שלושה מצוות לא תעשה נוספות שעובר אדם שהחליט לדבר לשון הרע, וגם: סיפור על החפץ חיים, שמסביר כמה הוא היה נאמן למילותיו ושמר על לשונו מכל משמר.
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 13:
הלאו השביעי: "לא תשנא את אחיך בלבבך"
אומר החפץ חיים: מי שמלכלך מאחורי הגב - שונא את אחיו בליבו. "המספר עובר לפעמים גם על לאו של 'לא תשנא את אחיך בלבבך', כגון אם בפניו הוא מדבר איתו בדרך שלום ואהבה ואינו מראה לו שנאה - ושלא בפניו הוא מביש את ריחו בפני אחרים. ועל אחת כמה וכמה שעובר על כך, אם הוא בפירוש מצווה לשומעים שלא יילכו לספר לו".
הכי מעניין
הלאווים השמיני והתשיעי: "לא תיקום ולא תיטור"
"המספר עובר לפעמים גם על הלאווים של 'לא תיקום ולא תיטור', כגון שיש לו שנאה בליבו על פלוני שלא עשה לו איזו טובה, ומפני זה הוא נוטר לו שנאה ומספר בגנותו. ואם המקבל סייע בסיפור ונהנה ממנו, ומפני שהאדם שמדברים עליו לא עשה לו איזו טובה שביקש ממנו, גם המקבל עובר על 'לא תיקום ולא תיטור'".
מביא ספר "פניני חיים" את "שמירת הלשון" בשער הזכירה פרק א': "מבואר בירושלמי: כשם ששכר תלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות - כן עונשו של לשון הרע שקול כנגד כל העוונות (!)".
עד כדי כך עלינו להישמר מלשון הרע, ועד כדי כך עלינו לכבד לומדי תורה.
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 13:
גזר דין נחתם על לשון הרע
אומר שמירת הלשון: אפילו בדור ירוד רוחנית של העם היהודי, אנחנו הצלחנו כי שמרנו על לשוננו. "עשרה נסיונות ניסו אבותינו - ובכולם לא נחתם גזר דינם, אלא על עוון לשון הרע, וכן בימי אחאב - אף שהיו עובדי עבודה זרה היו מנצחים במלחמות, מפני שלא היה בהם לשון הרע, והיינו שלא הלשינו על עובדיה הנביא שהחביא מאה נביאים בשתי מערות, אפילו שכל העולם ידעו מזה שהם נותנים לעובדיה לחם ומים ולכלכלם".
ומוסיף החפץ חיים - להפך: "ואילו בסוף ימי שאול, שהיה ביניהם לשון הרע, אפילו שלא היה בהם עבודה זרה והיו תינוקות שידעו מ"ט פנים שבתורה - היו נופלים במלחמה".
לשון הרע גורם לסילוק השכינה מישראל
"וכעין זה אמרו חז"ל: 'כל המספר לשון הרע - אומר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולים לדור בעולם', ולא חרבה ירושלים במקדש שני אלא בעוון מספרי לשון הרע שהיו ביניהם, בשביל שנאת חינם שהיה בהם".
המסכסך בלשון הרע - מתועב לפני ה'
"המסכסך בלשון הרע בין אנשים אהובים, ועושה ביניהם מחלוקת חס ושלום, הוא מתועב עבור זה לפני ה', וקשה העוון הזה יותר מעוון גאווה, שקר ושפיכת דם נקי".
"פניני שמירת הלשון" מביא את ספר "דעת תורה" בפרשת במדבר, עמוד קצ"ו: "מי שהכיר את החפץ חיים ידע היטב איך שדיבור של לשון הרע היה מתועב לפניו עד לזרה, ואכן מי שיתבונן במעשה המכוער הזה - שלוקח את חברו בפיו, הופכו למרמס, לועסו לרסיסים עד מיצוי כל דמו - מי שידמיין כך דיבור של לשון הרע ודאי ייבחל בזה לא פחות מאכילת עכבר".