בטרם נעבור להלכות רכילות - היום אנו זוכים לסיים את הלכות לשון הרע!
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 82:
האופן שישיב לאדם השואל מי עשה עוולה זו
מסביר החפץ חיים: "ההנהגה מצד הדין: אם נעשה דבר שלא כהוגן, ובו אחד שואל את השני מי עשה את זה, אפילו אם מבין שהשואל חושד בו והוא לא עשה את זה - אסור לו לגלות מי עשה את הדבר, ואפילו אם ראה זאת בעצמו, אלא ישיב 'אני לא עשיתי את הדבר'".
הכי מעניין
"ובתנאי שעל ידי תשובה זו לא יידע עדיין השואל מי עשה את זה, אבל אם על ידי תשובה זו יוודע ממנה מי עשה, כגון שהספק הוא רק על שני אנשים, הדין תלוי:"
"אם זהו דבר שבאמת אינו הגון, נראה שמותר לו לדחותו מעל עצמו, אבל אם באמת אין זו עוולה, רק לשואל נראה שזו עוולה - צריך עיון אם מותר להשיב לו אפילו בלשון זו". כלומר: יש צד שהוא צריך לקחת את האחריות על עצמו.
ומסיים החפץ חיים את הלכות לשון הרע:
הנהגת בעל נפש
"ראוי לבעל נפש לעשות לפנים משורת הדין וליטול האשמה על עצמו, במקום שייתכן ו-יוודע לשואל ויתבייש העושה על ידי זה. ויותר מזה מצינו בחז"ל, שהיו תנאים שהטילו על עצמם האשמה, אפילו אם לא נשאלו, כדי שלא יוודע מיהו החוטא".
תמו הלכות לשון הרע.
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 82:
הקולר תלוי באנשים החשובים
"העיקר תלוי באנשים החשובים בעיר שבידם למחות ולתקן, אך ידועה עצת היצר בזה, כשבא דבר מצווה ליד האדם עושה אותו היצר לעניו, ואומר 'אני האדם הפחות שבעיר, ודבריי בוודאי לא יתקבלו כלל'".
מוכיח שמירת הלשון שזו עצת היצר: "אך כאשר יתבונן נראה שזו רק עצת היצר, שהרי אם יגע אחד בכבודו נגיעה כלשהי - הרי ייצאו מפיו לפידי אש עליו, ועוד יעורר כמה אנשים לעזור לו בזה כנגדו, וכשבא עניין של כבוד ה' עושה את עצמו לעניו ושפל רוח - אין זה אלא שהיצר הופך את האדם".
"מסקנת הדברים: האדם שיראת ה' נוגעת לליבו יראה להשתדל בעניין זה של החזקת התורה, כדי שלא יתבעו ממנו לעתיד לבוא על דמי ישראל, וגם למען כבוד ה' ותורתו הקדושה, ואז אין קץ יהיה שכרו".
יזכה לעתיד לבוא לדעת את התורה
"אדם המחזיק לומדי תורה, אף על פי שהיה עם הארץ בעולם הזה - זוכה לעתיד לבוא לדעת את התורה!".
"אם כן יחשוב כל אדם עד כמה הוא צריך להחזיק לומדי תורה, שהרי כמה היה רוצה לתת עבור שיהיה בקיא בעל פה באיזו מסכת או בשולחן ערוך - בוודאי היה משיב שמוכן לתת כל מה שביכולתו אפילו בעד פרק אחד, וכל שכן בעבור מסכת שלמה. אם כן כמה ישמח אחר כך בחלק התורה שיימצא מזומן לפניו, שלא עמל בו בחייו בעולם הזה - וזכה בזה רק בעד מעט כסף שנתן מחייו".
"מסקנת הדברים: כאשר יתבונן בזה תמיד בחייו - ירוץ אחרי בעלי התורה, וירצה להידבק בהם ולהחזיק אותם, הרבה יותר ממה שאדם רץ אחר איזה שותף להשתתף עמו בענייני העולם הזה".