באילו סוכות ישבו בני ישראל?

מצוות הישיבה בסוכה מפורשת בתורה ונימוקה בצידה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מב). מהפסוק עולה שלא די בקיום המצווה, יש אף לדעת ולהתכוון על שום מה יושבים בסוכה. ואולם האירוע ההיסטורי שבו מדובר איננו ברור, שהרי לא מצאנו בתורה תיאור של ישיבת בני ישראל בסוכות. התורה מורה לנו מה עלינו לדעת בזמן קיום המצווה, להתכוון אליו ואף להעבירו לדורות הבאים, בשעה שכלל לא ברור במה מדובר.

ואכן נחלקו תנאים בדבר: "ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש עשו להם" (סוכה יא, ב). דברי רבי עקיבא תואמים את פשט הכתוב, אך כאמור אין תיעוד לאירוע זה. יתרה מכך, בפסוקים רבים מפורש שבנדודיהם במדבר ישבו בני ישראל באוהלים ולא תחת סכך. כך בדברי בלעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"; כך כשהעם מתאונן והוא "בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ"; כך לאחר מעמד הר סיני, כאשר נצטוו "שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם"; וכך במחלוקת קרח ועדתו: "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה".

דברי רבי עקיבא "סוכות ממש עשו להם" קשים גם מצד היעדר תיאור כזה בתורה, אך גם אם נאמר שבני ישראל ישבו בסוכות, מה חשיבותה של עובדה זו שיש לציין אותה בכל הדורות?

בנושא זה קיים פירוש מעניין של רבי אלעזר מגרמיזא, בעל ספר הרוקח:

כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען – אז ישבו ישראל בסכות, כמו שכתוב "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת" (שמואל־ב, יא)... זהו "כי בסכות הושבתי את בני ישראל", כשצרים את האומות... וזהו "למען ידעו דורותיכם כי בסכות" – שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאנו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל.

כדי להבין את משמעות הישיבה בסוכות, בוחן ר' אלעזר מגרמיזא את המקום הנוסף שבו מוזכרת ישיבה בסוכות, במלחמות דוד. שם מופיע הביטוי כחלק ממלחמה ומצור על האויבים. מכאן הוא מסיק שהביטוי "בסוכות הושבתי" המקושר ליציאת מצרים עוסק אף הוא בתקופת המצור, הכיבוש והמלחמה על ארץ כנען, ועל שמה אנו יושבים בסוכות.

זהו פירוש מעניין ומקורי הנצמד לפשט הפסוק ומסביר שמדובר בסוכות ממש, אך מסב אותו על אירוע היסטורי שהתרחש בשנת הארבעים, סמוך לכניסה לארץ כנען. ואולם מפשט הכתובים, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", נראה שמדובר באירוע שאירע בזמן היציאה ממצרים או סמוך אליה, ולא ארבעים שנה לאחריה.

כאמור, התנא רבי אליעזר מפרש שהסוכות המוזכרות בכתוב "ענני כבוד היו". הגאון מווילנא מציע פירוש מעניין על פי דרכו של רבי אליעזר:

ובזה יתורץ מה שהקשו למה אנחנו עושים סוכות בתשרי, כיון שהוא כנגד היקף ענני כבוד, והיה ראוי לעשות בניסן. כי בניסן [מועד יציאת מצרים] היה תחילת היקף עננים. אבל נראה, לפי שעשו את העגל נסתלקו העננים, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן. ומשה ירד ביום הכיפורים, ובמחרת יום הכיפורים "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה" וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" – שני ימים, הרי י"ג בתשרי. ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במניין ומשקל. ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד. ולכך עושים סוכות בט"ו בתשרי.

כלומר, מדובר באירוע ספציפי של חזרת ענני הכבוד אחרי חטא העגל, שאירעה בט"ו בתשרי.

ואולם דברי רבי אליעזר נוגדים את פשט הפסוק, שבו נאמר "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ולא כי בענני כבוד ליוויתי אותם. זאת ועוד, לא ברור מה הקשר בין ענני הכבוד שליוו את עם ישראל ובין ישיבה בסוכות. פירושו של הגר"א אף הוא קשה, שהרי הפסוק מדבר על אירוע שהתרחש "בהוציאי אותם מארץ מצרים", ולא כחצי שנה מאוחר יותר.

ליל חניה

נראה שהציווי לשבת בסוכה "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" מציין אירוע מסוים, שבינו ובין הישיבה בסוכה יש קשר ברור ומובן. כמו כן, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והפסוק מדבר על ישיבה בסוכות ממש, בזמן היציאה ממצרים ולא במשך כל הנדודים במדבר. ואולם באיזה אירוע מדובר?

