האמת, אני נוטה לא להתחרט על דברים.

אני מאמינה שהבחירות שאני מקבלת וקיבלתי היו נכונות לאותה שעה. לא מתחרטת על רגעים מפוספסים עם אנשים שאהבתי. מרגישה שאני חיה את החיים ולא עסוקה בלהסתכל אחורה ולחשוב איך יכולתי אחרת. זה תוקע אותי. אני מעדיפה ללמוד מהרגעים האלה, להסתכל קדימה וללמוד.

אבל הפורמט הוא לדבר על משהו שאני מתחרטת עליו, ובימים האחרונים לא ויתרתי ומצאתי משהו שאני מתחרטת עליו. ואני רוצה לכתוב את זה ולשחרר את זה ממני דווקא כאן ודווקא עכשיו. ואני אכתוב את זה ישירות אליו, בלי ללכת מסביב.

רציתי להגיד לך את זה כבר תקופה, אבל אני כל הזמן לא יודעת איך.

אני מתחרטת עליך. מתחרטת שנתתי לך כל כך הרבה מקום. שנתתי לך לבוא איתי ולנהל את הבחירות שלי. אני מתחרטת שלא ידעתי שזה אתה שעומד מאחורי כל הסיפורים שסיפרתי לעצמי. פעם הקשר בינינו היה אחר. ידעתי שאתה שם, אבל באיזשהו מקום זה היה לי נוח. הרגשתי שאתה שומר עליי. אפילו מציל אותי, עד כדי כך.

כתבתי עליך שירים, אולי הכי יפים שיצאו לי עד היום. הופעת כמעט כל ערב ביומן שלי. יצאתי לרקוד איתך, לשתות בירה במחנה יהודה בירושלים. הנוכחות שלך הייתה תמיד מורגשת, אבל לפעמים הצלחתי לטשטש אותה. הצלחתי להרגיש שאני מסתדרת לבד.

אני מתחרטת על כל אותן הפעמים שלא הצלחתי להיפרד ממך. שלא הצלחתי להגיד עד כאן. שידעתי שכבר זהו, הקשר הזה לא עושה לי טוב, ולא הצלחתי לשחרר.

פחד שלי.

אני מתחרטת על הרבה רגעים שלנו. אבל בתוך כל זה אני גם מודה לך. אני יודעת שהייתה לך סיבה טובה להגיע. ועוד יהיו סיבות טובות. אבל לקראת השנה הזאת אני רוצה להגיד לך שאני חושבת שאני מוכנה לוותר עליך. אני לא רוצה להסתכל אחורה בעוד שנה ושוב להתחרט שלא נתתי לך ללכת.

תודה על השיעורים. על השירים. על האמת שהכרחת אותי להתמודד איתה.

עכשיו אני נפרדת ממך.