ברכת כהנים אינה פעולה מאגית

במרכז פרשתנו מצויה ברכת הכהנים. לפניה מתוארים השלבים האחרונים של סידור המחנה וארגונו, תוך תשומת לב לפרטים שונים שבתוכו – תפקיד הלויים, שילוח הטמאים, תיקון המועלים ופרשיות סוטה ונזיר; ואחריה נפרשת לראווה חגיגת חנוכת המשכן וקורבנות הנשיאים. ראוי לברכת הכהנים להימצא בתווך: מן העבר האחד – כאשר המחנה מתארגן כנדרש זוכה הוא לברכה; ומן העבר השני – כהקדמה לחנוכת המשכן יאה לפתוח בברכה.

המעיינים בחומשים שמות־ויקרא־במדבר מבחינים בוודאי שבכל אחד מהם התורה מספרת על חגיגיות הקשורה למשכן, ועל התקבעות הקשר של הקב"ה אליו. בספר שמות מספרת התורה על בנייתו והקמתו עד השראת השכינה בתוכו: "וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (מ, לג-לד); בספר ויקרא מספרת התורה על ימי המילואים וירידת האש על המזבח: "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ט, כג-כד); ואצלנו בספר במדבר – התורה מספרת על חנוכת המזבח עד שמיעת קול ה' מתוך המשכן: "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (ז, פח-פט).

בכל חגיגה ישנה גם ברכה שקשורה לאירוע. הברכה הראשונה מוזכרת בספר שמות, מפי משה בעת סיום המלאכה: "וַיַּרְא משֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ... וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה" (לט, מג). על פי רש"י, משה בירכם כך: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' א־להינו עלינו ומעשה ידינו וגו'". הברכה השנייה מוזכרת בספר ויקרא, על ידי אהרן ומשה בימי המילואים: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם... וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם" (ט, כב-כג). על פי רש"י, אהרן בירכם בנוסח ברכת הכהנים הנזכרת בפרשתנו, ומשה בירכם כברכתו בספר שמות. אצלנו בספר במדבר מופיעה הברכה השלישית, ברכת אהרן ובניו הכהנים: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

אורות וכלים

ברכת הכהנים מתאפיינת במבנה ספרותי־שירי ברור: היא מורכבת משלושה בתים שמתפתחים מבחינת מספר התיבות: 7-5-3, ואף מבחינת מספר האותיות: 25-20-15 בהתאמה. סגנון הבתים עצמם מתפתח אף הוא בהדרגה, ממש כשפע של ברכה. לפנינו שלושה היגדים מתארכים, כשהמבנה הבסיסי משותף לשלוש הברכות – שני פעלים בעתיד בלשון נסתר, וביניהם שם ה' כמילה השנייה. באופן זה בולט לעין שכל בית מהווה נדבך נוסף על גבי חברו מצד הצורה והסגנון, שבוודאי מצביעים על התפתחות בתוכן.

אפשר לראות בפעולה הראשונה בכל ברכה את נתינת השפע מאת הקב"ה: "יברכך", "יאר פניו אליך", "ישא פניו אליך". ואילו הפעולה השנייה בכל ברכה מסמלת את נתינת הכלי האוצֵר את השפע: "וישמרך", "ויחנך", "וישם לך שלום". כלומר, לא מדובר בכל משפט על שתי ברכות שונות או מקבילות (ה' מאיר לנו את פניו, ובנוסף, בלי קשר, נותן לנו חן), אלא על ברכות משלימות כיחסי אורות וכלים: הברכה הנשפעת, וכלי הקליטה והקבלה של ברכה ספציפית זו. ובלשונו המיוחדת של הרב חרל"פ:

כי כל ברכה הבאה מלמעלה צריכה שמירה שתבוא בסדר מיוחד ובערך מוגבל, שיהיו יכולים לקבלה ולא תגיע לבחינת שבירת הכלים" (מי מרום יג, עמ' ל-לא).

בנוסף, כל ברכה מכוונת לרמה אחרת ומתפתחת של טיב השפע. הברכה הראשונה עוסקת בנכסים כלכליים, כפי שמפרש רש"י:

יברכך – שיתברכו נכסיך; וישמרך - שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים לסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו?! אבל הקב"ה הוא הנותן הוא השומר.

בהמשך לקו המנחה הזה, החן בברכה השנייה הוא כלי הקליטה של אור פני ה', והדברים מכוונים למצבו הנפשי והרגשי של האדם. השלום בברכה השלישית הוא הכלי מקבל הברכה של נשיאת פני ה', כלומר חיבור קרוב לקב"ה וחוויה פנימית עמוקה ורוחנית של שלום, שלווה ואיחוד.

זוהי הברכה השלמה: מהעושר הגשמי, דרך החיים הנפשיים, ועד לקשר הרוחני בין הקב"ה לאדם ולעם, וביניהם בתוך עצמם.

לא תעודת ביטוח

הנביאים מלמדים עיקרון חשוב בנוגע לברכת הכהנים. אסור לנו לתפוס אותה כפעולה מאגית, כלומר כהשפעת שפע מלמעלה שאנו מקבלים אותה בכל אופן שהוא, בצורה פסיבית.

הברכה מהווה אתגר רוחני ומוסרי בעבור הכהנים המברכים והעם מקבל הברכה. הנביא ישעיהו בבית ראשון, והנביא מלאכי בבית שני, מוכיחים בקטרוג מר את הכהנים נושאי הכפיים לברכה ואת העם המתבקשים להתברך בה, נוכח הפער בין סיטואציית הברכה הנשגבה ובין התנהגות הכהנים והעם: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִּים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א, טו). "וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב" (מלאכי ב, ב).

על המברכים והמתברכים להיות נקיי כפיים וברי לבב, שכן אין ברכת הכהנים תעודת ביטוח ומקום מפלט לעושי עוול וזדון הנאחזים בקרנות הברכה. ומה הן דרישות וציפיות הנביאים? "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ" (ישעיהו א, טז); "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" (מלאכי ב, ו).

הרב אלקנה שרלו מלמד במדרשת באר בירוחם ובאשדוד ובמכינות בעוטף עזה