ברצוני להציע פרשנות נוספת: התחנה הראשונה של בני ישראל במסעם ממצרים לארץ ישראל הייתה במקום ששמו סוכות, כפי שנאמר בפרשת מסעי: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת" (במדבר לג, ה). נראה, כפי שמפורש ב"דעת מקרא" על אתר, שהמקום נקרא בשם זה מכיוון שהיו בו סוכות של רועים. שם חנו בני ישראל בתחנתם הראשונה אחרי צאתם ממצרים, ושם זכו לחסדו הראשון של הקב"ה בדרך נדודיהם, כשזכו לצל הסוכות.

בפרשת בא תואר ביתר פירוט המסע לתחנה זו, השהייה בה, והמצוות שניתנו בה (שמות יב, לז – יג, טז). נראה כי בעת שהייתו בסוכות, שבמהלכה ישב בסוכות ממש, קיבל עם ישראל את המצוות הראשונות לדורות, ובהן קורבן פסח, אכילת מצות ואיסור חמץ, תפילין, פטר חמור ופדיון בכור. אין זו אפוא חניה סתמית, אלא אירוע בעל משמעות כבירה. עם ישראל מצטווה לראשונה בתולדותיו במצוות שילוו ויחייבו אותו לכל הדורות. שם גם אפו בני ישראל את הבצק שהוציאו ממצרים ועשו ממנו מצות, ושם גם מסכם הכתוב את שנות גלות מצרים, ובכך מסתיימת תקופה ונפתחת תקופה חדשה. לפי הסבר זה, ההושבה בסוכות אכן התקיימה ממש בזמן ההוצאה ממצרים. זו הייתה התחנה הראשונה של עם ישראל בנדודיו במדבר, ובה ניתנו לראשונה לעם ישראל מצוות לדורות.

משמעות נוספת של החניה בסוכות, היא שבמקום זה בחר עם ישראל לצאת באופן אקטיבי מעבדות לחירות, שהרי ממצרים הוא גורש ואף לא יכל להתמהמה. פרק השהות בסוכות מהווה תקופה בטוחה יחסית, הן ביחס למצרים שממנה הוצאו על ידי ה', והן ביחס למדבר הגדול והנורא שאליו הם מתבקשים לצאת. בסוכות מחליט עם ישראל לעזוב חיי ביטחון יחסי ולהמשיך אל המדבר הלא נודע והלא בטוח, שבו חייו תלויים לחלוטין בקב"ה. לא בכדי אמר הנביא ירמיהו מפי ה': "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ... לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר". היציאה בט"ו בניסן ממצרים הייתה מחמת הגירוש, אך היציאה מסוכות הייתה מבחירה.

ומעשה אבות סימן לבנים: לפני שעם ישראל ירד למצרים מחמת הרעב והשתעבד שם, וכשיצא ממצרים תחנתו הראשונה הייתה סוכות, כך עשה יעקב אבינו. הוא בורח מעשו שרצה להורגו, עובד בפרך בבית לבן, בורח ממנו, פוגש שוב בעשו ומסיים את המאבק עימו, וכך יכול לפתוח בתקופה חדשה בחייו: "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (בראשית לג). בסוכות מסיים יעקב את פרק הגלות ומתחיל פרק חדש בחייו. בדומה לו, גם עם ישראל חונה בסוכות בשעה שהוא מסיים את פרק הגלות ופותח בפרק העצמאות והגאולה (נזכור שבשלב זה הוא לא אמור להיות ארבעים שנה במדבר).

הישיבה בסוכות, בזמן היציאה ממצרים ועם תחילת הנדודים, הייתה נקודת זמן שבה עם ישראל בחר במודע ללכת אחרי הקב"ה למדבר. מצבו של העם השתפר פלאים: הוא כבר אינו משועבד, ברשותו צידה, צאן, כסף וזהב שאישה שאלה מרעותה, הוא יושב על ספָר המדבר, וביכולתו להישאר בסוכות ולקיים שם מושבה בטוחה ועצמאית של רועי צאן. ואולם הוא נענה לתביעתו של הקב"ה: הַאמינו בי, עִזבו את הביטחון היחסי שלכם, ובואו אחרי לארץ לא זרועה. בבחירה זו אנו נזכרים בכל שנה בחג הסוכות, בשעה שאנו עוזבים את בתינו המלאים אסיף ויושבים בסוכות.

הסוכות שבני ישראל ישבו בהם היו אפוא סוכות של ממש, הצעד הראשון של עם ישראל בדרך נדודיו, וחסדו הראשון של הקב"ה כשהושיבם בסוכות בטרם יצאו אל המדבר הנורא. שם ניתנו לו לראשונה מצוות לדורות, ושם החליט להמשיך אל הלא נודע ולצאת מתוך אמונה אל המסע בארץ לא זרועה.

ד"ר איתן רייך הוא מחבר הספר "קידוש השם: מעקידת יצחק לעקידת אשכנז", בהוצאת רסלינג