את ההיסטוריה אל תעודתה. מבטה של הנהגת הייחוד פונה קדימה, לעתיד, והשאלה המרכזית היא האם אנחנו נכונים נפשית להצטרף למהלך האלוקי הגדול. יהיו ברכות, כנראה יהיו גם קללות, תהיה תשובה, כנראה תהיה גם השחתה, אבל יש מי שמנהיג את העולם לעבר תכליתו והוא מלך חפץ בחיים.
תומר גרינברג הוא דוקטורנט במחלקה לתנ"ך ובמכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר־אילן, ומפתח אלגוריתמים במובילאיי